חייהם של המונגולים אינם תמיד קלים. גם הם עסוקים בקשיי פרנסה, בטיפול ובחינוך ילדיהם ובדאגות בריאות – אבל הם לא נלחמים היום זה בזה. בתפיסתם כולם אחים. בני העם המונגולי מעריצים אותנו ואת מה שבנינו ב-76 שנות קיום המדינה. לרגע אחד במהלך השהות שלי בערבות מונגוליה פיעמה בלבי אופטימיות: אולי בכל זאת נצליח לשמר את מה שבנינו, לפרק ולהמיס את האיבה?

*  *  *

יצאנו מישראל הרותחת, הזועפת, הלומת האימה והכאב. אחרי יממה בדרכים נחתנו בארץ זרה סחופת רוחות. קור וחום קיצוניים מתחלפים בתוך שעה, חיי אדם ובהמה תלויים על בלימה בהתאם לתנודות מזג האוויר.

יצאנו מישראל הרותחת, הזועפת, הלומת האימה והכאב. אחרי יממה בדרכים נחתנו בארץ זרה סחופת רוחות. קור וחום קיצוניים מתחלפים בתוך שעה, חיי אדם ובהמה תלויים על בלימה בהתאם לתנודות מזג האוויר

מונגוליה חודרת אלינו בעדינות. שבילי אור מגששים את דרכם אל נבכי הלב, מסלקים את שחור האיבה והפחד שסחבנו מישראל ומשרים נינוחות ורוגע. מפגש מקרי באוהל משפחתי הנקרא גר ger עם אם המשפחה והאב, שלושה ילדים וסבתא, הפשטות ורוחב הלב, השמחה והרוגע פושטים בנפשי.

ועוד מפגש, צהלת הילד על הסוס כאשר הוא מפגין בפנינו את יכולות הרכיבה שלו. השמחה כאשר קיבל מדבקה קטנה וחלווה שהבאנו מישראל הביאה נחל של ילדים וא.נשים לחזות גם הם באישה, שנראית כל כך אחרת, ולקבל מתנה קטנה גם הם. לעולם הם לא יבקשו, כי הנימוס והכבוד לגבולות האחר ברורים וחזקים כאן. ושוב צהלות שמחה: כל בני המשפחה משתתפים במשחקי כדור שאנחנו מלמדים אותם.

למדנו להכין עוגה מונגולית – חמאה, קמח, חלב וסוכר בערבוב תמידי על תנור הגר. למדנו כיצד מכינים מזון שישתמר בחורף מיוגורט שנחבץ מחלב כבשים או סוסות ולהכין וודקה מחלב יאקים ופרות.

אשה מונגולית חולבת יאק (צילום: נטע ענבר סבן)

למדנו על החיים ללא מים זורמים וללא חשמל עם תלות מלאה במצבי הרוח של הטבע. ברצותו יביא גשם: הסוסים יתחזקו, יאקים, פרות וכבשים ישמינו, ימליטו ולדות ויספקו חלב למגוון מאכלים, בשר ועורות למחייה ולמכירה. זו שנה של רווחה כלכלית ונפשית. ברצותו יביא הטבע בצורת: מיליוני בעלי חיים שבהם תלויים הא.נשים למחייתם ימותו ברעב ובשלג, וגם בני האדם ירעבו.

למדנו להכין עוגה מונגולית – חמאה, קמח, חלב וסוכר בערבוב תמידי על תנור הגר. למדנו כיצד מכינים מזון שישתמר בחורף מיוגורט שנחבץ מחלב כבשים או סוסות ולהכין וודקה מחלב יאקים ופרות

מונגוליה מכונה ארץ השמים הכחולים. מרחבי עשב ירוק מלוא העין. במשך שעות של נסיעה בהם המונוטוניות מערסלת בהדרגה את השקט פנימה. שלווה מהולה בענווה צומחת מתוך הלב. ענווה אל מול המרחבים ואל מול דרכי החיים של גברים ונשים החיים במונגוליה.

