כמורה לאזרחות בבית ספר תיכון – אני מאמינה בכל מאודי בתפקידי כמחנכת לערכים, חשיבה ביקורתית ושיח על המדינה היהודית והדמוקרטית. כמעט ללא פילטרים, אך באופן שיכבד את כל הצדדים ויאפשר שיח שפוגש את כל חלקי החברה, גם אם לא מסכימים עם חלקים מסוימים בה.

בימים אלו מבקשים ממני ומעמיתיי, גם אם לא באופן פורמלי, לנהוג באיפוק ובשקט יחסי, ולהיות מנותקים לכאורה מהשטח – מעמדות, אמירות ומהתייחסות למה שמתרחש מעבר לחלונות הכיתה (רפורמה, מהפכה, עילת הסבירות). בעיקר מצפים לכך מאתנו כאשר אנחנו עומדים מול התלמידים.

בימים אלו מבקשים ממני ומעמיתיי, גם אם לא פורמלית, לנהוג באיפוק ובשקט יחסי, ולהיות מנותקים לכאורה מהשטח – מעמדות, אמירות ומהתייחסות למה שמתרחש מעבר לחלונות הכיתה (רפורמה, מהפכה, עילת הסבירות)

בכך מנסים לדאוג לסטריליזציה מרבית בכיתות, לא לגעת בכאבי בטן של החברה הישראלית בתקופה הזאת, אלא לעסוק בללמד את חומר הלימוד. למעשה, להימנע מעמדות אישיות ברורות ומוויכוחים שעלולים לצאת משליטה בפרשנות שלהם.

באופן שונה אך דומה אני תופסת את ההתייחסות לסוגיות החברתיות והפוליטיות בשורות צה"ל – האם נוכל לבקש כחברה סטריליזציה, ניקיון מוחלט מפוליטיקה וחברה בשורות צה"ל?

תופעת הסירוב להתנדב התפשטה בשורות צה"ל בחודשים האחרונים – אנשי מילואים שסירבו בתוקף להגיע ולהתנדב למילואים אם לא תיעצר רפורמת יריב לוין, סחפה מדינה שלמה. כך צה"ל נשאב אל תוך ליבה של הקלחת הציבורית ולליבת הוויכוח הנוקב בעניין רפורמת לוין – בעדה ונגדה.

השיח האמוציונלי בשורות הצבא תפס כותרות בתקשורת, ברשתות החברתיות, בכיכרות ובצמתים. יחד עם זאת נאסר על לובשי המדים, בעיקר על החיילים הסדירים – לדון בענייני השעה בתוך הבסיסים הצבאיים. לעומתם, אנשי המילואים הוציאו מכתבים שבהם הכריזו על סירוב להתגייס למילואים במידה שהרפורמה המשפטית המוצעת תתקדם. ביניהם יוצאי יחידות 8200, לוחמי עילית במילואים ובמערך מבצעים מיוחדים של אמ"ן, והצטרפו אליהם נוספים מהקשת הצבאית ובראשם הטייסים שעמדו בעין הסערה. תפיסתם הייתה שיש לקעקע כל התקדמות ברפורמה, אחרת הם יסרבו להגיע לשירות מילואים.

באופן שונה אך דומה לדרישת הסטריליזציה בכיתות אני תופסת את ההתייחסות לסוגיות החברתיות והפוליטיות בשורות צה"ל. האם נוכל לבקש כחברה סטריליזציה, ניקיון מוחלט מפוליטיקה וחברה בשורות צה"ל?

התנהלותם של המסרבים לשרת במילואים יוצרת הדים בחברה הישראלית ובשורות הצבא לנוכח הטאבו הקיים מיום הקמת המדינה, לפיו חיילי צה"ל בסדיר ואלו שבמילואים ממלאים חובותיהם כלפי המדינה ללא עוררין, בין אם הממשלה מיישמת מדיניות שנוגדת את אמונתם ותפיסת עולמם ובין אם הממשלה מיישמת ומקדמת את בחירתם בקלפי. התפיסה היא שפוליטיקה לא נכנסת לתוך השיח הצה"לי.

דוד בן גוריון אמר עם הקמת צה"ל:

"הצבא כפוף בכל לממשלה, ואינו אלא מבצע הקו המדיני וההוראות שהוא מקבל מהמוסד המחוקק והמבצע במדינה — הכנסת והממשלה. שבועת האמונים שנשבע כל חייל מחייבת אותו להעדיף זיקתו לחוקי המדינה ולצווי מפקדיו המוסמכים על פני כל זיקה אחרת".

ובכל זאת, יחסי הגומלין בין צה"ל למוסדות המדינה ולחברה ההטרוגנית בישראל מעוררים שאלה ותמיהה בכל פעם מחדש. האם וכיצד ניתן לנתק את צה"ל מתוך הבועה הפוליטית/חברתית/כלכלית – ולבקש מטובי בנינו ובנותינו, חיילים וחיילות, מפקדים ומפקדות, להיות ביקום מקביל ולא להביע עמדה, דעה ותפיסת עולם כאשר הם לובשים את מדי צה"ל?

מצד אחד נפגוש את רוח המפקד שדורשת מקצועיות, ממלכתיות, איפוק והכלה בכל מה שקשור לפוליטיקה וחברה, ומהצד השני  נמצאת רוח הציבור – רוח שנושבת חזק, סוחפת לכל מיני כיוונים ובעיקר מגלה שחיילי צה"ל אינם חיים בווקום ואינם מנותקים. הם מושפעים מהלך הרוח סביבם, מהעמידה בצמתים וברחובות בחודשים האחרונים, משיחות ביישובים בהם הם מתגוררים, מהרעשים בתקשורת וברשתות החברתיות אותם הם צורכים. הם לא מנותקים – הם חשופים לעולם סביבם, ובכל זאת הם נדרשים להתנתק רגשית, שכלית, מנטלית בזמן שהם לובשים מדים.

האם וכיצד ניתן לנתק את צה"ל מהבועה הפוליטית/חברתית/כלכלית – ולבקש מטובי בנינו, חיילים וחיילות, מפקדים ומפקדות, להיות ביקום מקביל ולא להביע עמדה ותפיסת עולם כשהם לובשים את מדי צה"ל?

ובכל זאת בחודשים האחרונים הגיעו עדויות של חיילים וקצינים בכירים בשירות, שפושטים את המדים ברכב בסוף היום וצועדים עם הדגל בתוך ההמון בקפלן.

הדרישה מהמשרתים בסדיר, קבע או מילואים היא שתודעת האזרחות שלהם תהיה בהמתנה בזמן שירותם הצבאי, ובכך נוצרים גבולות מקוטעים ולא רציפים בין הרגשות, המחשבות והעמדות של המשרתים לבין מה שמתחולל בחברה.

כל באי צה"ל הם בעלי עמדה פוליטית וחברתית במצב הטבעי שלהם, אך הם מנועים מלהשתמש בעמדה זאת כאשר הם לובשים מדים. רק כאשר הם פושטים את המדים יורשו לתפעל מחדש את כפתורי העמדות, התפיסות שלהם ביחס לפוליטיקה חברה ומה שבניהם. דבר זה מקשה על ניהול הזהות האישית, הקהילתית והמדינית של חיילנו מצד אחד, ומאידך – כך נשמרת המקצועיות והממלכתיות שלהם.

יש קונפליקט בין היכולת להיות חלק מאזרחות פעילה בתקופה של שירות צבאי או התנדבות לשירות, לבין היכולת להיות במצב של אזרחות בממתינה. הרצון הוא להשאיר את צה"ל גוף א-פוליטי, גוף שאינו מאפשר בין שורותיו לדבר ולהתנהג באופן פוליטי – אלא להישאר צבא העם עם ערכי רוח צה"ל. זהו קונפליקט ללא פתרון ממשי שמתקיים כעת במדינה.

מתוך ראייה לאחור ניתן לראות שזאת לא הפעם הראשונה שצה"ל נשאב ללב הקלחת הציבורית בנושאים במחלוקת בענייני פוליטיקה וחברה, ונדרש לא פעם לעניינים חברתיים שונים –

• בבחירות לשלטון המרכזי. בעיקר לנוכח הסבבים הרבים בשנים האחרונות.
• בוויכוח על הנרטיב – רפורמה מול מהפכה משפטית/משטרית.
• בעמדות של המשרתים ביחס ליוקר המחייה.
• ביחס לקהילה הלהט"בית והאתיופית.
• ביחס לפינוי ישובים בכלל ובסוגיית ההתנתקות בפרט.

נשאלת השאלה האם זה בר-ביצוע להשאיר את צה"ל מחוץ למחלוקות הפוליטיות והחברתיות? האם הדרישה הזאת אפשרית – שהתודעה האזרחית של המשרתים תהיה בהשהייה כל זמן שהם לובשי מדים?

