ככל שישראל מפעילה יותר כוח היא מדגישה את חולשתה

יהודים בהר הבית בפסח,10 באפריל 2023 (צילום: Naama Stern/Flash90)
Naama Stern/Flash90
יהודים בהר הבית בפסח,10 באפריל 2023

רנין בולוס כתבה בטוויטר על הקושי שלה לשיר את "התקווה" בקפלן. בן כספית כתב לה שתכבד את ההמנון כמו שהיהודים עשו בגלות. היא ענתה "אבל אני לא בגלות. אני בבית שלי".

זה העניין בדיוק. רוב היהודים בישראל, אני מנחש, חושבים כמוהו. זה אומר חיים בשווייץ, לצערנו. אנחנו רק רוצים שיניחו לנו – אבל הם – זה בגנים שלהם. זה המעגל הסגור של הישראליות היהודית כרגע. עליונות ואדנות שמזינות התקרבנות וגזענות, שמחייבות עליונות ואדנות ושוב ושוב ושוב ad nauseam.

רוב היהודים בישראל, אני מנחש, חושבים כמוהו: אנחנו רק רוצים שיניחו לנו – אבל הם – זה בגנים שלהם. זה המעגל הסגור של הישראליות היהודית כרגע. עליונות ואדנות שמזינות התקרבנות וגזענות

אחד הדברים שמשכו אותי למחשבה הדתית למרות שגדלתי חילוני לגמרי זו הכמיהה. בשנה הבאה בירושלים הבנויה, מכירים? המלה החשובה היא "הבאה", לא הבנויה. ביהדות הישראלית אין שום כמיהה. הכל כאן ועכשיו, לחטוף לפני שייגמר, לא לראות אף אחד אחר ממטר כדי להשיג יתרון ושליטה גם (ורק) לטווח הקצר ביותר.

זה לא עובד. זה עובד הפוך. ככל שישראל מפעילה יותר כוח, כך היא מדגישה את חולשתה, את יומרותיה הריקות, את הפחד המשתק שלה.

ניקח את העיר העתיקה ואת הכותל כמשל. ככל שהכותל נסגר לכל מי שלא עומד בחוקי התבנית (נגני גיטרה, נשים, מי שלובש חולצות בצבעים לא קבילים, שליחים של הוותיקן), כך הופכים החיים המוסלמיים על הר הבית למעלה (ילדים משחקים כדורגל, משפחות בפיקניק) לאמיתיים וחזקים יותר.

ככל שהעיר העתיקה מתמלאת מג"בניקים וגגות הרובע המוסלמי שוקקים ממתנחלים שחיים במתחמים מבוצרים, כך תושבי הרובע המקוריים הופכים תושבי הרובע האמיתיים. בעלות היא שייכות. מי שתובע ואוכף את בעלותו בכח, מי שמבקש להפוך מקומי ע"י הדרה והתעמרות, רק מדגיש כמה הוא לא שייך.

ישראל עושה מאמץ גדול כדי להיות אדון. ככל שהוא גדל, המאמץ, ככל שנצעק יותר על "בית", כך נהיה בו פחות.

ביהדות הישראלית אין שום כמיהה. הכל כאן ועכשיו, לחטוף לפני שייגמר כדי להשיג יתרון ושליטה. זה עובד הפוך. ככל שישראל מפעילה יותר כוח – היא מדגישה את חולשתה, יומרותיה הריקות ופחדה המשתק

קצתי באדנות המתקרבנת. אין לי חיים כאן אם הם לא משולבים בחיים פלסטיניים שווים ומכובדים.

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 326 מילים
סגירה