החלטתו של שר התקשורת שלמה קרעי לפטר את יו"ר רשות הדואר מישאל וקנין נעשתה כנראה ממניעים שמנוגדים לתקינות הניהולית הנדרשת מהשר. לכאורה, השר ביקש מווקנין לסיים את תפקידו בטרם עת. הוא נימק זאת בכך שאין לו אמון בו, מאחר שלדעתו אינו מנהל את תהליך הפרטת רשות הדואר כמצופה ממנו. לדברי וקנין השר אמר לו גם כי המהלך נועד לאפשר לשר למנות לתפקיד את אחד מנאמניו. 

היום ב"מוסף לשבת": מישאל וקנין נקרא להבריא את דואר ישראל, אבל אז שר התקשורת קרעי החליט לשגר אותו הביתה. עכשיו הוא מתאר את הדורסנות הפוליטית שפגעה בו: "הקרב פה הוא לא על התפקיד, אלא על איך שהמדינה נראית" | בלעדי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

וגם – בתוך השבר, מחברת את שני הצדדים תקווה משותפת וטראגית – מלחמה pic.twitter.com/xTU9uKs1M4

— ידיעות אחרונות (@YediotAhronot) July 21, 2023

עילה שכזאת לפיטורין של יו"ר הדואר תוך כדי תקופת החוזה הינה יוצאת דופן  ועל פניו נראית מונעת משיקולים זרים. על כך ידון בית המשפט העליון אליו פנה וקנין בבקשת לסעד משפטי.

עילה שכזאת לפיטורין של יו"ר הדואר תוך כדי תקופת החוזה הינה יוצאת דופן  ועל פניו נראית מונעת משיקולים זרים. על כך ידון בית המשפט העליון אליו פנה וקנין בבקשת לסעד משפטי

באחד הראיונות דיבר השר קרעי על הפגיעה הקשה בשירות כתוצאה מההפרטה, אך לא ברור מדוע בחר לפטר את היו"ר ולא וביקש ממנו להגיש לו תכנית כדי לצמצם את הפגיעה בציבור הלקוחות הגדול של הדואר. או שמא בראש דאגותיו של השר עומד הרצון למנות את אחד ממקורביו?

אירוע הפרטת רשות הדואר יכול לשמש למטרה אחרת. למשל, לברר האם כל תחום ממשלתי הנותן שירות לאזרח, שירות שאינו עומד בסטנדרט הנדרש, הוא יעד להפרטה?

החלטת הממשלה הקודמת להפריט את רשות הדואר הינה החלטה מוטעית שראוי שתיעצר, אך נראה שעתה אפשרות זו אינה ריאלית. משעה שהוחלט על הפרטת רשות הדואר היה ברור כי מיד לאחר מכן יחלו קיצוצים משמעותיים במטרה להפוך את הרשות ליותר אטרקטיבית למשקיעים פוטנציאליים, והדבר היה חייב להיות על חשבון טיב השירות ללקוחות.

לדעתי הממשלה כשלה בהחלטה על ההפרטה, אך משעה שהתקבלה ההחלטה והחל ביצועה – על מי מוטלת האחריות להביא בחשבון את השיקול הציבורי של טובת האזרחים?

התשובה היא שזו אחריות של רשות הדואר, בפיקוח משרד התקשורת, לעשות מהלכים משמעותיים כדי  לצמצם את הפגיעה באזרחים. מצופה מיו"ר הדואר לא להסתכל רק על הצד של הקטנת ההוצאות של רשות הדואר והגדלת הכנסותיה. לא פלא כי משרד האוצר מרוצה מהנתונים המספריים של רשות הדואר לאחר שהחלה ההפרטה – אך במהלכים אלה נעשה עוול נוראי ללקוחות, הואיל ואין מי שמאזן בין ההפרטה המהירה לאיכות השירות לאזרח.

משעה שהוחלט על הפרטת רשות הדואר היה ברור, כי יחלו קיצוצים משמעותיים שיהפכו את הרשות ליותר אטרקטיבית למשקיעים פוטנציאליים, וזאת, כמובן, על חשבון השירות ללקוחות

מאז תחילת תהליך ההפרטה אנו עדים  לירידה תלולה ומהירה בטיב השירות, שגם לפני ההפרטה היה נדרש בו שיפור. הדבר בא לידי ביטוי מיידי בסגירה מואצת ושרירותית של סניפים והפניית הלקוחות לסניפים רחוקים, וזאת ללא כל התחשבות. הסניפים שנותרו עובדים בעומס בלתי רגיל ולקוחות הדואר נדרשים להמתין שעות לקבלת השירות. גם ההכנסות של רשות הדואר גדלו על ידי עליית מחירים שרירותית ובלתי סבירה.

השאלה העקרונית שבה צריך לדון היא האם רשות ממלכתית חשובה כגון רשות הדואר צריכה להיות מופרטת, או שמא מדובר בשירות ציבורי ממדרגה ראשונה שצריך לנהל אותו כנדרש אך לא בהכרח להפריטו?

האם צריך בכלל להפריט שירות ציבורי שנושא הפסדים או שמא ניתן לייעל אותו? האם מישהו יעלה על הדעת להפריט שירות חיוני כגון רכבת ישראל? או את הנפקת דרכונים על ידי משרד הפנים? היה בעבר ניסיון להפריט את שירות בתי הסוהר אך ברגע האחרון (בסיוע בג"ץ) הממשלה התעשתה ועצרה זאת.

החלטה דרמטית וחשובה שמשיבה במשהו את אחריות המדינה הנמוגה והולכת. בג"צ כבר ביטל את הפרטת בתי הסוהר בנימוק שהפקדת חרותם של אזרחים בידי גורמים עסקיים היא פגיעה בכבוד האדם וחרותו, על אחת כמה וכמה זה תקף על קטינים במעטנות סגורים. https://t.co/xVdM6gkDmR

— שלי יחימוביץ (@Syechimovich) December 25, 2017

נכון הוא שניהול בעייתי שנמשך שנים רבות גרם לרשות הדואר לצבור הפסדים, אך הדבר נבע במידה רבה מכך שהממשלה לא מימשה את אחריותה והתעלמה מהרבה מינויים פוליטיים של כאלה שנעדרו ניסיון ניהולי מתאים.

במקום לקבל החלטה אמיצה להחליף את השדרה הניהולית ולהתחיל בתהליכי ייעול שלא יבואו על חשבון האזרחים, בחרו הממשלה והנהלת רשות הדואר בדרך הקלה – ללכת בדרך אגרסיבית שאינה מתיישבת עם טובתו של האזרח.

האזרחים אמנם כועסים מאד אך הם מבינים שנפל הפור והם אינם יכולים להשפיע ואין אף איש ציבור שמייצג אותם ודואג להם. ניסיונות של ועדים שכונתיים ברחבי הארץ לעצור את סגירת הסניפים כלל לא נענו.

במקום החלטה אמיצה להחליף את השדרה הניהולית ולהתחיל בתהליכי ייעול שלא יבואו על חשבון האזרחים, בחרו הממשלה והנהלת רשות הדואר בדרך הקלה והאגרסיבית שאינה מתיישבת עם טובת האזרח

תהליך דומה עבר גם על הבנקים כאשר עד לפני כשנתיים הם סגרו סניפים בקצב מהיר וגם את הקופות שבתוך הסניפים שנותרו, אך בעקבות הצעקה הציבורית התערב המפקח על הבנקים שהבין (מאוחר מדי!) כי יש לעצור את התהליך כדי שלא לפגוע בלקוחות. וגם התחרות עשתה את שלה כאשר לפחות בנק אחד הלך בדרך אחרת של שיפור השירות וגם פתח סניפים חדשים ובכך התהליך נעצר כמעט לחלוטין.

מה ניתן לעשות עכשיו? המצב הנוכחי לא יכול להימשך. הייתי מצפה משר התקשורת לדרוש מיו"ר הדואר הנוכחי לשכור את שירותיה של חברת ניהול אסטרטגי, כדי שתגבש תכנית לעצירת תהליך הפרטת הדואר – תכנית שתובא להחלטה מחודשת של הממשלה – ולחילופין להגיש תכנית שתמנע את המשך הפגיעה הקשה בשירות לאזרח בתחום הדואר.

ואם ליו"ר הדואר אצה הדרך להפרטה, כי אז יש לשר התקשורת עילה מתאימה שלא להשאירו בתפקידו ולהביא במקומו מנהל בעל מוניטין ניהולי שיבצע את התכנית החדשה שתגובש.

ד"ר אבנר ברנע הוא עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, בכיר לשעבר בשב"כ ואוהד ספורט.(אוהד מנצ׳סטר יונייטד מילדות). מתגורר בתל אביב