הקמפיין נגד חברת שטראוס, שהודיעה לפני כמה ימים על הקפאת הפרסום בערוץ 14 עקב "התבטאויות פוגעניות שונות, חוזרות ונשנות", הוא עליית מדרגה במישטור חופש הביטוי והמחשבה בישראל.

ממועד פרסום המכתב, שדרני ערוץ 14, פובליציסטים תומכי משטר ואף רבני ערים, ישובים ומכינות קדם צבאיות (חלקם כמדומני עובדי ציבור) קוראים בציוצים, סרטונים ומכתבים פומביים להחרים את מוצרי שטראוס. זאת בטענה מרהיבה בלוליינות שלה – שאי-פרסום הוא סתימת פיות.

שדרני ערוץ 14, פובליציסטים תומכי משטר ורבני ערים, ישובים ומכינות קדם צבאיות קוראים להחרים את מוצרי שטראוס, בטענה מרהיבה בלוליינות שלה – שאי-פרסום הוא סתימת פיות

הרבנים במכתבם כתבו שההחלטה של חברה מסחרית להקפיא פרסום בערוץ "מזכיר לכולנו את התקופה החשוכה של רוסיה הקומוניסטית, שבה אסור היה להשמיע שום דעה מלבד זו המקובלת על השמאל הקומוניסטי האתאיסטי".

עשרות רבנים מהציונות הדתית פרסמו מכתב הקורא לציבור שלא לרכוש מוצרים של חברת שטראוס ושל חברות נוספות שמחרימות את ערוץ 14.

בין החותמים על המכתב: הרב אלי סדן, הרב שמואל אליהו, הרב דוד פנדל, הרב דוד חי הכהן, הרב יהושוע ויצמן ועוד.

יוזם המכתב הוא הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר הגדולה… pic.twitter.com/07tYzEtATP

— David Mizrahy Verthaim (@dverthaim) August 3, 2023

נדמה שרק אתמול חזינו בתדהמה בקמפיין חרם נגד מאפיית אנג'ל כתגובה לכך שחבר דירקטוריון שלה, עמר בר לב, השתתף בהפגנה נגד ההפיכה המשטרית בבני ברק. קמפיין שהסתיים בהצלחה מעל ומעבר לכל דמיון: בתום חודש, בתיווך נשיא המדינה בכבודו ובעצמו, ירון אנג'ל והשר לביטחון פנים לשעבר עמר בר לב הלכו לקנוסה, עם כיפה, והגישו למשפחת הרב אדלשטיין האבלה מכתבי התנצלות בסייעתא דשמיא.

לאור ההצלחה המסחררת, ויתור נשיאותי על עמוד השדרה הליברלי – זכותו של אזרח להשתתף בהפגנה מבלי שישלמו על כך כל מי שאי פעם באו איתו במגע כאילו מדובר בתחקיר אפידמיולוגי בזמן מגפה – זה היה רק עניין של זמן עד שנראה את עליית המדרגה.

האסטרטגיה לכאורה בקמפיין נגד אנג'ל קשורה לצמצום חופש הביטוי נגד המשטר. האסטרטגיה לכאורה בקמפיין נגד שטראוס כבר תובעת תמיכה פומבית במשטר וגרורותיו.

האסטרטגיה לכאורה בקמפיין נגד אנג'ל קשורה לצמצום חופש הביטוי נגד המשטר.
האסטרטגיה לכאורה בקמפיין נגד שטראוס כבר תובעת תמיכה פומבית במשטר וגרורותיו

הרבנים במכתבם טענו שהמקרה מזכיר "לכולנו" את רוסיה הקומוניסטית ועלי להודות שהם צדקו. בספר המופת "ארכיפלג גולג" המתאר את מנגנון הדיכוי של מחנות עבודה בברית המועצות, אלכסנדר סולז'ניצין מספר את הסיפור המצמרר הבא:
בתום כנס באיזו עיר הושמעו דברי הלל לסטלין. הקהל זינק על רגליו והחל במחיאות כפיים סוערות. ככה עברו שלוש דקות, ארבע דקות, חמש דקות. כפות הידיים החלו לכאוב, המבוגרים בקהל כבר התנשפו…הלך עליהם, הם יאלצו להמשיך למחוא כפיים עד שיחטפו התקף לב! שמונה דקות, תשע דקות, עשר דקות ככה המשיכו. הדוברים הביטו אחד בשני אך אף אחד לא העז להיות הראשון להפסיק למחוא כפיים. לבסוף מנהל של מפעל הנייר המקומי הפסיק והתיישב במקומו. נס! הקהל נשם לרווחה, הם ניצלו. באותו הלילה מנהל מפעל הנייר נעצר בגין שקר כלשהו, אך בתום ההליכים החוקר סינן לו: "לעולם אל תהיה הראשון להפסיק למחוא כפיים".

הקמפיין נגד שטראוס בא לומר לכל אחד ואחת מאתנו, ממנהל המפעל המכובד ועד לאחרון ההורים בווטסאפ של הכיתה: "לעולם אל תהיה הראשון להפסיק למחוא כפיים".

שופרות המשטר מבשרים לנו שמעכשיו לא יסתפקו בדרישה שאזרחי ישראל יתנהלו כמו טומטומים וסריסים, חסרי אברים ויצרים פוליטיים, המתוזכרים ללא הפסקה להשאיר את המרחב הציבורי "נקי מפוליטיקה" – כלומר נקי מהרהורי עבירה נגד הממשלה וההפיכה המשיחית-מושחתת שמחריבה את חיינו.

עכשיו הם מעדכנים את הדרישה. עלינו להפוך לכוכבי וכוכבות פורנו. לפרסם כאקסהיביציוניסטים חסרי אבחנה, לגנוח פומבית בעונג מופרז ולמחוא כפיים עד, ואם אפשר גם אחרי, אבדן הכרה.

הקמפיין נגד שטראוס בא לומר לכל אחד ואחת מאתנו, ממנהל המפעל המכובד ועד לאחרון ההורים בווטסאפ של הכיתה: "לעולם אל תהיה הראשון להפסיק למחוא כפיים"

אם יש מה ללמוד מרוסיה הקומוניסטית ופרקים חשוכים אחרים בהיסטוריה הארוכה והקצרה כולל זו שלנו מתחילת ההפיכה, זה שמשטר דכאני תאב כוח לא יהסס לפגוע, אבל הכי מסוכן זה להיכנע.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.