מכתזיות הפכו למונח מוכר בתקשורת הישראלים בתקופת הפגנות בלפור, כשהופעלו נגד המפגינים שם. בנוסף הן הופעלו פעמים רבות גם נגד הפגנות של חרדים, למשל בהפגנות נגד גיוס.
לפני כמה חודשים עלה למודעות גם השימוש ברימוני הלם, בעקבות הרימונים שנזרקו על ידי רפ"ק מאיר סויסה בהפגנה נגד ההפיכה המשפטית בתל אביב (ב-1.3.2023) ופצעו את אחד המפגינים.
קצין משטרה מאיר סוויסה משליך רימון הלם לתוך הקהל בקפלן pic.twitter.com/gISAOoIg7s
— Aner Ben-Ami (@Anerbenami) March 1, 2023
בימים האחרונים יש הרבה דיווחים על הכאת מפגינים באלות. אבל האם המקרים האלה מייצגים או חריגים? עד כמה השימוש באמצעים האלה ואחרים נפוץ?
מכתזיות, רימוני הלם, ובימים האחרונים יש הרבה דיווחים על הכאת מפגינים באלות. אבל האם המקרים האלה מייצגים או חריגים? עד כמה השימוש באמצעים האלה ואחרים נפוץ?
לפני חודשיים אתר התחקירים שומרים פרסם נתונים שהתקבלו מהמשטרה בעקבות בקשת חופש מידע של שומרים והתנועה לחופש המידע על שימוש משטרתי באמצעים לפיזור הפגנות. זה כלל שימוש באלות, במכתזיות, ברימוני הלם, וברימוני גז.
הגרפים הבאים מבוססים על הנתונים האלה. הם מכסים תקופה של שנתיים ורבע, מ-1.1.2021 עד 19.3.2023. זה עד תחילת הכהונה של הממשלה הנוכחית, אבל לא כולל מה שקורה בשבועות האחרונים.
נתחיל עם השימוש באמצעים במחוזות השונים. בגרף הבא רוחב העמודה שמייצגת כל מחוז משקף את המספר הכולל של אירועי פיזור הפגנות במחוז. החלוקה של העמודה לצבעים משקף הפגנות שפוזרו תוך שימוש באמצעים השונים. כתוצאה, השטח הכולל הצבוע בצבע מסוים בכל העמודות ביחד משקף את השימוש הכולל באמצעי הזה.
בסך הכל היו 2731 אירועים בכל התקופה – 3.4 אירועים ביום בממוצע, כולל שבתות וחגים. אם בהפגנה מסוימת השתמשו ביותר מאמצעי אחד, מה שקרה 601 פעמים, כל אמצעי נספר באופן חלקי: למשל אירוע שבו השתמשו גם ברימוני הלם וגם ברימוני גז, שזה הצירוף הנפוץ ביותר, נספר בתור חצי אירוע הלם וחצי אירוע גז. כך נמנעת ספירה כפולה. שימוש במספר סוגים של אותו האמצעי באותו מקום וזמן (למשל מכתזית עם מים רגילים ובואש) גם נספר בתור מקרה יחיד.
מה שמייד רואים הוא שהשימוש באמצעים לפיזור הפגנות אינו אחיד. יותר מחצי מהמקרים היו במחוז ירושלים, ובעיקר בעיר ירושלים. אני חושד שהרבה מהמקרים האלה היו במזרח העיר (למשל בהפגנות בשכונת שיח' ג'ראח), אבל המשטרה לא מספקת את הפילוח הזה. 29% נוספים היו במחוז ש"י (בשטחים). המחוזות האחרים הסתפקו באחוזים בודדים, כשבמחוז תל אביב היה מספר המקרים הקטן ביותר, רק קצת יותר מאחוז אחד. אז האירוע של הרימונים בהפגנה בתל אביב, למשל, היה חריג – אבל לא כי כרגיל המשטרה יותר מרוסנת, אלא כי כרגיל היא לא עושה את זה שם.
מה שמייד רואים הוא שהשימוש באמצעים לפיזור הפגנות אינו אחיד. יותר מחצי מהמקרים היו במחוז ירושלים, ובעיקר בעיר ירושלים. אני חושד שהרבה מהמקרים היו במזרח העיר (למשל בהפגנות שיח' ג'ראח)
אשר לשימוש באמצעים השונים, הנפוץ ביותר הוא רימוני הלם: הם שימשו בכשני שלישים מהמקרים. כ-20% נוספים מיוחסים לרימוני גז. השימוש במכתזיות ואלות משתרך מאחור. מעניין לציין שבמחוז ש"י משתמשים כמעט רק ברימונים למיניהם, כולל שימוש רב יחסית ברימוני גז, בניגוד לכל המחוזות האחרים בהם משתמשים גם במכתזיות ואלות.
