המערכת הפוליטית והמערכת המשפטית כמרקחה. כולם עוסקים בדיון הצפוי מחר בבג"ץ בביטול עילת הסבירות, והכל במילים גבוהות כמו "חוקה" ו"סמכות מכוננת". כאילו מדובר בשאלה משפטית או מוסרית כבדת משקל, כמו למשל: "האם ראוי להוליד ילד מזרע של אדם מת", ולא בשאלה פשוטה להחריד של ניצול כוח שלטוני לרעה.
כי מתחת לכל המילים הגבוהות ולכל הפתוס שמנסים לשוות לנושא, עם ביטויים כמו "הכרעה דרמטית", "לראשונה בהיסטוריה הרכב של 15 שופטים" וכד', מסתתרת שאלה משפטית פשוטה למדי, כמעט שאלה בנאלית: האם התיקון לחוק יסוד השפיטה הוא תיקון חוקתי? והתשובה לשאלה פשוטה אפילו יותר – לא. לא ברור ומוחלט.
מתחת למילים הגבוהות "הכרעה דרמטית", "לראשונה בהיסטוריה הרכב של 15 שופטים" וכד', מסתתרת שאלה משפטית פשוטה, כמעט בנאלית: האם התיקון לחוק יסוד השפיטה הוא תיקון חוקתי? והתשובה פשוטה: לא
מדובר על ניצול כוח לרעה פעמיים:
- פעם אחת, בכך שהתיקון נועד להקנות לרשות המבצעת כוח בלתי מוגבל לעשות ככל העולה על רוחה ללא ביקורת שיפוטית – זו תכליתו, ניצול כוח שלטוני לרעה.
- פעם שנייה בכך שהתיקון נעשה בחוק יסוד, מתוך כוונה ברורה להשתמש בטיעון שלבג"ץ אין סמכות לדון ולבטל חוק יסוד או לתקנו.
בבואם להכריע בסוגייה, אל להם לשופטי בג"ץ להטות אוזן לאיומים הביריוניים של חברי הקואליציה, שנועדו להלך עליהם אימים ולמנוע מהם לעשות מלאכתם נאמנה. אלה איומים שנועדו להסתיר את התמונה הגדולה, והתמונה הגדולה היא שמדובר בתיקון לחוק יסוד אשר נועד להכשיר שחיתות, והוא ינוצל לרעה וכך יש להתייחס אליו.
— ???????? ???????????????????????????????? (@iloveisraell) August 15, 2023
על שופטי בג"ץ להפשיט מהתיקון לחוק את האדרת שהלבישו עליו, אדרת "חוק יסוד", שכל כולה תחפושת מעלי אקספרס שנועדה להסתיר את התכלית האמיתית של החוק – הכשרת השחיתות. בנוסף יש להפשיט את אדרת "הסמכות המכוננת", זו שאמורה לתת לתיקון הדרת כבוד של כינון חוקה, כשלמעשה מכוננים פה שחיתות.
על שופטי בג"ץ להפשיט מהתיקון לחוק את האדרת שהלבישו עליו, אדרת "חוק יסוד", שכל כולה תחפושת מעלי אקספרס שנועדה להסתיר את התכלית האמיתית של החוק – הכשרת השחיתות
אלא שהחשש הכבד שעולה הוא כי לשופטי בג"ץ לא יעמוד העוז, הכוח והאחריות על מנת להפשיט מהתיקון לחוק את כל האדרות, המלמלות, האימרות והקישוטים שהדביקו לו, על מנת לחסן אותו מביקורת שיפוטית, ולשפוט אותו כמו שהוא – לא חוקה ולא חוק יסוד, אלא תיקון לחוק שנחקק בעורמה לצורך הכשרת שחיתות שלטונית.
והחשש הוא לא בלתי מבוסס, בשים לב לכך שאך לפני כשלוש שנים עמדו שופטי בג"ץ מול הכרעה דרמטית לא פחות בשאלת הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים. והם, הגם שכתבו פסק דין נכון משפטית, עשו מלאכתם רמייה בכך שלא התייחסו לנאשם הספציפי – בנימין נתניהו – במקום לאיזה נאשם עלום שם בנורווגיה.
כי בבואם לפסוק בשאלת הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים, היה עליהם לא רק לעסוק בחוק ובפסיקה, היה עליהם להתייחס לנסיבות העניין. והנסיבות הן כאלה שהנאשם הספציפי הזה – בנימין נתניהו – הוא פורע חוק סדרתי לכאורה, שפגע בכל נורמה, החליש את שומרי הסף והפך את מדינת ישראל לאחוזתו הפרטית.
אלא ששופטי בג"ץ נמנעו מלדון בפיל שבחדר. הם, כפי שהעיד אתמול בריאיון היועמ"ש לשעבר של הכנסת, לא העריכו עד כמה הנאשם הספציפי הזה נחוש לנצל לרעה את כוחו, עד כמה הפסיקה לא רק שלא תרסן אותו אלא דווקא תיתן בידו כוח נוסף להמשיך ולפרק את המערכת עד היסוד, כך שלא תוכל לשפוט אותו.
עולה חשש כבד שלשופטי בג"ץ לא יעמדו העוז והאחריות להפשיט מהתיקון לחוק את הקישוטים שהדביקו לו כדי לחסנו מביקורת שיפוטית, ולשפוט אותו כהוויתו – לא חוקה או חוק יסוד אלא הכשרת שחיתות שלטונית
ובגלל שהם נמנעו מלדון בנאשם הספציפי ולא לקחו בחשבון את מסוכנותו, את נורמות השקר שלו, את הכוח שהצליח לצבור בשנים הארוכות שהוא בתפקיד – הם כתבו פסק דין שכאמור נכון משפטית אבל פסול מוסרית, חברתית ופוליטית. פסק דין שניתן בידי מי שידוע שינצל לרעה את כוחו ואת הלגיטימציה לעשות זאת.
שופטי בג"ץ יודעים היטב שהתיקון לחוק יסוד השפיטה נועד להכשיר שחיתות שלטונית ולחסן את הממשלה מביקורת שיפוטית על החלטות בלתי סבירות.
לכן, הם צריכים לשאול את עצמם האם הממשלה הספציפית הזו, עם הנאשם העומד בראשה, ינצלו את ביטול עילת הסבירות לרעה. והתשובה החד משמעית לשאלה הזו היא כן.
והרי אילו שופטי בג"ץ היו שואלים את עצמם אז, האם יש סכנה שהנאשם – בנימין נתניהו – ינצל את הפסיקה לרעה ויפעל בניגוד עניינים, יפר את הפסיקה ויעשה ממנה חוכא ואיטלולה, כלומר – אילו היו מתייחסים לנסיבות העניין ולא דנים בנושא כאילו הוא מתרחש בלפלנד – קרוב לוודאי שהפסיקה הייתה שונה.
על השופטים ללמוד מהטעות הרת הגורל שעשו אז. והפעם, במקום לדון קודם בשאלת התשתית הנורמטיבית, עליהם לדון תחילה בנסיבות – האם הנאשם הספציפי והשרים יעשו שימוש לרעה בתיקון לחוק? והתשובה החד משמעית לכך היא כן. לשם כך נועד התיקון מלכתחילה, לתת בידי הנאשם ופורעי החוק שבממשלה כוח מופרז.
על השופטים ללמוד מהטעות הרת הגורל שעשו בעבר. הפעם, במקום לדון קודם בשאלת התשתית הנורמטיבית, עליהם לדון תחילה בנסיבות – האם הנאשם הספציפי הזה ושריו יעשו שימוש לרעה בתיקון לחוק?
אבל אף אילו היה התיקון לחוק יסוד השפיטה בבחינת אות מתה ולא היה נעשה בו כל שימוש, ראוי היה לבטלו שכן הוא אינו ראוי להיכלל בחוקה או בכל דבר חקיקה אחר של מדינה מתוקנת. אי אפשר למסד שחיתות ולקרוא לכך חוק יסוד כמו שאי אפשר למסד גזענות ולקרוא לה חוק יסוד הלאום, מדובר בחרפה חקיקתית.
דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם