הרחק מתחת לרדאר, בעוד תשומת הלב הציבורית והתקשורתית התמקדה בתוכנית הריאליטי שנודעה בשם "בג"ץ עילת הסבירות", התכנסה אתמול ועדת השרים לחקיקה ואישרה את הצעת חוק האקלים שהגיש המשרד להגנת הסביבה.
בקרב פעילים ירוקים נפוצה תיאוריית קונספירציה כאילו הדיון נקבע בכוונה ליום של הבג"ץ כדי לחמוק מביקורת. "הלוואי שהיינו כל כך מתוחכמים", אומר גורם ממשלתי שמעורב בניסוח החוק, ומוסיף: "והלוואי שחוק האקלים היה בכלל מעניין את התקשורת ורוב הציבור".
כחודשיים לפני ועידת האקלים בדובאי, לישראל סוף סוף יש חוק אקלים – או יותר נכון הצעת חוק שאושרה על ידי הממשלה. חוקים בישראל עדיין צריכים לעבור דרך הכנסת, וכדי לזרז את ההליכים הצעת החוק כנראה תעלה לקריאה ראשונה כבר במהלך הפגרה. אחר כך, בוועדת הפנים והסביבה, הרבה תלוי ביו"ר יעקב אשר.
הקואליציה כנראה תפגין חזית אחידה ולא תבקש לפתוח את הצעת החוק ולשנות סעיפים; לאופוזיציה – כלומר לקומץ הח"כים שפעילים בנושאי סביבה (יוראי להב הרצנו, נעמה לזימי) – בוודאי יהיו תוכניות אחרות. ספק אם החוק יספיק לעבור את כל הקריאות במליאת הכנסת עד התכנסות הוועידה בדובאי, אבל המבוכה של הגעה בידיים ריקות ובלי יעדים מוצהרים תיחסך מהמשלחת הישראלית.
ספק אם החוק יספיק לעבור את כל הקריאות במליאת הכנסת עד התכנסות הוועידה בדובאי, אבל המבוכה של הגעה בידיים ריקות ובלי יעדים מוצהרים תיחסך מהמשלחת הישראלית
החדשות הטובות, אם כך: ממשלת ישראל הצליחה להסכים על חוק אקלים, ואפילו כזה שיש בו יעדים מחייבים – 30% צמצום הפליטות עד 2030 (ביחס ל-2015) ואיפוס הפליטות הלאומיות עד 2050 (אשרי המאמין). 34 מ-38 מדינות ה-OECD כבר חוקקו חוקים כאלה, כך שישראל מצטרפת לא שנייה אחת מוקדם מדי.
קצרה היריעה מלפרט, אבל החוק הזה יכתיב למשרדי הממשלה מסגרות עבודה, לוחות זמנים להכנת תוכניות ודיווח על ביצוען, באופן שאמור להפוך את משבר האקלים בפעם הראשונה למציאות נוכחת ורלוונטית בהתנהלות הממשלה על זרועותיה השונות.
החדשות הרעות: היעדים שישראל הציבה לעצמה צנועים במיוחד ביחס לרוב המדינות המפותחות. תירוצים או נסיבות מקילות – הכל בעיני המתבונן – יש לנו בשפע (ריבוי טבעי גבוה, איומים ביטחוניים), אבל היעד שישראל הציבה לעצמה עד סוף העשור נמוך בהרבה מזה של דנמרק (57%), גרמניה (52%) או ארצות הברית (45%).
אם לקחת בחשבון שחלק מהמדינות האלה כבר נמצאות עמוק בתוך תהליך הצמצום, בעוד פליטות גזי החממה של ישראל דווקא עלו ב-3.5% בשנה האחרונה, עצם המחשבה שנצליח לעשות דיאטת פליטות משמעותית בשנים שנותרו עד סוף העשור נראית די שאפתנית.
החדשות הרעות עוד יותר נמצאות בפסקה אחת שמופיעה בחוק ויוצרת את התחושה שמדובר בחוק על תנאי, העומד על כרעי תרנגולת ונתון לשינוי בכל רגע לפי גחמות הממשלה: "הממשלה רשאית לשנות בצו את היעדים ואת השנים הקבועים… בשים לב לנסיבות הלאומיות של ישראל".
כלומר: כרגע אלה היעדים – אבל בכל רגע הם יכולים להשתנות. בצו, לא בחקיקה. 30% יכולים להפוך בהרף עין ל-10% ו-2030 ל-2040, בהתאם ל'נסיבות הלאומיות' של ישראל. ובישראל, כידוע, תמיד יש נסיבות מיוחדות: תמיד יש איזו מלחמה או דרמה אחרת, כמו למשל המוני מכליות נפט שקצא"א מבקשת להעביר דרך מפרץ אילת, שאפשר יהיה להיאחז בה כדי לרוקן את החוק מתוכן.
פסקה אחת יוצרת את התחושה שמדובר בחוק על תנאי: בכל רגע היעדים יכולים להשתנות. בצו, לא בחקיקה. 30% יכולים להפוך בהרף עין ל-10% ו-2030 ל-2040, בהתאם ל'נסיבות הלאומיות' של ישראל. ובישראל, כידוע, תמיד יש נסיבות
![מפגינים נגד מיכלית נפט שעוגנת במסוף קצא"א באילת. 26 בדצמבר 2022 (צילום: החברה להגנת הטבע)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/12/WhatsApp-Image-2022-12-26-at-15.42.05-1024x640.jpeg "מפגינים נגד מיכלית נפט שעוגנת במסוף קצא"א באילת. 26 בדצמבר 2022 (צילום: החברה להגנת הטבע)")
הפסקה הזו עוררה אתמול את זעמם של חלק מארגוני הסביבה. באדם טבע ודין הצהירו כי "זה לא חוק אקלים, זה חוק להיכלם בו", ובמגמה ירוקה כינו זאת "חוק מרוכך ומסורס שמוטב אם לא היה נולד בכלל".
למעשה, על הפסקה הזו נסובו הוויכוחים בין משרדי הגנת הסביבה והאוצר בחודשים האחרונים. במהלך התקופה הזו, באוצר הטילו וטו על עצם הכנסת יעדים מספריים לחוק. אנשי האוצר הציגו תרחישים שונים – למשל פיצוץ של צינור גז או משבר עולמי בנוסח המלחמה באוקראינה – שיחייבו את ישראל למהלכים שיגדילו את פליטות גזי החממה (כשאין גז, צריך לחזור לשרוף פחם).
על הפסקה הזו נסובו הוויכוחים בין משרדי הגנת הסביבה והאוצר בחודשים האחרונים. אנשי האוצר הציגו תרחישים שונים שיחייבו את ישראל למהלכים שיגדילו את הפליטות
במקרה כזה, טענו באוצר, המדינה תהיה חשופה לעתירות של ארגוני הסביבה, והממשלה תצטרך להתמודד עם היעדים המספריים שיישלפו מהחוק. למה אנחנו צריכים לכבול את עצמנו מראש?
במשרד להגנת הסביבה, לעומת זאת, סברו שהממשלה תעשה מעצמה צחוק אם תחוקק חוק בלי יעדים. זה גם מה שנאמר בפגישה מכרעת שנערכה בין השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
בסופו של דבר, סמוטריץ' השתכנע והורה לאנשיו להתפשר בנקודה הזו. בתמורה, המשרד להגנת הסביבה נאלץ לבלוע צפרדע גדולה במיוחד, בדמות הסעיף שמאפשר לשנות את היעדים בכל רגע נתון.
גורמים שהיו מעורבים בניסוח החוק טוענים שהפסקה הזו אמורה להישלף רק בתרחישי קיצון. זה לא מאוד משכנע. בעת אירועים חריגים – כמו שיודע כל מי שהיה כאן כשפרצה מגפת הקורונה – לא צריך סעיף בחוק, הממשלה יודעת למצוא את הדרכים להגיב, לאלתר ולתת מענה לבעיות שנוצרות, ורוב הציבור מבין שאין מנוס ממהלכים לא שגרתיים.
בממלכת הפרטאץ' שהיא ישראל, הסעיף הזה בחוק האקלים נראה כמו הזמנה לצפצף מראש על החוק. כמו רץ מרתון שיודע מראש שלא יצליח לסיים את הריצה ומשאיר לעצמו אופציה לקצר את המסלול.
בממלכת הפרטאץ' שהיא ישראל, הסעיף הזה בחוק האקלים נראה כמו הזמנה לצפצף מראש על החוק. כמו רץ מרתון שיודע מראש שלא יצליח לסיים את הריצה ומשאיר לעצמו אופציה לקצר את המסלול
במשרד להגנת הסביבה היו שמחים לולא הפיסקה הזו באה לאוויר העולם, אבל מרגישים שזו פשרה הכרחית, בוודאי בתוך הממשלה הנוכחית שבה עצם המוכנות להעביר חוק אקלים היא כמעט נס.
בהקשר הזה, סילמן הופכת לדמות מעט טראגית: בבייס הימני-ליכודי החוק הזה לא יזכה אותה בנקודות רבות, שכן רבים מתייחסים למשבר האקלים כאל מזימה של שמאלנים וליברלים.
מהצד השני, ההתפשרות של סילמן על הסעיף המפוקפק הופכת אותה יעד למתקפות של התנועה הסביבתית. במשרד להגנת הסביבה כבר היה אתמול מי שרמז שארגוני הסביבה הם בסופו של דבר שמאלנים ושהביקורת שלהם על החוק לא עניינית. כל צד ותיאוריות הקונספירציה שלו.
עם כל הכבוד לשאלה בכמה אחוזים תצמצם ישראל את הפליטות שלה, השאלה הדחופה יותר כרגע היא מה ישראל עושה ותעשה בזמן הקרוב כדי להיערך לנזקי האקלים. או בלכסיקון המקצועי – Adaptation (התאמה) להבדיל מ-Mitigation (מניעה).
הדברים האלה נכתבים כשירכתי הסופה דניאל ממטירים את שארית המים שנותרה בהם על ישראל, מילימטרים ספורים של גשם שמספיקים כדי לפעור בורות בזה אחר זה בכבישי גוש דן.
לישראל היה מזל גדול בקיץ הזה. מדינות שנמצאות במרחק נגיעה מכאן חוו אסונות אקלים כבדים – בלוב ממדי הזוועה רק הולכים ונחשפים ומעט קודם יוון חוותה שילוב קשה בין שרפות לשיטפונות. שלא לדבר על מה שקרה בחלקים מרוחקים יותר של הכדור – מטרגדיות קורעות לב בהוואי ועד שריפות ענק שיצאו משליטה בקנדה.
לישראל היה מזל גדול בקיץ הזה. מדינות שנמצאות במרחק נגיעה מכאן חוו אסונות אקלים כבדים, שלא לדבר על מה שקרה בחלקים מרוחקים יותר של הכדור
זה היה הקיץ החם ביותר בהיסטוריה המתועדת בכדור הארץ ובישראל, והעובדה שבישראל היה 'רק' חם היא מזל נטו. בפעם הבאה אלה יכולים להיות אנחנו. האם המדינה ערוכה לזה, או שמא תיתפס עם תשתיות פיזיות ושירותי הצלה של עולם שלישי? מותו המזעזע של אברהם ברוך בשריפה בערד מספק רמז למקום שבו אנחנו נמצאים.
חוק האקלים היה צריך לכלול קבינט חירום בין-משרדי שיתכנס כבר מחר בבוקר ויתקצב באופן מיידי את ההכנה של ישראל לרגע שבו המזל יפסיק להיות לצידנו. שרפות, הצפות, גלי חום, משבר בייבוא המזון ובשרשרות האספקה – הכול יכול לקרות כאן מחר.
לפי מבקר המדינה, שחיבר לפני שנתיים דוח על היערכות ישראל לנזקי שיטפונות, בחמישים השנה האחרונות גדל מספר השיטפונות הקטלניים בעולם ב-1133% ו-132 מיליון בני אדם צפויים להיפגע מנזקי שיטפונות בכל שנה בעשור הקרוב.
החוק החדש אמנם כולל פרק שלם של היערכות למשבר, אבל מדובר בטווח של שנים – משרדי הממשלה השונים נדרשים להכין תוכניות, לדווח, לתקצב. לפני 2028, דבר מזה לא יתבטא בשטח.
החוק החדש אמנם כולל פרק שלם של היערכות למשבר, אבל מדובר בטווח של שנים – משרדי הממשלה השונים נדרשים להכין תוכניות, לדווח, לתקצב. לפני 2028, דבר מזה לא יתבטא בשטח
מומחים מצביעים על תופעה שמתרחשת בכל העולם, קל וחומר בישראל: אין התמודדות עם משבר האקלים עד שלא מרגישים אותו. עד שהציבור, התקשורת ומקבלי ההחלטות לא חשים על בשרם את חוסר האונים הנורא מול אירוע טבע שיוצא משליטה, הם לא מפנימים את גודל הסכנה.
"בוא נהיה כנים", אמר לי השבוע גורם ממשלתי, "אנחנו לא שם ולא נהיה שם עד שלא יקרה כאן אסון משמעותי. הכנה למשבר האקלים מצריכה השקעות כבדות, וזה כרגע לא בפוקוס הממשלתי. מכיוון שזה המצב, עדיף לפחות שנגיע למשבר עם תוכניות, מסגרות עבודה, התחלה של התמודדות. עד היום גם זה לא היה. בסופו של דבר, חוק האקלים מחייב גם את כיבוי אש וגם את מד"א".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם