זה לא הפסד רק בקרב אחד - האם נצליח לעצור את אגדת החורבן?

חיילי צה"ל מקיפים חקלאים פלסטינים ופעילי שלום בנטיעות בפר בורין בגדה המערבית. (צילום: Flash90)
Flash90
חיילי צה"ל מקיפים חקלאים פלסטינים ופעילי שלום בנטיעות בפר בורין בגדה המערבית.

בניסיון להרגיע את עצמנו בעניין החקיקה הדרקונית שעברה השבוע, כאילו אין מדובר בסוף העולם, כאילו מדינת ישראל איננה על סף חורבן, כאילו השלטון איננו שיכור כוח, יהיר וזחוח באופן המסכן את עצם קיומנו, את ביטחוננו, את חיינו – בחרנו להשתמש בקלישאה "הם ניצחו בקרב אבל לא במלחמה".

כאילו אכן החקיקה שעברה היא קרב בודד, המנותק מהמלחמה על דמותה של מדינת ישראל וערכיה, כאילו כל האלימות, ההתבהמות, האדנות, רמיסת החוק, הניצול הכלכלי, הגניבה לפי החוק, רמיסת הזכויות, הפיכת עם שלם למחבלים ועם אחר לצדיקים, הלאומנות, המשיחיות וגלגול העיניים – לא הובילו ישירות לחקיקה.

כדי להרגיע את עצמנו בחרנו להשתמש בקלישאה "הם ניצחו בקרב אבל לא במלחמה". כאילו החקיקה שעברה היא קרב בודד, המנותק מהמלחמה על דמותה של מדינת ישראל וערכיה

כאילו שכרון הכוח והכסף של השלטון, זה שהביא למעבר על חוקים ולהצדקת המעבר על חוקים במטרה לשמור על הכוח ועל הכסף, אינם חלק מרמיסת שלטון החוק, שהחלה מעבר לגדר וגלשה אל תוך ישראל. כאילו הנורמות הכפולות שפיתחנו בשפה מצוחצחת שתסתיר את המעשים האיומים אינן הנורמות החדשות בישראל.

אין ספק שעל החקיקה להכשרת השחיתות אחראי אדם אחד, בנימין נתניהו, חקיקה שנועדה לשרת אותו באופן אישי ולהכשיר את פשעיו, חקיקה שנועדה לשים אותו מעל החוק. אבל נתניהו הוא רק קטליזטור. התגובה הייתה מתרחשת גם בלעדיו. היו שם את כל החומרים – הוא רק הוריד את אנרגיית האקטיבציה.

אז לא, בניגוד לשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו הם לא ניצחו רק בקרב, מדובר בעוד שלב בהפיכת ישראל ממדינת חוק ליברלית למדינת עליונות יהודית משיחית דתית הנשלטת בידי גורמי פשע, אבל עם הצדקות מתחום הדת. דת ופשע הולכים ביחד מערש ההיסטוריה. בשם הדת בוצעו ועדיין מבוצעים פשעים מחרידים.

אנחנו על סף חורבן, ובניגוד לשקר הנוסף כאילו מדובר בשנאת חינם, שקר שיסתדר עם סיפורי המיתולוגיה היהודית, הסיבות לחורבן הרבה יותר ארציות – רדיפת בצע, רדיפת כסף ושכרון כוח במובן הכי פשוט שלהם, הסיבה האוניברסלית לביצוע פשעים קטנים וגדולים. נתניהו איננו שונה ממי שפורץ לבתים באישון לילה.

בניגוד לשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו הם לא ניצחו רק בקרב, מדובר בעוד שלב בהפיכת ישראל ממדינת חוק ליברלית למדינת עליונות יהודית משיחית דתית הנשלטת בידי גורמי פשע, אבל עם הצדקות מתחום הדת

ההבדל היחיד בין נתניהו לבין הפורץ באישון לילה הוא, שהפורץ הוא רק פורץ ואילו נתניהו עוטף את פשעיו ב"אידיאולוגיה" עם מילים מצוחצחות על "רפורמה במערכת המשפט" על "תיקון". ממש אותן מילים מצוחצחות כמו "המחבל נוטרל", "נזק אגבי" וקורבנות על קידוש השם, כשאין שום דבר קדוש במוות.

