תמונות קשות מהכניסה לקיבוץ שלי. מדי שבוע מגיעים מפגינים למחות נגד הרפורמה ליד הבית של השר עמיחי שיקלי. בימים אלה, כשהכל חם יותר, החליטו כמה תושבים לא לאפשר להם להיכנס לקיבוץ.

חשוב לציין כי החוק מגדיר את השטח הציבורי בקיבוץ ובכל ישוב קהילתי אחר כשטח ציבורי, וממילא אין לתושב סמכות למנוע מאף אחד להיכנס לשטח הזה, וודאי שלא כדי למנוע ממנו להפגין.

החוק מגדיר את השטח הציבורי בקיבוץ ובכל ישוב קהילתי אחר כשטח ציבורי, וממילא אין לתושב סמכות למנוע מאף אחד להיכנס לשטח הזה, וודאי שלא כדי למנוע ממנו להפגין

אני מתבונן בתמונות ומנסה להקשיב. להקשיב למפגינים שמגיעים מדי שבוע לחנתון, להקשיב לחנתונים שמפגינים לצידם, להקשיב לאלו שמתנגדים לרפורמה אך בוחרים לא להפגין מול הבית של שכן שלהם, להקשיב לאלו שבחרו להתאמץ ולמנוע כניסה מן המפגינים.

זה קרה בסוף השבוע האחרון אצלי בבית. תקשיבו לכל הקולות, אל תסכימו איתם בהכרח, אבל תבינו שאנחנו על פתח הר הגעש pic.twitter.com/rUaDJkBNx9

— הרב אבי נוביס-דויטש (@rabbiavinovis) July 24, 2023

זה קשה. הרבה יותר פשוט לסמן שיש טועים ויש צודקים (וגם חשוב ברגע מסוים לעשות זאת), אבל נדמה לי שיש ערך רב לגבש את דעותיך ועמדותיך רק אחרי שהקשבת לכל הקולות שמסביבך.

אני שומע את אלו שמרגישים שהמדינה שלנו בסכנה נוראית. שהאיזונים והבלמים שלה עומדים להתרסק. שמנגנוני ההגנה ששומרים על זכויות המיעוט ואף אלו המאפשרים לכל אזרחים להשתתף בבחירות ולהשפיע על עיצוב המדינה, נמצאים בסכנה, שהאמצעים למניעת שחיתות נלקחים מידי הרשויות המפקחות.

אני מקשיב ושומע את אלו הסבורים שהחשש ממעשיהם של חלק מן המוחים פוגע בזכות הבחירה שלהם, שכן הם הלכו להצביע ונבחרה ממשלה שמייצגת אותם והיא אינה מעזה לקדם את המדיניות שלשמה הם בחרו אותה בגלל המחאה, אופייה ודרכיה.

אני שומע את יושבי הגדר שמתנגדים לרפורמה, אך אינם יוצאים להפגין כי הם מחפשים איזון אחר – איזון המכבד את בחירת הרוב אך מבהיר שגם לרוב אין את הזכות לפגוע בזכויות המיעוט, וודאי לא לפגוע בזכות הבחירה של אף אחד. אני שומע גם אחרים, התומכים ברפורמה, אך סבורים שאי אפשר לקדם אותה בעת הזאת כאשר כל כך הרבה אנשים נחרדים ממנה.

אני שומע ופוחד. פוחד עלינו, פוחד על הרקמה האנושית שאוחזת אותנו יחד וכן, פוחד על הבית השלישי. בימים האחרונים אני מנגן בלופ את השיר של מארינה מקסימיליאן "חזקים ביחד".

אני שומע את כל הצדדים ופוחד. פוחד עלינו, פוחד על הרקמה האנושית שאוחזת אותנו יחד וכן, פוחד על הבית השלישי. בימים האחרונים אני מנגן בלופ את השיר של מארינה מקסימיליאן "חזקים ביחד"

השיר נפתח כך:

"לא רוצה להתנצל על אהבת אדם. כי אין עוד מדינה כזאת, אין שנייה לך בעולם".

מארינה מזכירה לי שני דברים:

מדינת ישראל היא סוג של נס. נס מדהים, נס שבזכותו להורים שלי היה איפה להקים בית אחרי השואה. היא נס כי היא מאפשרת ריבונות לעם לאחר אלפיים שנה ללא ריבונות. היא נס כי בסופו של דבר ההישגים הכלכליים והיצירתיים שלה הם מעל ומעבר למצופה. ואנחנו זקוקים לאהבת אדם.

השבר שלנו גדול. עוד לפני השבר הפוליטי, המשטרה אינה עומדת במשימה שלה והביטחון של האזרחים כאן הופר, הביטחון האישי של כל האזרחים ובייחוד האזרחים הערבים נשבר. יוקר המחייה עולה, בייחוד לשוכרי הדירות, ואף אירועי הטרור מתרבים.

כל אלו קשורים בין השאר בתפקודה של הממשלה ויציבותה, ומחלישים בצדק את האמון של האזרחים ברשויות החוק בכלל ובמשטרה בפרט. קצת מפחיד להקשיב לשיר ולזכור שקל לעמוד יחד מול אויב משותף, אבל מה עם לשתף פעולה ללא אויב שכזה?

אם יש פתרון למצב הזה הוא בכך שנשכיל למצוא שוב את היחד, היחד שעומד נגד הפשיעה בחברה הערבית והישראלית. זה שמתנגד לשחיתות וזה שמאמין בחשיבותם של הדעות השונות והמגוון.

אם יש פתרון למצב הזה הוא בכך שנשכיל למצוא שוב את היחד, היחד שעומד נגד הפשיעה בחברה הערבית והישראלית. זה שמתנגד לשחיתות וזה שמאמין בחשיבותם של הדעות השונות והמגוון

כל ישראל ערבים זה בזה. הגמרא מלמדת אותנו שהערבות הזו אומרת שכולנו נופלים כשאחד מאתנו נופל. האתגר שלנו הוא למנוע את הנפילות להחזיק את הנוטים לנפול רגע לפני הנפילה. לאפשר לאנשים להישמע ולהקשיב בכל לב בטרם יעשו מעשים אסורים שיפילו אותם ויפילו אחרים בעקבותיהם. לוודא שהשערים פתוחים והקולות נשמעים ושאנו נכונים להגיש עזרה לכאב.

הרב אבי נוביס־דויטש שימש במשך שמונה שנים דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר והוא פעיל חברתי. תחת הנהגתו, בית המדרש הפך לגורם חשוב ובולט בהכשרת פעילים חברתיים העובדים בשדה העשייה היהודית־חברתית בישראל.