כשליש מתושבי מונגוליה חיים בטבע את החיים שחיו אבותיהם. לכל משפחה עדר סוסים המונה עשרות סוסים, עדר פרות ויאקים ומאות כבשים ועזים. הם מנצלים עד תום את חלב הפרות, היאקיות והסוסות, מכינים ממנו יוגורט נוזלי, יוגורט מיובש לזמן החורף, שמנת, חמאה ו-וודקה. בשר כבש או בקר אוכלים בעיקר בחורף, אז אוכלים את כל חלקי החיה. יש כבוד רב בליבם לבעלי החיים והם חולקים איתם את חייהם, תלויים הדדית אלה באלה.

אהבתי את הפשטות של הגר – מעין אוהל גדול ועגול המורכב משבכת עץ מכוסה בבדי לבד עבים, ולמעלה עיגול עשוי מקורות עץ עבות שדרכו נכנס אור השמש וממנו יוצא עשן הארובה של תנור העצים. בגר חיים כל בני המשפחה. כל בני המשפחה והאורחים ישנים ביחד על השטיחים לצד פתילייה, טלוויזיה, טלפון סלולרי ובחלקם יש גם מקרר קטן. החשמל מגיע בימות שמש מלוח סולרי המותקן על גג הגר.

בימות החורף מתקפלים הגרים, הציוד נאסף ונקשר לגבות היאקים או הגמלים כפולי הדבשת וכשהשלג מתחיל להיערם הם משחררים את עדרי הסוסים והיאקים ועוברים לצריפים במקבצים של עשרות משפחות.

בגר חיים כל בני המשפחה. כל בני המשפחה והאורחים ישנים ביחד על השטיחים לצד פתילייה, טלוויזיה, טלפון סלולרי ובחלקם יש גם מקרר קטן. החשמל מגיע בימות שמש מלוח סולרי המותקן על גג הגר

עם תחילת האביב הם חוזרים למקומם במרחבים. כל משפחה יודעת על פי מסורת היכן מקומה. הגברים יוצאים לקבץ את העדרים, רוכבים להרים על גבי אופנוע ומודיעים זה לזה היכן נמצא העדר של משפחה מסוימת.

החיים פשוטים וקשים, ועזרה הדדית והכנסת אורחים הן חלק מהיכולת ההישרדות של העם הנפלא הזה, תפיסת העולם שונה מזו המערבית. בעוד שאנחנו מקדשים את האינדיבידואליות והפרטיות, את ההתקדמות האישית וההתפתחות, הם מודעים לתלותם ההדדית לשם הישרדות.

יתרה מכך, קיימת בתפיסת עולמם ענווה גדולה אל מול כוחות הטבע, המנוגדת ליהירות שבתרבות המערבית. קבלה והכלה תופסות את מקום השליטה וההכוונה של תפיסת העולם המערבית.

ההיסטוריה המונגולית שזורה במלחמות וכיבוש, הן של המונגולים בראשות ג'ינגיס חאן, שייסד מתוך מלחמות אכזריות את האימפריה היבשתית הגדולה ביותר בעולם, והן של כיבושם על ידי הסינים וחיתוך מונגוליה לשניים: החצי האחד נשאר בסין והשני עבר לחסות רוסיה הקומוניסטית.

בתחילת המאה ה-20 רוסיה ערכה טיהורים של עשרות-אלפי אנשי דת מונגולים – לאמות קדושים, רוקנה את בתי המקדש המונגולים מזהב ומיצירות אמנות והרסה אותם עד היסוד. נאסרה הדת המונגולית והם נאלצו לשמר את אמונתם ודרכי חייהם בהיחבא. עד היום כתובה השפה הרשמית המונגולית באותיות קיריליות רוסיות.

בתחילת המאה ה-20 רוסיה ערכה טיהורים של עשרות-אלפי אנשי דת מונגולים – לאמות קדושים, רוקנה את בתי המקדש המונגולים מזהב ומיצירות אמנות, הרסה אותם עד היסוד, ואסרה על קיום הדת המונגולית

אבל כוח המסורת והכמיהה אל השורשים גדולים מכול הרדיפה והאימה של הכיבוש. כך בכל להקות העולם וכך גם במונגוליה. שימור התרבות ודרכי החיים המסורתיות גבר והם גאים במורשתם.