כאמור, אנחנו במאבק על דמותה של מדינת ישראל. הוא לא התחיל עם הממשלה הזו, ימיו כמעט כימי המדינה, ואנחנו הפסדנו ברוב הקרבות. נתנו לתנועה משיחית מטורפת, גזענית, פושעת, נצלנית ומגלגלת עיניים – לא רק לרתום אותנו למיזם הפרטי שלה אלא לשנות אותנו מן היסוד, להפוך אותנו לבני דמותה.

התמסרנו, לא התנגדנו, לא רצינו לדעת, לא עניין אותנו דבר, רצינו לחיות את חיינו בשקט מבלי שטרדות של אחרים יעיבו על חיינו. מפעם לפעם הזדעזענו עמוקות משריפת משפחה בשנתה, מתינוק חולה סרטן שטופל בישראל והוריו לא הורשו לשהות לצד מיטתו, מילדים שהוצאו מיטותיהם באמצע הלילה ואולצו לשיר התקווה.

אבל הזעזוע נשכח מהר, מהר מדי, והמשכנו הלאה. גם כאשר היה ברור שצה"ל הפך מצבא ההגנה לישראל לצבא אבטחת המתנחלים, גם כאשר סיפורי הזוועה סופרו על ידי מי שלא יכולים היו לשתוק העדפנו לאטום את אוזננו. גם כאשר חוקקו חוקי הסתרה והענשה למי שיספר את האמת על מה שמתרחש מעבר לגדר – שתקנו.

המאבק על דמות המדינה לא החל עם המשלה זו והפסדנו ברוב הקרבות. נתנו לתנועה משיחית מטורפת, גזענית, פושעת, נצלנית ומגלגלת עיניים – לרתום אותנו למיזם הפרטי שלה ולהפוך אותנו לבני דמותה

כי לא קל ללכת נגד הזרם. לא קל לצאת נגד מערכת גדולה ומשומנת ששנים משתמשת בהסתה ובדמגוגיה, שידעה למנף את נערי הגבעות האלימים ביותר ולהפוך אותם לחברי כנסת. חשבנו שעדיף לכוף את הראש עד יעבור זעם. אז זהו, שהזעם לא רק שלא עבר, אלא הוא פה כדי להישאר, ומה שהיה שם הוא שיהיה פה וגרוע מכך.

גרוע מכך, משום שהמערכת המשומנת מעבר לגדר כבר רגילה להשיג את יעדיה באלימות, בנכלוליות בשקרים ובהסתה, בניצול מחפיר ובגלגול עיניים, תוך האשמת הצד השני בכל מה שקורה. ואותה מערכת ניצבת כעת מולנו. ואם שמעתם את גלית דיסטל אטבריאן, את אבישי בן חיים ואת שאר השופרות – הם מאשימים את המחאה במצב.

הפסדנו בכל הקרבות, לא רק בקרב אחד, שינינו פנינו לבלי הכר והלכנו את כל הדרך מאורי אילן עד לאלאור אזריה, מיאיר גולן עד לאיתמר בן גביר, מדן מרידור עד ליריב לוין, מדוד לוי עד לדוד אמסלם, והגענו למה שנדמה כתחתית עמוקה. אבל התחתית עוד לפנינו. הביזה והענשת המתנגדים המציבים מראה בפני הבוזזים – עוד לפנינו.

משום שהמערכת המשומנת מעבר לגדר כבר רגילה להשיג את יעדיה באלימות, בנכלוליות בשקרים ובהסתה, בניצול מחפיר ובגלגול עיניים, תוך האשמת הצד השני בכל מה שקורה. ואותה מערכת ניצבת כעת מולנו

וכדי למנוע את את הביזה והשחיתות והצדקתם בעזרת הדת – עלינו לנצח. זה לא יהיה קל כי הם למודי ניצחונות וכל מנגנוני המדינה משרתים כעת אותם, ומי שראה את אלימות המשטרה מבין שהיא בצד אחד של המתרס. השלב הראשון חייב להיות הפסקת כל שת"פ עם הנאשם. הוא לא לגיטימי. רק כך הניצחון יהיה אפשרי.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 795 מילים ו-2 תגובות
סגירה