חוק שירות הביטחון הכללי (משנת 2002) מטיל על שב"כ את האחריות לסיכול "חתרנות", אולם אינו מגדיר כלל מהי חתרנות.
במשך שנים נותר המונח עמום, עד שבשנת 2009 אימץ בג"ץ הגדרה שהציע שב"כ עצמו. להגדרה זו השלכות משמעותיות על גבולות סמכותו של השירות, במיוחד בתקופות בחירות, שבהן כל פעולה ביטחונית עלולה להתפרש כבעלת משמעות פוליטית.
ד"ר אבנר ברנע הוא עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, בכיר לשעבר בשב"כ ואוהד ספורט (אוהד מנצ׳סטר יונייטד מילדות). מתגורר בתל אביב.
























תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוולמרות אי הבהירות המספקת בסעיף החתרנות בחוק שב"כ – מנע השב"כ מהמחאה הציבורית הספונטנית, דלת התקציב ושומרת החוק, נגד הרפורמה המשפטית, מלחרוג למחוזות שעלולים לסכן את הדמוקרטיה ואת הביטחון הלאומי, וביד שניה סיכל את הטבח שתיכננו האיסלמו-נאצים לשמיני עצרת.
ובכל זאת, אולי כדאי לאמץ את הגישה של שירות הביטחון הפנימי בבריטניה – שבזכותה (או למרותה) הצליח לקטוע באיבה את תופעת ה-"Grooming gangs" ולמנוע מגורמים שחלקם מהגרים בלתי חוקיים, מלחתור תחת אושיות החברה הבריטית ולקיים תעמולה אנטישמית ופעולות אלימות נגד יהודים.
יישר כוח לרונן בר, שעל-פי תצהירו "סירב לבקשה לעקוב אחר פעילי מחאה משום שסבר כי היא בלתי חוקית".
ברור שרק מתוך צניעות יתרה לא ציין שגם נלחם כארי נגד פעולות בלתי חוקיות של "המחלקה היהודית" בשב"כ.