חתך אחר שבו ניתן להסתכל על הנתונים הוא לפי ציר הזמן. הגרף הבא מראה את מספר האירועים שפוזרו תוך שימוש באמצעים השונים בחתך חודשי.
מה שבולט לעין הוא השימוש הנרחב באמצעים השונים (פרט לאלות) בהתפרעויות של מאי 2021. אבל מה שאולי פחות בולט אבל יותר מעניין הוא האחידות לאורך כל התקופה: לאורך שנתיים ורבע יש רק חודש אחד שבו היו פחות מ-60 אירועים, ורק שני חודשים שבהם היו יותר מ-120. כלומר הפרות סדר ופיזורן תוך שימוש באמצעים כמו רימוני הלם וגז הם דבר יום-יומי, חלק מהשגרה השוטפת של התנהלות המשטרה מול התושבים.
זה היה כך בשלהי ממשלת נתניהו הקודמת, זה היה כך בתקופת ממשלת "השינוי", וזה כך גם עכשיו. במילים אחרות: זה לא התחיל עם בן-גביר, המשטרה תמיד הייתה כך.
זה היה כך בשלהי ממשלת נתניהו הקודמת, זה היה כך בתקופת ממשלת "השינוי", וזה כך גם עכשיו. במילים אחרות: זה לא התחיל עם בן-גביר, המשטרה תמיד הייתה כך
אז למה אנחנו כמעט לא שומעים על האירועים האלה? כנראה כי כאמור זה כבר נחשב שגרתי ולכן לא ראוי לדיווח חדשותי. וסביר שגם כי הרוב הם בשטחים (מחוז ש"י), במזרח ירושלים (אבל אין על זה נתונים נפרדים), ובישובים ערביים (כפי שניתן ללמוד מהרישומים אודות אירועים במחוזות האחרים). באותם מקרים נדירים יחסית שזה קורה בהפגנות הגדולות בתל אביב וירושלים כן שומעים על זה.
כל הנתונים לעיל מסכמים את האירועים שבהם הופעלו האמצעים השונים. שאלה נפרדת היא כמה הם הופעלו, למשל כמה רימונים נזרקו. לפי הנתונים שהתקבלו, ברוב המקרים נזרקו רימונים ספורים בלבד. אבל היו גם 27 מקרים שבהם נזרקו מאה רימונים או יותר, כולל מקרה קיצוני אחד שבו נרשם שנזרקו 1197 רימונים ואחר שבו נזרקו 959 (שניהם בירושלים, ב-10.5.2021 וב-10.12.2022). מעבר לשאלה מה קרה שם, הרישומים האלה, במידה שהם אמינים, מעלים את השאלה איך בכלל היו כמויות כאלה של רימונים בשטח.
לסיום, ראוי לציין שלפי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מלפני שנתיים, כששוטרים ממלאים דיווחים על אירועי הפרות סדר, הם אינם חייבים למלא את השדות במערכת הדיווח שנוגעים לשימוש בכוח. בנוסף, בשטחים גם הצבא משתמש ברימוני הלם וגז, וסביר להניח שאלה אינם מדווחים במערכת המשטרתית. לפיכך יתכן שהנתונים דלעיל בעצם לוקים בחסר, והמספרים האמיתיים גבוהים יותר.
ומה עם הסתלקותו של ניצב עמי אשד מתפקיד מפקד מחוז תל אביב? המחוז תחת פיקודו היה חריג מבחינת השימוש הנמוך באמצעים לפיזור הפגנות, ולפי התבטאויות שונות סביר מאוד שזה בזכותו. לא יהיה מפתיע אם תחת המפקד החדש שימונה השימוש באמצעים כאלה יגדל באופן משמעותי. אבל זה לא באמת יהיה שינוי מהותי במדיניות המשטרה. זה בסך הכל יהיה המשך הזליגה של התנהלות גורמי הביטחון מהשטחים הכבושים למדינה גופא.
למה אנחנו כמעט לא שומעים על האירועים האלה? כנראה כי כאמור זה כבר נחשב שגרתי ולכן לא ראוי לדיווח חדשותי. וסביר שגם כי הרוב הם בשטחים, במזרח ירושלים ובישובים ערביים
כל מי שמתעניין אפילו קצת במה שקורה בשטחים יודע שיכול להיות עוד הרבה יותר גרוע.
על האפשרות ההפוכה, שהמדיניות שעמי אשד קידם בתל אביב תופעל גם במחוזות אחרים, אף אחד אפילו לא חולם.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם