בחודש ינואר 2023 הודיעה הממשלה על כוונתה לחולל רפורמה מקיפה במערכת המשפט. מהי משמעותה של רפורמה זו ולאן היא מוליכה את ישראל?

מבקרי הרפורמה רואים בה יריית פתיחה לתהליך הידרדרות וערעור של המשטר הדמוקרטי: תהליך שתכליתו לרכז כוח עצום בידי הממשלה, להנציח את שלטונה, לדכא את האופוזיציה ולהחליש את זכויות היסוד. בסופו של תהליך זה, טוענים המבקרים, ישראל תישאר דמוקרטיה למראית עין בלבד: מדינה המקיימת בחירות תקופתיות, אך כזו בה השלטון עושה כרצונו וחרויות האזרחים נרמסות.

בסופו של תהליך ערעור המשטר הדמוקרטי, טוענים המבקרים, ישראל תישאר דמוקרטיה למראית עין בלבד: מדינה המקיימת בחירות תקופתיות, אך כזו בה השלטון עושה כרצונו וחרויות האזרחים נרמסות

תחזית קודרת זו מתבססת במידה רבה על אנלוגיות: השוואת ישראל למדינות אחרות אשר עברו תהליך דומה של שחיקה דמוקרטית. אכן, מאז ינואר מלאו כלי התקשורת בניתוחים המזהירים כי גורלה של ישראל יהיה עגום ממש כאותן מדינות בהן ממשלות תאבות-כוח, בתהליך מחושב והדרגתי, הרסו את יסודות הדמוקרטיה.

בראש רשימת האנלוגיות ניצבות שתי מדינות מזרח-אירופיות: הונגריה ופולין. כתבות רבות גוללו את סיפורן של שתי המדינות אשר הפכו דמוקרטיות בראשית שנות ה-90' עם נפילת הקומוניזם אך פנו חזרה בכיוון האוטוריטרי שני עשורים אחר כך.

בהונגריה, מפלגת הימין "פידס" שעלתה לשלטון ב-2010, ערערה את עצמאות מערכת המשפט, הידקה את האחיזה השלטונית בתקשורת, הטילה הגבלות קשות על החברה האזרחית והעבירה חוקים אנטי-להט"ביים. פולין, בהובלת מפלגת הימין "החוק והצדק" מאז 2015, עברה תהליך דומה של הידרדרות דמוקרטית.

"האם ישראל בדרך להיות פולין או הונגריה?" שאל אחד הדיווחים; דיווח אחר קבע בנחרצות: "ישראל בדרך להפוך למדינה בנוסח הונגריה ופולין". מתנגדי תוכנית הרפורמה השתמשו אף הם באנלוגיה הפולנית וההונגרית כדי לעורר את המודעות הציבורית למהות האמיתית של מהלכי הממשלה ולהשלכותיהם.

בראש רשימת האנלוגיות ניצבות שתי מדינות מזרח-אירופיות: הונגריה ופולין, ומככב סיפורן של שתי המדינות שהפכו דמוקרטיות בראשית שנות ה-90' עם נפילת הקומוניזם, אך פנו חזרה בכיוון האוטוריטרי

על בסיס הניסיון הפולני וההונגרי, "מכתב הכלכלנים" צפה כי הרפורמות המתוכננות יסכנו את עתיד המשק והכלכלה הישראלית. בהפגנות ברחבי הארץ נשמעת תכופות הקריאה "יריב לוין, כאן זה לא פולין"; ורשימת הצעות החוק המתארכת של הקואליציה – מפגיעה בשירות הציבורי ועד להשתלטות על התקשורת – זכתה לכינוי "הסלמי ההונגרי".

הפגנה כעת במודיעין ליד אולפני 14 לפני בואו של ביבי לריאיון בקריאות " יריב לוין פה זה לא פולין " pic.twitter.com/qOmA108fpb

— לירי בורק שביט (@lirishavit) April 13, 2023

פרט להונגריה ופולין, ההידרדרות הדמוקרטית בישראל הושוותה לתהליכים דומים שהתרחשו ברוסיה, בטורקיה, בוונצואלה, בהודו ובלבנון. בכל המקרים האלה, מנהיגים בעלי נטיות אוטוריטריות ביצעו השתלטות הדרגתית על מוקדי הכוח למול התנגדות חלשה או מאוחרת – וכך, נטען, עלול להיות גם בישראל.

מדוע השימוש התכוף באנלוגיה למדינות זרות? השימוש באנלוגיה הזרה משמש תכלית כפולה: למידה לצד שכנוע. העולם הפוליטי מלא בחוסר ודאות, וגם התהליך הפוליטי שישראל נמצאת בעיצומו מציב בפנינו, האזרחים, סימני שאלה: לאן באמת חותרת הממשלה? האם פניה לחיזוק הדמוקרטיה, כפי שטוענים חברי הקואליציה, או שהמטרה היא ריסוק הדמוקרטיה?

הניסיון של מדינות זרות מסייע לנו לסדר את החשיבה: הוא פוקח את עינינו ומאפשר לנו ללמוד לאן הרפורמות המוצעות עלולות להוליך. בזכות הניסיון הזר, אנחנו יכולים לזהות את התהליך החמקמק של הידרדרות דמוקרטית ולהבין כי המטרה האמיתית כאן היא להקנות לממשלה כוח עצום.

התובנות העולות מהניסיון הזר יכולות גם ללמד אותנו כיצד לארגן התנגדות אפקטיבית למהלכי הממשלה. בנוסף, האנלוגיה הזרה היא כלי לשכנוע ולהשפעה על עמדות הציבור. פולין והונגריה הפכו למדינות מצורעות ומנודות בעקבות התערערות הדמוקרטיה, וכך גם ונצואלה ורוסיה. השוואת ישראל אליהן מאותתת לציבור: האם אנחנו באמת רוצים להשתייך למועדון המפוקפק הזה?

פולין והונגריה הפכו למדינות מצורעות ומנודות בעקבות התערערות הדמוקרטיה, וכך גם ונצואלה ורוסיה. השוואת ישראל אליהן מאותתת לציבור: האם אנחנו באמת רוצים להשתייך למועדון המפוקפק הזה?

אולם יש כאלה הדוחים את השימוש באנלוגיות זרות. לטענתם, תהליכי הידרדרות דמוקרטית שאירעו במדינות שונות בתכלית ממדינת ישראל אינם מלמדים דבר על מה שצפוי אצלנו. ישראל עשירה יותר ממדינות אלה, והדמוקרטיה בה ממושכת ואיתנה יותר. בהשוואה למדינות זרות, לציבור הישראלי יש יותר מודעות פוליטית ומעורבות פוליטית, ומעמד הביניים הרחב בישראל מחויב לדמוקרטיה ורואה אותה כחלק מרכזי בזהותו. לכן אין להקיש מניסיונן של פולין והונגריה, ואין סיבה לחשוש שישראל תלך בעקבותיהן.

ומה חושב הציבור הישראלי על האנלוגיות הזרות של הידרדרות דמוקרטית? האם הן מועילות או מטעות? בסקר שערכנו במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן באוגוסט 2023 בקרב מדגם מייצג של 1,512 משתתפים, שאלנו: האם, לאור תוכנית הממשלה לרפורמה משפטית, על ישראל ללמוד מניסיונן של מדינות שעברו רפורמה דומה?

התוצאות מצביעות על רוב קטן (57%) של ישראלים המכירים בערכה של ההשוואה למדינות זרות. 14% הביעו התנגדות ללמידה ממדינות זרות, ו-21% הביעו עמדה ניטרלית (8% נוספים השיבו "לא יודע/ת").

אולם נתונים אלה מכסים על פער משמעותי בין תומכי הקואליציה והאופוזיציה. בעוד 70% ממשתתפי הסקר שהזדהו כמצביעי האופוזיציה רואים בחיוב את הפנייה לאנלוגיות זרות, רק 42% ממצביעי הקואליציה מגלים עניין בניסיונן של מדינות זרות. גם רמת ההשכלה משחקת תפקיד: בעוד 67% מבעלי ההשכלה האקדמית רוצים ללמוד מהניסיון הזר, רק 51% מבעלי ההשכלה התיכונית מעידים על רצון כזה.

תוצאות הסקר מצביעות על רוב קטן (57%) של ישראלים המכירים בערך השוואה למדינות זרות. אך הנתונים מכסים על פער בין תומכי האופוזיציה (70% רואים בחיוב אנלוגיות זרות) לבין הקואליציה (רק 42%)

הוויכוח בישראל על למידה מאנלוגיות זרות לא החל עם ההפיכה המשטרית. דוגמה קודמת ומעוררת מחלוקת היא ההשוואה של איראן לגרמניה הנאצית: האם איראן מבקשת להשמיד את היהודים כגרמניה תחת היטלר, או שמא ההקבלה שגויה?

בסופו של דבר, אין תשובה חד-משמעית בשאלת ערכן של אנלוגיות: שימוש מושכל בהן עשוי להאיר את עינינו; שימוש באנלוגיות לא מתאימות עלול להוביל לטעויות קשות. תוצאות הסקר שלנו מבטאות את הדואליות הזאת. הנטייה להשוות היא חלק מהטבע האנושי, אולם עלינו ליישם אותה בזהירות.

אסיף אפרת הוא פרופסור חבר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ומ״מ ראש המכון לחירות ואחריות.