דיקטטורה בנוסח המאה ה-19 והמאה ה-20 היא כשמנהיגים אידיאולוגיים, המגובים על ידי הצבא ושירותי הביטחון, גורמים להמונים לציית לאיומים ולתעמולה. הם יעשו הכול כדי להישאר בשלטון והם יעשו הכול כדי לממש את המטרה הזאת. מתנגדי המשטר נאספים, נכלאים ומעונים. אוכלוסיות לכודות בתוך גבולות לאומיים ומדוכאות עד כדי צייתנות. החופש מת.

בדיקטטורה בנוסח המאה ה-21 – אוטוריטריים מתוחכמים של המאה ה-21, לאחר שלמדו את הלקחים של שליטים דיקטטוריים סמכותיים קודמים, משיגים כעת את שאיפותיהם – לאו דווקא באמצעות כוח ברוטלי. הם שומרים על המערכות הפורמליות של השלטון הדמוקרטי תוך ערעור הדמוקרטיה בדרכים "טכניות", במטרה לשלוט לנצח.

אוטוריטרים מתוחכמים במאה ה-21, שלמדו את לקחי קודמיהם, משיגים את שאיפותיהם – לא רק בכוח ברוטלי. הם שומרים על המערכות הפורמליות של השלטון הדמוקרטי תוך ערעור הדמוקרטיה בדרכים "טכניות"

אלה הן מדינות וממשלות שנראות דמוקרטיות אך לא מספקות שום סיכוי לאחרים לקרוא ביעילות תיגר על חלוקת הכוח הקיימת. אלה הן מדינות וממשלות שנגדן רשומות ביקורת (צ'ק ליסט) של מוסדות דמוקרטיה אינן רלוונטיות עוד.

אחת הדרכים היעילות ביותר לעשות זאת היא ליצור מדינה, שהחוקרת קים ליין שפלה מאוניברסיטת פרינסטון, מכנה "פרנקנסטייט" – צורת שלטון פוגענית, שנוצרת על ידי שילוב חלקי חוקים וכללים של מוסדות דמוקרטיים סבירים, במטרה לייצר מדינה אוטוריטרית, סמכותנית, א-דמוקרטית.

כמו שהמפלצת פרנקנשטיין בספר של מרי שלי מ-1818 נוצרה מחתיכות ומפיסות של יצורים חיים אחרים, הפרנקסטייט מורכב מחוקים לכאורה דמוקרטיים. כל חוק או כלל יכול להיות, דמוקרטי, אבל השילוב הספציפי ביניהם יוצר משטר לא דמוקרטי.

אף שינוי בחוקה או חוק חדש אינם מעוררים בהכרח התנגדות מהותית. הבעיה עולה מהשילובים שלהם. כתוצאה מכך, אם ניגשים למדינת פרנקנסטייט עם צ'ק ליסט, המדינה תעבור את המבחן (בחירות, צ'ק, ממשלה פרלמנטרית, צ'ק). אבל השילובים, כמו בחירות חופשיות עם מיעוט מפלגות; פרלמנט עם בית מחוקקים אחד הנשלט ע"י הממשלה, ללא רשויות ומוסדות ביקורת עצמאיים ושקופים כמו יועצים משפטיים עצמאיים, נציבי חדר החדשות, תלונות הציבור ומשרדי ביקורת המדינה – הם סוגי המקומות בהן טמונות הבעיות.

כמו שהמפלצת פרנקנשטיין נוצרה מחתיכות ומפיסות של יצורים חיים, פרנקנסטייט היא צורת שלטון פוגענית, שנוצרה משילוב חלקי חוקים וכללים של מוסדות דמוקרטיים סבירים, כדי לייצר מדינה אוטוריטרית וסמכותנית

נתניהו, בנאום בדצמבר 2021, הסביר זאת יפה:

"קראתי עכשיו ב'אקונומיסט' הבחנה מעניינת. הם אומרים שעל פי רוב הדמוקרטיה לא נופלת במכה אחת, בחיילים שפורצים אליך הביתה מאוחר בלילה. הדמוקרטיה נופלת, הם אומרים, בצעדים קטנים, בצעדים בירוקרטיים. אבל כאן אנחנו מדברים על משהו יותר גרוע. אנחנו מדברים על חקיקת חוקים שלמעשה מוחקים את החירויות הבסיסיות ביותר בדמוקרטיה כדי לבסס מפלגה או קבוצה מסוימת בשלטון.

