כחלק ממדיניות הכאוס המכוונת של ממשלתו, מנסה ראש הממשלה בנימין נתניהו לייצר מצב בו הוא כביכול יכול להפעיל שיקול דעת אם לקבל את החלטת בג"ץ בנוגע לחוק יסוד: הסבירות.

אלא שעפ"י עקרון היסוד של הפרדת הרשויות: הכנסת נועדה לחוקק ולפקח; הממשלה – לשרת את האזרחים ולבצע; ובית המשפט נועד לפסוק ולהכריע בנושאי הגנה על זכויות האדם, הצדק והשכל הישר. ולכן, פסיקת בג"ץ היא קביעה מחייבת ולא "תוכנית כבקשתך", לא אופציה לבחירה ולא המלצה.

עפ"י עקרון היסוד של הפרדת הרשויות – ביהמ"ש נועד לפסוק בנושאי הגנה על זכויות האדם, הצדק והשכל הישר. לכן פסיקת בג"ץ היא קביעה מחייבת ולא "תוכנית כבקשתך", לא אופציה לבחירה ולא המלצה

נתניהו ומרעיו מפיצים מניפולציה שקרית לפיה בית המשפט חייב לכבד את "חלוקת העבודה" הקיימת: הממשלה מכבדת את פסיקות בג"ץ, ובג"ץ לא מתערב בחוקי יסוד.

בראיון לבלומברג נתניהו שוב מסרב להתחייב לכבד את פסיקת בג"ץ, ואומר שהוא מקווה שלא נגיע למשבר חוקתי, דהיינו מאיים במשבר חוקתי. pic.twitter.com/JdYVnyYQ1i

— ???????? ???????????????????????????????? (@iloveisraell) August 7, 2023

זו דמגוגיה עלובה: הממשלה כאמור, חייבת לכבד אוטומטית את פסיקות בג"ץ ללא כל תנאי וללא עוררין. בג"ץ, מתוך אחריות, כבוד לרשויות האחרות ואיפוק, עושה כל שלאל ידו לא לפגוע בחוקי יסוד. אך כשהכנסת והממשלה מחוקקים במתכוון "חוקי סדין אדום" – לא יעלה על הדעת שבג"ץ יאלם דום.

מצג השווא כאילו חוק הסבירות הוא "תיקון קטן", הוא לא יותר משקר גס. לא רק שמדובר על ביטול מוחלט של עילת הסבירות, אלא שכל אלה שהוזכרו "כנותני חסות לחוק" – התנערו בשצף כנגד שקר תמיכתם בו: נשיא בית המשפט לשעבר, אהרן ברק; יאיר לפיד וגדעון סער; ואף פרופ' יואב דותן, אבי הביקורת שצוטט נגד הסבירות, טען במו פיו בוועדת החוקה של הכנסת שהנוסח הקיצוני של הימין "שופך את התינוק עם המים". גם השופט נעם סולברג הבהיר מפורשות שבמאמרו לא התכוון כלל להגבלת הסבירות בחקיקה.

נתניהו: "סבירות סולברג היא לא קץ הדמוקרטיה" • הפרופ' יואב דותן אצל @RinoZror: "משוכנע מהיכרותי עם כתיבותו של השופט סולברג שהוא עכשיו בלשכתו מסתובב ומטפס על הקירות, עיוותו את דבריו" pic.twitter.com/PRum3RCQg6

— גלצ (@GLZRadio) July 12, 2023

זו דמגוגיה עלובה: הממשלה חייבת לכבד אוטומטית את פסיקות בג"ץ ללא כל תנאי וללא עוררין. בג"ץ, מתוך אחריות, כבוד לרשויות האחרות ואיפוק, עושה כל שלאל ידו לא לפגוע בחוקי יסוד

מול כל אלה מתקיים אותו "חור שחור" נודע של היעדר "חוק יסוד: החקיקה" בישראל. בצד חוקי היסוד המהפכניים של 1992 – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק – לא עברו לפחות שני חוקי יסוד חשובים אחרים שהונחו באותה העת: חוק יסוד: החקיקה, וחוק יסוד: זכויות חברתיות וכלכליות.

החסך הזה לא תוקן עד היום. אילו הממשלה הנוכחית היתה חפצה בקידום אחראי ומקצועי של הנושא – היה עליה לפעול, בהסכמות רחבות ובמקצועיות על חוק יסוד: החקיקה. או אז, היו מוסדרים היחסים והאיזונים החסרים בין הכנסת והממשלה לבין הרשות השופטת.

בהחלט ראוי שהמעמד של חוקי יסוד, והסמכות לביטולם יוסדרו בחוק יסוד, ולא בפסיקה בלבד. ברם, ממשלת ההרס בחרה לא לשפר ולקדם, אלא במכניזם של "עולם ישן עדי היסוד נחריבה".

גם היעדר כללים ל"רוב מיוחס" בחקיקת חוק יסוד, נושא מהותי לכל הדעות, נותר פרוץ במשך 75 שנות המדינה. וגם מ-1992 כל המאמצים לתקנו לא צלחו בשל חילוקי דעות. בכל החוקות בעולם יש מכניזם של רוב מיוחס לחקיקת חוק יסוד. למצער, במצב הנוכחי בישראל כל קואליציה יכולה להעביר חוק על חודו של קול, ולהדביק לו את הפתיח: "חוק יסוד".

ברור, אם כן, מדוע הציפייה לקראת הדיון בבג"ץ בנושא הסבירות שצפוי להתקיים ב-12 בספטמבר, כה גדולה. כבוד נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, קבעה את הדיון לקראת ראש השנה, ובהרכב מלא וחסר התקדים של כל חמישה-עשר השופטים.

לקראתו, עלינו לומר בקול גדול שאנו מצפים שבג"ץ יהיה כיפת הצדק הטבעי והשכל הישר של ישראל. לפי השיקולים המשפטיים והסבירים של הדמוקרטיה ושל מגילת העצמאות, דינו של חוק הסבירות להיפסל.

עלינו לומר בקול גדול שאנו מצפים שבג"ץ יהיה כיפת הצדק הטבעי והשכל הישר של ישראל. לפי השיקולים המשפטיים והסבירים של הדמוקרטיה ושל מגילת העצמאות, דינו של חוק הסבירות להיפסל

יש חשיבות רבה להשמעת הציפייה הזו, לאור ממצאי מחקר שנעשה בבית ברל (מגזין תלם, יוני 2023), לפיו "השמעת רק ביקורת הימין על מערכת המשפט, ללא השמעת העמדה הליברלית, הובילו לכך שבית המשפט עשה פשרות בין עמדות הצדק והימין בלבד".

אם חוק (אי) הסבירות ייפסל ע"י בג"ץ, ישראל לא נכנסת לשום משבר חוקתי – האזרחים, מוסדות השלטון של הממשלה, הכנסת, השירות הציבורי, מוסדות הביטחון – צה"ל, המשטרה, השב"כ והמוסד –  מוכרחים לציית לפסיקה ללא תנאי. אולם גם במצב שבו תינתן פסיקה אחרת – עלינו לכבד אותה ללא עוררין, ולהמשיך במאבק הציבורי בנחישות יתר.

היעד הפוליטי הקרוב הוא חיזוק מרבי של המחנה הליברלי בבחירות המוניציפליות בסוף אוקטובר 2023, כי כמאמר הסיסמה: לא עייפי דרך אנחנו – אלא מפלסי נתיב!

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.