רובם הגדול אינם עומדים דום ב'התקוה' ולא רואים בה את המנונם הלאומי, הם לא עומדים דום בצפירות יום הזיכרון ויום השואה, לא מניפים את דגל ישראל ויש ביניהם קבוצות השורפות אותו בשנאה ובהתרסה. הם מצייתים לרב שלהם ולמועצת חכמי התורה לפני שהם מצייתים לגורמי אכיפת החוק.

הם אינם רואים בהרצל ובציונות את אבני היסוד להשקפת עולמם. להיפך: רואים בהם בגידה בערכי היהדות ושיקוץ מוחלט. הם אינם מאמינים במדינת ישראל דמוקרטית כחלום לעם היהודי ומעדיפים את ביאת המשיח וקבלת הוראות מהסמכות העליונה הקשורה אליו.

הם מצייתים לרב שלהם ולמועצת חכמי התורה לפני הציות לגורמי אכיפת החוק. הם אינם מאמינים בישראל דמוקרטית כחלום לעם היהודי, ומעדיפים את ביאת המשיח וקבלת הוראות מהסמכות העליונה הקשורה אליו

הם אינם מלמדים את ילדיהם בבית הספר שום נושא הקשור לביסוס המורשת הציונית, ההיסטוריה של מדינת ישראל, או נושאי ידע אחרים מעבר לאמונתם הדתית. ובכלל, מה שקרה מאז תנועת ההשכלה והעליות הציוניות – זה ממש לא עניינם ולא כוס התה שלהם.

הם אינם מתגייסים לצבא, ולמיעוט המבוטל שמתגייס אין יחס חיובי מצד הקהילה. לפעמים זה גובל בהתנכלות אישית והוקעה אלימה.

הם אינם מאמינים ב"כל ישראל חברים", ודורשים הפרדה על רקע מוצא ומגדר. יום השואה הלאומי אינו חל עליהם, יום העצמאות הוא לא יום חגם, ויום הזיכרון זה הבעייה של חלק אחר בעם.

הם אמנם "מתים באוהלה של תורה" אבל בסופו של יום, חוזרים הביתה ומקימים משפחה וחיים שלמים, בעת שמשפחות החללים נותרו ללא דור המשך ועצב קורע לב-שלעולם לא יירפא.

אז איך הפכו החרדים עבור נתניהו "מפלגות ציוניות" המחזקות את גוש הימין?

אין לי ביקורת על החרדים כגוף המסרב להיות ציונים. זכותם. הם חיו ככה תמיד, ובחרו לחיות כך עוד לפני שהוקמה כאן המדינה. ובכלל, איני מאמינה שאפשר, או שזו זכותו של גוף שולט או הגמוני – לכפות על מישהו להאמין במה שאינו רוצה להאמין ולתמוך בו.

אפשר רק לדרוש עמידה בחוקי המדינה כפי שיודעים החרדים לעשות בחייהם בגלות, שם הם אינם מהווים לשון מאזניים פוליטי ואינם מנהלים את המדינה מחצרות רבנים

אפשר רק לדרוש עמידה בחוקי המדינה כפי שיודעים החרדים לעשות בחייהם בגלות, שם הם אינם מהווים לשון מאזניים פוליטי ואינם מנהלים את המדינה מחצרות רבנים.

במציאות שיצרנו להם במדינת ישראל, כדאי להיות חרדים ואפילו די משתלם. אמנם מדי פעם קם איזה משוגע חילוני תורן שטוען שצריך להחיל עליהם חוק גיוס חובה, להפסיק את הפליית הבנות במוסדות הלימוד על רקע מוצא, או רחמנא ליצלן לדרוש הכנסת לימודי ליבה למוסדות הלימוד – אבל זו מכה קלה בכנף השכינה.

מעבר לכך, מדינת ישראל ומוסדותיה הם כר נרחב להשגת מטרות סקטוריאליות-חרדיות בדרכים חוקיות לחלוטין. רק צריך להתברג נכון לעמדות הנכונות, להוות לשון מאזניים, לדרוש ולקבל תואר "סגן שר" ולא "שר" כדי לא באמת להכיר בסמכות המדינה הציונית. ואז אבינו שבשמיים הוא הגבול.

רק צריך להתברג לעמדות הנכונות, להוות לשון מאזניים, לדרוש ולקבל תואר "סגן שר" ולא "שר" כדי לא באמת להכיר בסמכות המדינה הציונית, ואז אבינו שבשמיים הוא הגבול

הטענה היחידה שיש לי היא אל אותם פוליטיקאים חילונים, הטוענים להיותם ציונים – המאפשרים זאת.

