לפני ימים אחדים התפרסם ראיון מאיר עיניים של ד"ר ניקול הוכנר מן האוניברסיטה העברית עם איש התקשורת ד"ר מיקי מירו, הדן בשאלה: האם יש קשר בין הקיסר אוגוסטוס לנתניהו?

בריאיון שמה ד"ר הוכנר את הזרקור על הספרים שהניח ראש הממשלה בנימין נתניהו על השולחן כאשר נועד עם הרמטכ"ל הרצי הלוי, ומתברר שהיו אלה ספרים על ההיסטוריה של רומא, וליתר דיוק על הקיסר אוגוסטוס.

האבחנה של ד"ר הוכנר הייתה שהספרים לא הונחו ללא כוונת מכוון, אלא שנתניהו שם על השולחן את דרכו של אוגוסטוס קיסר, אשר ביטל את סדרי השלטון ברומא הרפובליקאית ובעיקר הכפיף את הצבא לעצמו.

לפי ד"ר הוכנר, הספרים על השולחן בפגישת נתניהו עם הרמטכ"ל הונחו בכוונת מכוון. נתניהו הניח שם את דרכו של אוגוסטוס קיסר, שביטל את סדרי השלטון ברומא הרפובליקאית ובעיקר הכפיף את הצבא לעצמו

הפגישה התקיימה בינואר 2023, וכעת אנו רואים את ההשלכות. כעת אפשר להבחין כי הרמז המטרים ששתל נתניהו בראשית השנה, לובש עור וגידים עכשיו.

בניגוד לבני גנץ וליאיר לפיד שמנסים להבין מה קרה אתמול, ביבי נתניהו חוזה צעדים רבים קדימה, חודשים ושנים, ושום דבר לא מקרי אצלו. הכל מחושב. כל פוזה וכל אמירה.

למשל, עוד במאי 2016, ביבי גילה כי יש לו גנים ספרדיים. התייחסנו לזה במשיכת כתף כמו לעוד אמירה בעלמא של נתניהו, אבל טעינו. זה היה רמז מטרים לפנייתו של נתניהו לכיוון הפריפריה, כדי להשליט עליה את הליכוד. ואז באורח פלא צצו לנו כל המכלופים והסיבונים והשתלטו על חיינו. השמות מן הפריפריה דחקו את הכצים והשטייניצים, והגנים הספרדיים מן הפריפריה פגשו את הגנים הספרדיים של משפחת נתניהו.

לכל מי שעוקב אחר החדשות, קשה להחמיץ את העימות בין נתניהו לצה"ל. השאלה היא: אם לא צה"ל, אז מי? מה יגן על ישראל אם לא צה"ל? ופה נתניהו שם לנו רמז מטרים מצמרר – כאשר מינה את דודי אמסלם לשר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית.

אני מציע שלא להתייחס למהלך הזה כעוד איזה קוריוז, אלא כקריאת כיוון. השאלה היא – אילו ג'ובים יכול אמסלם לחלק שם – אולי לא עכשיו אלא בהמשך – אבל אין להוציא מכלל אפשרות שיש פה הכשרת הקרקע לביטול העמימות הגרעינית של ישראל, כדי להשתית את ההרתעה הישראלית על המטריה הגרעינית.

אין להוציא מכלל אפשרות שמינוי אמסלם לשר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית זה רמז מטרים להכשרת הקרקע לביטול העמימות הגרעינית, כדי להשתית את ההרתעה הישראלית על המטריה הגרעינית

אני מאוד מקווה שאני טועה, ואהיה הראשון שאשמח אם אתבדה, אבל כדאי מאוד לשים לב לרמזים המטרימים שביבי שותל בדרכו.

זה עלול להשתלב בהסכמה המסתמנת שלו לתוכנית גרעין סעודית. זה עלול להתברר לא ככורח המציאות בגלל חיוניות הסכם השלום עם סעודיה – אלא כמהלך הנעשה בכוונת מכוון.

עניין אחר שיש לשים אליו לב הוא הרצון של נתניהו לעשות עסקת גז חדשה ומקיפה עם טורקיה, יוון וקפריסין. לא ברור עד כמה זה פרויקט אקטואלי, אבל כשם שיש לחשוד שעניין הגרעין נועד להחליף את צה"ל, הרי הסמכת כלכלת ישראל על הגז הטבעי עשויה לייתר את כלכלת ההייטק.

את רווחי תעשיית הגז אפשר לתעל ביתר יעילות למימון החרדים.

השילוב של ישראל גרעינית חלילה, עם תעשיית גז טבעי שלא ברור עד כמה היא מעשית, הופך את ישראל לאימפריה ואת ביבי לקיסר אוגוסטוס.

זה סביר? זה הגיוני? אילו השאלות האלה היו נשאלות לפני חצי שנה היינו פוטרים אותן בבחינת "לא יעלה על הדעת". אבל אנחנו נמצאים בעידן האין סבירות. הכל סביר, בייחוד הלא סביר.

יש לשים לב לרצון נתניהו בעסקת גז חדשה ומקיפה עם טורקיה, יוון וקפריסין. כשם שיש לחשוד שעניין הגרעין נועד להחליף את צה"ל, הרי הסמכת כלכלת ישראל על הגז הטבעי עשויה לייתר את כלכלת ההייטק

אין לשלול מראש שום ספקולציה חוץ מן התקווה שאנו טועים בגדול.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.