יחד עם זאת הקידמה נכנסת. ילדים מחויבים ללכת לבתי הספר עד גיל 17, נשים רבות לומדות באוניברסיטאות במונגוליה, ביפן, בסין וברוסיה. נשים משולבות בכל ענפי התעסוקה, לבד מאלה של הממשל.

כל כך שונה מישראל וכל כך דומה למאבק על זהות ייחודית. דתיים? חרדים? חילוניים? נשים? גברים? משרתים בצבא? לומדי תורה? משתמטים? תומכי רפורמה? המתנגדים לה? חלוקה על פי מפלגות פוליטיות? במונגוליה שולטת התפיסה לפיה אין מקום לנצח את החושבים אחרת. האחר נתפס לא רק כלגיטימי אלא גם כחשוב לקיום החיים.

האם נוכל לאמץ מעט ענווה מונגולית ולקבל את העובדה שאנחנו רק חלק – חלק מהעם וחלק מהטבע – ונפסיק לשאוף לחטוף מכל הבא ליד כדי לקיים את הרצון שלנו אל מול אחרים? אם נמשיך כפי שאנחנו כיום נמיט הרס וחורבן על החברה הישראלית.

עם המונגולים ידע תקופות של אכזריות קיצונית. הם שטפו בצונמי של הרס שבטים ועמים והגיעו עמוק לתוך אירופה. כיבושיהם היו רווי אונס ורצח, נהרות דם ניבעו בעקבות סוסיהם שדהרו קדימה. עד גבולות ישראל הגיעו ושם נעצרו.

לאחר ירידתם מגדולתם, שנות כיבוש מונגוליה על ידי סין ורוסיה הנמיכו את שלהבות תאוות הדם בעיניהם.

בדת המונגולית שולט אלוהי הרקיע, אלוהי הטבע אותו אוהבים וממנו יראים. במקומות של יופי מיוחד נבנים owhoa – חרוטי כלונסאות עץ ארוכים המקושטים בצעיפי משי בצבע כחול עמוק – צבע הרקיע.

יחד עם החיבור אל הטבע מגיעה שלוות הנפש. חייהם של המונגולים אינם תמיד קלים. גם הם עסוקים בקשיי פרנסה, בטיפול וחינוך ילדיהם, בדאגות בריאות, אבל הם לא נלחמים היום זה בזה. כולם ילדי וילדות הרקיע הגדול ובתפיסתם כולם אחים. עזרה הדדית מחויבת מכורח המאבק לקיום.

בני העם המונגולי מעריצים אותנו, את מה שבנינו ב-76 שנות קיום המדינה. "אנחנו, האמהות המונגוליות, רוצות ללמוד מאמהות ישראליות איך לגדל בנים ובנות חכמים כל כך", אמרה לי אישה ששוחחתי איתה.

בני העם המונגולי מעריצים אותנו, את מה שבנינו ב-76 שנות קיום המדינה. "אנחנו, האמהות המונגוליות, רוצות ללמוד מאמהות ישראליות איך לגדל בנים ובנות חכמים כל כך", אמרה לי אישה ששוחחתי איתה

לרגע פיעמה בלבי אופטימיות: אולי בכל זאת נצליח לשמר את מה שבנינו? לפרק ולהמיס את האיבה, את היוהרה שפשטה בשליטי ישראל הנוכחיים, את הדורסנות ואת הנקמה? אולי נוכל להצניע לכת ולקבל את הטבע ואת טבע האדם והשונות שבו, לקבל את לגיטימיות הקיום של האחר, דעותיו, רצונותיו? אולי.

נטע ענבר סבן היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית, ששיטות הטיפול שלה נסמכות על תיאוריות פסיכואנליטיות ובראשן התיאוריות של פרויד ושל יונג, על תיאוריות משפחתיות וחברתיות, כמו גם על טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות. מחברת הספרים "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור) ו"פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור). צילום: מלי ארואסטי