כשנתניהו שואג שוב ושוב (ואחריו קבוצת מדקלמי דפי המסרים שלו) שמדובר בגוש ימין של מפלגות ציוניות, הרי שאין בדיחה גדולה מכך, ואני בטוחה שבחדרי חדרים, ראשי וחברי אותן מפלגות חרדיות אוחזים את בטנם וגועים בצחוק גדול.

מה שנתניהו עושה זו מחיקתם והשפלתם של מחוללי הציונות הגדולים והמפוארים אשר מסרו את נפשם במלחמות ישראל, כבשו את הכותל וזכויותיהם כמשחרריו נגזלו מהם.

הבעלות על הכותל נמסרה לחרדים. זהו לעג לכוחות שכבשו את ירושלים  ו"איחדו את בירת העם היהודי", אבל יהודים רבים בורחים ממנה בגלל שמציאות החיים בה, ההולכת ומתחרדת, מקשה עליהם להיות ישראלים, ציונים וחופשיים מדת.

זוהי הגחכה של מושג ה"ציונות" של מי שטוענים להיותם המחנה הלאומי, ועוסקים במרץ ובלהיטות בשיסוע ופילוג החברה הישראלית והעדפת שותפיהם הלא ציונים, וביניהם אף אנטי ציונים, על פני חלקים נרחבים של העם בעלי זכויות ציוניות והסטוריות במדינה.

כשנתניהו שואג שוב ושוב (ואחריו מדקלמי דפי המסרים שלו) שמדובר בגוש ימין של מפלגות ציוניות, אין בדיחה גדולה מכך. אני בטוחה שבחדרי חדרים, ראשי וחברי אותן מפלגות חרדיות אוחזים את בטנם וגועים בצחוק גדול

לפני זמן מה עלה ב"זמן ישראל", מאמר של יהודה מודעי, אשר ליווה את בנו ללשכת גיוס. שכותרתו: "למה אני חרד לדפיקה בדלת כשאב חרדי דואג לריבועי נייר טואלט לשבת?".

חשוב לקרוא אותו, כי הוא מפרט תשובות מדוייקות והגיוניות לכל הטענות על התרומה הלאומית של הציבור החרדי בלי להתעלם מהתרומה החברתית של ארגונים מתוכו.

אולם יהודה מודעי אומר שלדעתו: לחרדים יש מצע אחד בלבד – כסף ושמירה על עולם הבטלנות הגברי. כך קורה שמפלגות מכל קשת המפה הפוליטית מעדיפות לוותר בנושאי דת ומדינה, כדי שיוכלו למלא את שאר האינטרסים שלהם ולכבוש את השלטון.

זוהי תמצית האיתרוג הציוני של מפלגות החרדים על ידי נתניהו, הנואש להשיג לעצמו בלוק חוסם שלא תלוי בשקד, בנט וליברמן.

נתניהו שלחש על אוזנו של הרב כדורי ש"השמאל שכחו מה זה להיות יהודים"-קרי גנץ, רבין, ברק, וציבור עצום של נשים וגברים שהקימו ישובים, עסקו בשמירה על גבולות המדינה, הקימו את המדינה, תשתיותיה, כלכלתה, מוסדותיה והקריבו את היקר הם מכל עבור המדינה הישראלית ציונית – אלו אינם יהודים בעיניו.

אפילו להפך – הם האוייב השמאלני העושה יד אחת עם אויבי המדינה הכי נוראים ומאיים על קיומה של מדינת ישראל.

הציבור החרדי אומר בגלוי: עיזבו אותנו מהשטויות הציוניות, הישראליות והלאומיות שלכם! אותנו מעניינים דברי הרב קנייבסקי, ש"ך ודומיהם. בתמורה נאפשר לך, נתניהו, להמשיך לשלוט, ואתה תיתן לנו להמשיך ולהשיג מימון ציבורי ומשאבי מדינה

הציבור החרדי אומר בגלוי: עיזבו אותנו מהשטויות הציוניות, הישראליות והלאומיות שלכם! אותנו מעניין רק מה שאומר הרב קנייבסקי, ש"ך ודומיהם.

בתמורה נאפשר לך נתניהו, להמשיך לשלוט, ואתה תיתן לנו להמשיך ולהשיג מימון ציבורי ומשאבי מדינה כדי לממן את אורחות חיינו החרדיים והמתבדלים.
לאלו קורא נתניהו שותפים טבעיים ומפלגות ציוניות.

הם עדיפים בעיניו על פני כל מי שאינו מעניק לו את השלטון על מגש של פלטינה.
ככה הפך נתניהו את החרדים לציונים החדשים.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.