נשאלת השאלה האם זה בר ביצוע להשאיר את צה"ל מחוץ למחלוקות הפוליטיות והחברתיות? האם אפשרית הדרישה שהתודעה האזרחית של המשרתים תהיה בהשהייה כל עוד הם לובשי מדים?

למען האמת אין לי תשובה חד משמעית לנושא הזה שהוא מאוד רגיש ושנוי במחלוקת.

מחקר שקיימתי ביחס לעמדות כלפי פעילות פוליטית וחברתית בזמן שירות צבאי מצביע על נתונים מעניינים ומעוררי מחשבה. בסקר השתתפו כ-100 נחקרים – 20% בשירות סדיר 20% בשירות בקבע והאחרים אינם משרתים בצה"ל או מתנדבים לשירות מילואים.

לאורך המחקר המשתתפים התבקשו להתייחס למידת הסכמתם עם אמירות ביחס לפעילות פוליטית וחברתית בזמן שירות צבאי.

• "הכרחי שהמשרתים בצה"ל יביעו את עמדתם הפוליטית" – כ-87% מהנחקרים התנגדו לאמירה זאת לעומת 13% בלבד שתמכו.
• "צה"ל חייב להיות גוף א-פוליטי ולא לעסוק בפוליטיקה כלל" – כ-86% מהנחקרים הסכימו עם האמירה לעומת 14% שהתנגדו לה.
• "הסרבנות כלפי השירות בצה"ל / אי הרצון להתנדב לשירות מילואים בעקבות הרפורמה המשפטית פוגמת ברוח צה"ל" – כ- 75% הסכימו עם האמירה לעומת 25% שהתנגדו.
• "לחיילים בשירות סדיר אסור להשתתף בהפגנות ולהביע עמדה פוליטית" – כ-63% הסכימו עם אמירה זאת.
• "לחיילי צה"ל אסור להשתתף בשום מצב בהפגנות פוליטית וחברתיות" – כ-60% לא הסכימו לחלוטין עם האמירה לעומת 40% שתמכו בה.
• "חיילי צה"ל חייבים לנהוג באיפוק והכלה אל מול מדיניות הממשלה גם כאשר אינה מוצאת חן בעיניהם" – 83.5% הסכימו עם האמירה לעומת 16.5% שהתנגדו.
• המשרתים בצה"ל צריכים להיות שותפים במחאות חברתיות בישראל – למשל: מחאת הקהילה הלה"טבית, מחאת יוקר המחייה, מחאת הקהילה האתיופית -כ-72% אינם מסכימים עם האמירה לעומת 28% שתומכים באמירה זאת.

סטריליזציה לא יכולה להתקיים לחלוטין בשורות צה"ל ביחס לפוליטיקה וחברה. המשרתים והמתנדבים אינם נמצאים בוואקום, הם חלק מחברה, הם קוראים עיתונים, נמצאים ברשתות והם חלק מהשיח האזרחי במדינה. ההבדל בינם לבין האחרים הוא שהם על מדים. יחד עם זאת, אני מאמינה, כמו רוב המשתתפים במחקר, שמעורבות פוליטית באופן בוטה המתבטאת בהתנגדות לשירות/התנדבות מחלישה ומקשה על צה"ל, הגוף שאמור לנתב את המדינה והחברה לחוף מבטחים. לצערי הגוף הזה מוצא את עצמו מתמודד עם אתגרים חיצוניים ופנימיים לו.

אני מאמינה, כמו רוב המשתתפים במחקר שקיימתי, שלא תיתכן סטריליזציה בשורות צה"ל, אך מעורבות פוליטית בוטה כמו התנגדות לשירות/התנדבות – מקשה על צה"ל, שאמור לנתב את המדינה לחוף מבטחים

בטור דעה שכתב סא"ל עמירם ניר בשנות ה-80 אמר:

"ביום פקודה, ביציאה למבצע, מערכה, מלחמה אין יותר מידי אופציות –|
אין מחנה ימין או שמאל
אין דתיים וחילונים
אין עשירים ועניים
כולם עם אחד במדים – מדינת צה"ל".

והוא סיכם את דבריו במילים: "עכשיו יורים – שקט!"

לקראת השנה החדשה שבאה עלינו לטובה אכתוב באופטימיות – שלא נצטרך לירות, שלא נצטרך להתפצל, ושנצליח לקראת השנה החדשה, דווקא  מתוך שורות צה"ל, לאחד את השבטים בחברה הישראלית.

שנה טובה ומבורכת.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית בבניית חוסן אישי וקהילתי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חברה בוערים.