לפני מספר שבועות התקיימו דיונים רבים בתקשורת וברשתות החברתיות עקב פרסום הנתונים כי אחד מכל שישה בוגרי טייס הוא בן או אח של טייס. לא עבר זמן רב והדיון החשוב על מוביליות חברתית בישראל הפך לכלי של תומכי ההפיכה המשטרית לצאת נגד הטייסים שחלקם מזוהים  כמתנגדים לצעדי הקואליציה.

מקרה זה מזכיר דיון נוסף שמתקיים בימים אלה, ימים של ויכוח פוליטי ואידיאולוגי על עתיד מערכת המשפט והדמוקרטיה הישראלית. גם כאן תומכי הרפורמה מציינים את הקשרים המקצועיים, משפחתיים וחבריים הקיימים בין בכירים במערכת המשפט.

כל אדם ישר חייב להודות כי אכן יש קשרים אישיים קשרים בין בכירי מערכת המשפט בעבר ובהווה וגם בין חלק מהטייסים בחיל האוויר, וכן, זה לא נראה טוב. אך הסתכלות מנקודת המבט הזאת בעצם מצמצמת את הסוגייה ואינה עוסקת בהקשר הרחב יותר – המוביליות החברתית במדינת ישראל. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא שכל השדרה השלטונית של מדינת ישראל מורכבת מבנים של או קרובי משפחה של. בעצם ניתן להגיד שבמדינת ישראל יש שושלות פוליטיות שלא מביישות מדינות עם בתי מלוכה.

הדוגמה הטובה ביותר לבעיית במוביליות החברתית בישראל היא שכל השדרה השלטונית במדינה מורכבת מבנים או קרובי משפחה, שושלות פוליטיות שלא מביישות מדינות עם בתי מלוכה

מבט קצר על השדרה השלטונית של ישראל בשנת 2023 מגלה כי לחלק גדול מראשי המדינה יש אילן יוחסין מפואר. על משפחות הרצוג (הרצוג הוא תואר אצולה גרמני המקביל ל"דוכס"). נתניהו ולפיד קצרה היריעה מלהרחיב. בבדיקה קצרה ומהירה בדפי המשפחות בוויקיפדיה ניתן לראות, כי בתוך עצי המשפחות המדוברות יש לא מעט מבכירי המדינה בעבר ובהווה. משפחות הרצוג, נתניהו ולפיד הן מהשושלות הפוליטיות המרכזיות בשדרה השלטונית אך הן לא היחידות.

עד לשנים האחרונות, באתר כנסת ישראל היה דף שמציג את כל הקשרים המשפחתיים  בין חברות וחברי הכנסת בעבר ובהווה, ויש לא מעט קשרים.

הסב הרב הראשי, האבא הנשיא והשגריר באו"ם, הגיס והדוד שר חוץ ושגריר באו"ם (אבא אבן), ועכשיו הבן הנשיא, והבן השני מיועד לתפקיד השגריר בארה"ב. נדמה ששושלת הרצוג מנהלת מדור לדור את חיינו כאן כאילו אנו בריטניה הקטנה עם בית לורדים משלה.

— חנה קים (@hkim14050017) August 5, 2021

המשפחה שמתוכה יצאו חברי הכנסת הרבים ביותר היא משפחת דיין, עם יותר משמונה חברות וחברי משפחה שכיהנו במהלך השנים כחברות וכחברי כנסת ישראל. במשפחה זו חברים רבים שהצליחו להתברג לא רק בעולמות הפוליטיקה אלא גם בעולמות הצבא, התרבות, התקשורת והעסקים.

אך לא רק במשכן הכנסת ניתן לדבר על השושלות פוליטיות – גם בקרב ההנהגה הדתית הממלכתית התופעה קיימת ואפילו על סטרואידים. כיום הרבנים הראשיים, הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף הם בנים של רבנים ראשיים לשעבר. אך הסיפור לא נגמר כאן, גם בין המועמדים האפשריים להחליפם בבחירות הקרובות לראשות הרבנות הראשית ניתן למצוא שמות משפחה שמצלצלים לכולנו מוכר כמו יוסף, דרעי ושפירא.

כשהרב דוד יוסף הצהיר על התמודדותו  למשרת הראשון לציון אמרו במוענו לישי כהן באתר כיכר השבת כי: "הרב רואה בכך את קיום רצונו של מרן שביקש לראות את בנו… משמש בתפקיד הזה". מיותר לציין שהרב דוד יוסף הוא לא רק בנו של הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון לשעבר אלא גם אחיו של הרב יצחק יוסף הראשון לציון הנוכחי.

מבט קצר על השדרה השלטונית מגלה כי לחלק גדול מראשי המדינה יש אילן יוחסין מפואר. ולא רק במשכן הכנסת בולטות השושלות פוליטיות – בהנהגה הדתית הממלכתית התופעה קיימת על סטרואידים

על מנת  שנוכל להבין את טוב יותר את התופעה צריכים להכיר את המונח שושלות פוליטיות. המונח מתייחס למשפחה שבה חברים רבים מעורבים במוסדות השלטון והתרבות.

במדינות דמוקרטיות רבות ניתן למצוא שושלות פוליטיות. לדוגמה, אצל ידידתנו הגדולה, ארצות הברית, ניתן למנות את משפחות קנדי, בוש, קלינטון, אדמס והריסון.

הסיבות לתופעה הן מגוונות. ממחקר שנעשה באוניברסיטת ואנדרבילט התגלה כי זיהוי וחשיפה לשם משפחתו של מועמד פוטנציאלי משפרת את הכדאיות של המועמד ואף מגדילה את סיכויי התמיכה בו. אך בעוד המחקר מדבר על ההשפעה הפסיכולוגית של זיהוי השם, יש לא מעט חוקרים הסבורים כי הסיבה היא אחרת, אותם חוקרים מציינים שוב ושוב את המינוח – "מעגלי כוח", מעגלים המנציחים את המצב הקיים.

בגזרה הישראלית נדיר למצוא התייחסויות לנושא. בשנת 2015 פרסם הפרסומאי גיל סמסונוב את ספרו "הנסיכים", זו היא בעצם אחת מהתייחסויות הראשונות והמרכזיות לתופעת השושלות הפוליטיות. סמסונוב, בן למשפחה חירותניקית,  התייחס בספרו בעיקר לצד הימני של המפה הפוליטית. בהקדמתו כתב:

"אנחנו מכירים המשכיות דורית במקצועות רבים. אנחנו מכירים אותה בקרב חקלאים ועיתונאים, ואנחנו מכירים אותה גם בפוליטיקה: בארצות הברית יש משפחות כמו בוש וקנדי, שהצמיחו דורות של מנהיגים. גם בישראל יש משפחות כאלה כמו דיין, רבין, בורג, סנה, ברעם, ויצמן ועכשיו הרצוג ולפיד".

ממחקר שעניינו ההשפעה הפסיכולוגית של  זיהוי וחשיפה לשם משפחתו של מועמד – הם מגדילים את סיכוייו. אך חוקרים רבים מציינים בהקשר זה "מעגלי כוח", מעגלים המנציחים את המצב הקיים

בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה בשנת 2016  קרה דבר די נדיר, הסופרת אמילי מואטי, לימים חברת הכנסת, רצה תחת הסלוגן "דור ראשון לשמאל". זאת הייתה התייחסות יוצאת דופן לקושי של אנשים מוכשרים וטובים לפרוץ דרך ולהצליח להתברג בחברה הישראלית בכוחות עצמם ללא השתייכות משפחתית היכולה לפתוח דלתות.

בשיחה עם כותב המאמר התייחסה אמילי מואטי לנושא:

"להיות דור ראשון, למשל להשכלה, מעמיד אותך מראש בנקודה שונה לחלוטין מהשאר. החל מהיתרון האפיסטמולוגי של שאר הסטודנטים בחדר דרך התמודדות מול אלה (גם בפוליטיקה אגב) שמגיל צעיר לימדו אותם שדעתם חשובה, שיש לה מקום, שיש להם השפעה על המסובים מול אדם שלא גדל במעגלי הכוח וצריך לחצות אוקיינוסים כדי לבטא את עצמו בכזה ביטחון".

חשוב להבהיר, כי אני מאמין שרוב החברים לשושלות במדינת ישראל מונו או נבחרו לתפקידי מפתח בגלל כישוריהם, השכלתם וניסיונם המקצועי בעבר ולא בגלל קשרי המשפחה והחברות. לא מדובר בפרוטקציה או בנפוטיזם. אך חייבים לציין שאותם אנשים זכו לקבל את כל הכלים המטיבים על מנת להצליח – חינוך והשכלה ברמה גבוהה, מודלים לחיקוי ולהצלחה, תחושת שליחות משפחתית ולאומית, וגם שם משפחה שברוב המקרים לא מזיק. הם בעצם גדלו בתוך מעגלי כוח, ולמעגלי כוח יש אינטרס לשמר את עצמם כמה שיותר וכך למנוע מוביליות חברתית.

נראה שאין ישראלי אחד שלא מכיר את המילים הבאות: "הוא מרשה לעצמו כי הוא חושב שזה המדינה/העיר/הכביש של אבא שלו". המילים האלה מבטאות יותר מכל את התחושה שיש אנשים הבטוחים שהכל מגיע להם, מעין ירושה כזאת.

כאשר משתמשים במילים האלה כלפי פוליטיקאים השייכים לשושלות פוליטיות – בעצם לא מבקרים את הפוליטיקאי עצמו (שכנראה הגיע לאן שהגיע בזכות החינוך שקיבל, התמיכה ותחושת השליחות שעוברת במשפחה), למעשה מבקרים את השיטה שמונעת מוביליות חברתית ומאפשרת לתופעת השושלות הפוליטיות להתקיים.

זו לא ביקורת על הפוליטיקאי עצמו (שכנראה הגיע לאן שהגיע בזכות החינוך שקיבל, התמיכה ותחושת השליחות שעוברת במשפחה), אלא על השיטה שמונעת מוביליות חברתית ומאפשרת את השושלות הפוליטיות

אני מאמין שבשנתה השבעים וחמש של מדינת ישראל חייבים להודות כי מעגלי הכוח הקיימים במדינת ישראל מקשים על הרחבת סיפורי ההצלחה הישראלית. החברה הישראלית התרגלה לבכירים עם שמות משפחת מוכרים. תופעה זאת יכולה ליצור – לא רק מקרי שחיתות אלא בעיקר מועקה כבדה בלבבות אנשים ללא שם משפחה מוכרים ולא קשרים אישיים. אותה מועקה תקשה על אותם ניסיונות של רבים וטובים להצליח להתברג בחברה הישראלית.

טל פאנץ הוא אקטיביסט חברתי ופוליטי בן 25. כיום הוא חלק ממארגני המחאה נגד ההפיכה המשטרית בנס ציונה, פעיל במפלגת העבודה ולשעבר חבר בהנהגת המשמרת הצעירה.