אין הרבה דברים שכולם יוכלו להסכים עליהם בפוליטיקה הישראלית היום, אך דבר אחד שכולם מסכימים עליו: מצבנו רע. מספר הנרצחים העולה מידי יום, הפשיעה, מלחמת האחים, העויינות הגוברת, ההשפלות בזירה הבינלאומית –בקיצור, אין כבוד.

יהודים בעולם, כמוני, פותחים את החדשות אחרי שבת ורק מתפללים שלא היה עוד פיגוע, שאין עוד נרצחים – לא בתל אביב, לא בגבול מצרים, לא ביהודה ושומרון ולא בשום מקום אחר. אנחנו מקווים שלא היו עוד טילים לא מעזה, לא מלבנון ולא מסוריה, אך לשווא.

יהודים בעולם, כמוני, פותחים את החדשות ורק מתפללים שלא היה עוד פיגוע, שאין עוד נרצחים – בת"א, בגבול מצרים, ביו"ש ובשום מקום אחר, שלא היו עוד טילים מעזה, מלבנון או מסוריה, אך לשווא

הצד השווה בכל מה שקורה עכשיו ובמעמדה של ישראל בעולם מהדהד בכאב את הנאמר בקינה העתיקה "אלי ציון" שאומרים בתשעה באב:

"עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ, וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ".

כנכד לסבי, שהיה נשיא תנועת המזרחי ומאמין באמונה שלמה שקיומה של מדינת ישראל הוא נס ומתנה משמיים, אני גם מאמין כמו יהודים דתיים רבים שקום המדינה והצלחתה היה קידוש ה' יוצא מן הכלל. אני מאמין כי החלוצים שהפריחו את השממה, שחורבות ירושלים שנבנו, שחיילי צה"ל ששחררו את הכותל וחילצו את השבויים במבצע אנטבה, ועוד אין ספור הצלחות של התנועה הציונית ומדינת ישראל – הם קידוש ה' בסדר גודל היסטורי.

אני מאמין כי מה שהעולם רואה וקורא על ישראל משפיע גם על מה שהם חושבים על היהדות ועל הקדוש ברוך הוא. "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם?" (תהילים קט"ו) ועוד אינספור ביטויים בתנ"ך המזהים את מצבו של עם ישראל עם הסתכלות העולם על תורת ישראל מבטאים את המציאות הפשוטה שבה העולם רואה את הנעשה עם העם היהודי ומייחס זאת לאלוקי ישראל.

ומזווית זו מוכרח כל אדם דתי להפנים את גודל חילול ה' והביזיון לתורת ישראל שהמיטו עלינו החודשים האחרונים. בראש ובראשונה ההפקרות הביטחונית שבו דם יהודים נשפך כמים ואין יום שאין בו הרוגים או פצועים. אוייבנו רואים זאת ומרימים ראש מיום ליום בצורות שלא ראינו עשרות שנים. טילים מסוריה, רקטות מלבנון, חזבאללה מקים אהלים בשטח ישראל, חזרו זליגות הטילים מעזה, ואפילו עכשיו ניסיון שיגור רקטות מג'נין לשטח ישראל. עלי כבוד אשר גלה.

אני מאמין כי מה שהעולם רואה וקורא על ישראל משפיע גם על מה שהם חושבים על היהדות והקב"ה. מזווית זו מוכרח כל אדם דתי להפנים את גודל חילול ה' והביזיון לתורת ישראל שהמיטו עלינו החודשים האחרונים

אם לא די בחילול ה' שיש ברציחות היומיות ובמכות הכואבות שסופגים אנו מאוייבנו, התגלה לנו ולעולם צד טרגי שיש באומתנו שאי אפשר להתעלם ממנו עוד – יהודים שמתנהגים בדיוק כמו שאמרו עמי העולם שנתנהג אם נהיה אנחנו הרוב ואחרים יהיו מיעוט. יהודים נכנסים בחסות הגנה ממשלתית ועושים שמות בחפים מפשע.

שכחנו מי היו אלו שעשו בנו פוגרומים בגלותנו – לא היו אלה תמיד הממשלות שגרנו בחסותן – הן רק ישבו בשקט ונתנו לפורעים להשתולל באין מפריע. הגינויים הרבניים המועטים והחלשים של פוגרומים אלו באוכלוסייה אזרחית הראו לעולם את המכוער שבנו וחיללו שם שמיים בפרהסיה. עם שתמיד הביא את המוסר והצדק כבקשנו להגן עלינו בהיותנו מיעוט, מאפשר פגיעה בחפים מפשע כשהוא הרוב. עלי כבוד אשר גלה.

וכאילו כל זה לא קורה, מלחמת האחים מלובה ומשתוללת באין מפריע ואין מבוגר אחראי שיעצור אותה. אותם אנשים שכעסו, ובצדק מוחלט, על האלימות שהפעילה נגדם המשטרה במחאותיהם, עתה כועסים על זה שהמשטרה לא מפעילה יותר אלימות נגד החולקים עליהם.

בתי מדרש אשר נבנו על יסודות אהבת ישראל ואהבת האדם, חרטו על דגלם מלחמת חורמה ביהודים שחולקים עליהם ולו בנושא פוליטי מובהק. יד איש באחיו, חרב בן באביו, יהודי דורס יהודי, יהודים מצהירים בריש גלי שיהודים אחרים מסוכנים יותר מחזבאללה וחמאס, וכל זה כאילו לא קראנו את תולדות חורבן בית שני וכאילו אנחנו לא יודעים בדיוק על מה ולמה נחרב הבית ומפני מה גלה עמנו. אויבינו רואים זאת וצוהלים ובכל זאת אין בזאת בכדי לעצור אותנו. עלי כבוד אשר גלה.

רבנים רבים שעליהם סמכנו שיהיו הקול השקול, האחראי, הממתן, המאהיב, והמאחד יוצאים שלופי חרב המחלוקת, אנשי רוח שחשבנו שישמיעו קול נחרץ היו כאיילים ודממו, וקול זקני העם שחשבנו שיורונו את הדרך להימנע מלהתדרדר אלי תהום המחלוקת והשנאה – אינו נשמע ברשתות החברתיות ובשיח הקולני. המחוקקים חוקים שמפלגים את העם ממשיכים בשלהם, והעם מתדרדר לפי תהום. עלי כבוד אשר גלה.

מלחמת האחים מלובה ומשתוללת באין מפריע ואין מבוגר אחראי שיעצרה. אנשים שכעסו, ובצדק, על האלימות שהפעילה נגדם המשטרה במחאותיהם, עתה כועסים על זה שהמשטרה לא מפעילה יותר אלימות נגד החולקים עליהם

אז לאן נלך מכאן ומהי הבשורה הטובה?

התשובה היא שאין, ואם לא נתעשת תתווסף להיסטוריה הכבדה של עם ישראל סיבה נוספת לומר בתשעה באב הבא:

"עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ, וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ".

הרב אלחנן פופקו הוא רב, מחנך, איש ציבור, וסופר בארה"ב. דור אחד עשרה למשפחת רבנים. בעל תואר ראשון לפסיכולוגיה, תואר שני בחינוך וסמיכה לרבנות ולדיינות. פרסם מאות מאמרים וארבעה ספרים בשלש שפות. פרסם מאמרים בתחומין, כיפה, סרוגים, מקור ראשון, ערוץ שבע ועוד.