"זה מעשה מתועב, ואני יוצא כנגדו בגלל שאני חושב שזה ישפיע על כל הדמוקרטיות האחרות. אני קורא לכל מי שחולק את הערכים האלו לדבר לפני שיהיה מאוחר מדי, בגלל שמה שהם יתחילו פה, מהר מאוד יתפשט גם אליכם".

מנהיגים אוטוריטריים במאה ה-21 הורסים תחילה לאט אך בהתמדה, חלק אחר חלק, מהיסודות הליברליים של המדינה הדמוקרטית, ומאוחר יותר את היסודות האלקטורליים שלה. מנהיגים אוטוריטריים אלו מבטאים בגלוי את הדחפים הסמכותניים שלהם, את הזלזול שלהם באופוזיציה ואת כוונתם לשנות מהיסוד את המערכת הפוליטית.

במקרים רבים, מנהיגים אלו מגינים על כל שלב בתוכנית ההרס שלהם, על ידי הצבעה על מדיניות דומה במדינות דמוקרטיות מערביות אחרות. ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, הוא אמן בכך, ולוקח מוסדות וכללים בודדים ממגוון רחב של מדינות החברות באיחוד האירופי כדי לבנות את "פרנקנסטייט" בהונגריה.

מנהיגים אלו מגינים על שלבי תוכנית ההרס ע"י הצבעה על מדיניות דומה בדמוקרטיות מערביות. רה"מ הונגריה, אורבן, אמן בכך, ובורר מוסדות וכללים בודדים ממגוון מדינות כדי לבנות "פרנקנסטייט" בהונגריה

כל עוד המרכיבים הבודדים אינם מחוברים, הסתכלות על כל רכיב בודד במערכת החוקים החדשה לא תחשוף את הפרנקסטייט. כל שינוי בחוק כשלעצמו, אינו מספיק כדי ליצור תחושת אזעקה, שלא לדבר על דחיפות, בקרב האזרחים והארגונים במדינה או מחוץ לה.

כך אפשר לראות את התגובות הראשונות הפושרות של האיחוד האירופי למתקפות של אורבן כמעט במשך עשור על הדמוקרטיה בהונגריה. או בתגובות הפושרות לדיכוי הבוחרים ולשליטה על הבחירות במדינות רבות בארה"ב.

לא בכל הדמוקרטיות יש יותר משתי מפלגות; לא לכל הדמוקרטיות יש רשות משפטית עצמאית, אוניברסיטאות עצמאיות, נציב תלונות עצמאי. אמנם לא כל דמוקרטיה דורשת את הדברים האלה, אבל שילוב של אלמנטים שנמצאים במדינות דמוקרטיות סבירות בדרך חדשה ונבזית, ליצירת מדינת פרנקנסטייט, מביא לכך שקשה לבקר אותה עם המסגרות הרעיוניות הזמינות שלנו.

האוטוריטריים החדשים נוסח בנימין נתניהו, יריב לוין, שמחה רוטמן, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, כשהם מצוידים בידע הזה על ההפיכה המשטרית, על איך להסתיר את הלא-דמוקרטיה המתהווה מעיני הציבור, מנסים להפוך את ישראל למדינת פרנקנסטייט שאינה דכאנית לחלוטין ואינה חופשית לחלוטין.

רוב חברי הכנסת ממפלגות הימין הישראלי, מעוצמה יהודית דרך הציונות הדתית, ש"ס ועד הליכוד – זנחו מזמן את הדמוקרטיה. זאת מכיוון שהם לא חונכו ולא גדלו על ערכים דמוקרטיים אלא על ערכים אוטוריטריים, או בעקבות אידיאולוגיה קיצונית, או בשל אופורטוניזם ללא מעצורים.

כל עוד המרכיבים הבודדים אינם מחוברים, הסתכלות על כל רכיב בודד במערכת החוקים החדשה לא תחשוף את הפרנקסטייט. כל שינוי בחוק כשלעצמו, אינו מספיק כדי ליצור תחושת אזעקה או דחיפות

תמיכתם בביטול למעשה של איזון הרשויות, בריסוק הרשות המשפטית, ובהפיכת הממשלה והנאשם בפלילים העומד בראשה, לבעלי כוח בלתי מוגבל – משמעותה היא הרס העקרונות הבסיסיים וההכרחיים ביותר של הדמוקרטיה בישראל. עם זאת, לא ברור אם רוב הבוחרים שלהם ילך איתם עד הסוף למדינה דמוית הונגריה או אפגניסטן.

(המשך יבוא)

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.