אדון נכבד,
קרוב משפחה השולט בלשוננו הקדושה והמתחדשת תרגם עבורי את מכתבך והבטיח לי שהתרגום שלך ל'פסיכולוגית ההמונים' שלי מצוין. אני יכול לתאר לעצמי עם אלו קשיים היה עליך להתמודד ומודה לך מקרב לב על מאמציך.
(תרגום: ד"ר ערן רולניק)
כך כתב ד"ר זיגמונד פרויד למתרגם לעברית של ספרו "פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" ב-1928. המכתב נשלח מווינה ממעונו של פרויד בברגאסה 19 לרחוב המייסדים 10 בבית הכרם בירושלים המנדטורית אל יהודה דביר (דבוסיס) – המתרגם הראשון של פרויד לעברית, והסבא שלי.
במיתולוגיה המשפחתית היו למכתבי פרויד מעמד מיוחד. אני זוכר שיחות עם הוריי בגיל צעיר על המכתבים שד"ר פרויד שלח לסבי, אבי אימי. זה היה מקור גאווה משפחתי: בכל זאת, אחד האנשים המוכרים והמשפיעים ביותר בתולדות האנושות התכתב עם סב המשפחה וחלוץ המתרגמים לעברית.
במיתולוגיה המשפחתית היו למכתבי פרויד מעמד מיוחד. אני זוכר שיחות עם הוריי בגיל צעיר על המכתבים שד"ר פרויד שלח לסבי, אבי אימי. זה היה מקור גאווה משפחתי
פרויד התכתב עם סבי – שאז נקרא יהודה דבוסיס לפני שעברת את שמו לדביר – מווינה וגם מלונדון, אליה הוא נמלט מאימת הנאצים בערוב ימיו. ב-11 בדצמבר 1938 הגיע מכתב כזה לסניף הדואר בהמפסטד בצפון לונדון שם הוא התגורר עם בני משפחתו, המעטפה עם בול של המלך ג'ורג' השישי הוחתמה ועשתה את דרכה לפלשתינה-ארץ ישראל.
מי יודע, אולי פרויד בעצמו שלשל אותה לתיבה שעדיין עומדת ברחוב הראשי במסגרת טיול חורפי בשכונה שהייתה לו למקלט, ואולי בתו אנה עשתה זאת או בן משפחה אחר. בכל מקרה, המכתב הגיעה ליעדו בירושלים, שהמשיכה לתפקד גם בשנות המרד הערבי הגדול.
ידעתי על המכתבים אבל מעולם לא ראיתי אותם. "הם אצל דודה אורה", אמרה אימי, יעל, על אחותה הבכורה. "יש סיכוי שדודה אורה תרמה אותם למוזאון", אמרו בני דודיי, בניה של שלומית, האחות הצעירה. "אני חושבת שאמא רצתה למסור אותם למוזיאון בלונדון", אמרה לי דפנה, בתה של אורה.
ידעתי על המכתבים אבל מעולם לא ראיתי אותם. "הם אצל דודה אורה", אמרה אימי, יעל, על אחותה הבכורה. "יש סיכוי שדודה אורה תרמה אותם למוזאון", אמרו בני דודיי, בניה של שלומית, האחות הצעירה
המכתבים ותרגומיהם נחקרו והתפרסמו בישראל ובעולם אבל את הזכות לראות אותם בעצמי לא חוויתי. אני לא מתרגש מסלבריטאים, אבל אני זוכר את הפעם שהחזקתי בידי מכתב שכתבה אנה פרנק לחברתה לכיתה. אני משער שכך הייתי מרגיש ואולי יותר אם הייתי רואה מכתב של פרויד ועליו הכתובת המוכרת לי בירושלים.
לתסכול הזה היה גם צד נוסף. איש לא חשב להתעשר ממכירת מספר מכתבים ופרויד כתב 30,000 מכתבים בימי חייו, אבל היה מתסכל לדעת שהם אבדו ונעלמו ללא כל תמורה. מידי פעם נזכרנו במכתבים, או הזכרנו אותם בגאווה אבל הם נשכחו והשלמנו עם אובדנם. במונחים פרודיאניים, הם נדחקו לתת מודע יחד עם התסכול על אובדנם.
תחיית השפה העברית
זיגמונד פרויד נולד במאי 1856 לזוג הורים יהודים במונרוביה, היום צ'כיה ואז חלק מהאימפריה האוסטרית. ב-1860 עברה משפחתו לווינה, שם הוא הוכר כעילוי ולמד רפואה. בחלק האחרון של המאה ה-19 הוא החל לפתח את את תורת הפסיכואנליזה ששינתה את העולם.
המהפכה הפרוידיאנית כשיטת טיפול נפשי, תפיסת עולם, זווית ראייה פילוסופית ופסיכולוגית שינתה מוסכמות ויצרה עולם מושגים חדש. שפה שהרחיבה את אופקי התפיסה האנושית. המונחים אגו, איד, הדחקה, מנגנוני הגנה, נוירוזות, תסביכים וחרדות הפכו לחלק בלתי נפרד מהשיח האנושי.
המהפכה הפרוידיאנית כשיטת טיפול נפשי, תפיסת עולם, זווית ראייה פילוסופית ופסיכולוגית שינתה מוסכמות ויצרה עולם מושגים חדש. שפה שהרחיבה את אופקי התפיסה האנושית
"הוא הרחיק עצמו מהאקדמיה ומהזהירות האקדמית על ידי הסגנון הנחרץ של חדירה נועזת אל האזורים של עולם היצרים, הגלוים והתת קרקעיים, שעד עתה עקפו אותם בפחד ורגל איש לא דרכה בהם. הוא חדר לתחום, שהחברה גזרה עליו טאבו מוחלט בימים ההם", תיאר אותו חברו שטפן צווייג בספרו "העולם של אתמול".
פרויד זעזע סדרי עולם, דיבר על מה שהיה אסור בדיבור, ופרץ דרכים שעדיין משפיעות על החשיבה. בתחילת המאה הוא החל בפרסום ספרים על תורת הפסיכואנליזה ועל שיטות הטיפול החדשני, ואסף סביבו תריסר שליחים שהפיצו את תורתו באירופה ובעולם, כולל היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל.
בשנות העשרים גדל העניין בכתבי פרויד בקרב ההנהגה הסוציאליסטית של היישוב. תרגום של טקסטים פופולריים היה חלק מתחיית השפה העברית, והסתדרות המורים החלה ביוזמה לתרגם את כתבי פרויד. סבי, יהודה דביר, היה האיש שנבחר למשימה.
דביר היה מורה ומחנך יליד אוקראינה שהיגר לארץ ישראל ב-1914, בתקופת הקולוניאליזם הטורקי, ואף שירת כקצין בצבא הטורקי. הוא עבד בסמינר למורים ובין היתר בבית ספר למל בשכונת זכרון משה ברחוב ישעיהו בירושלים, יחד עם אשתו דבורה.
באופן סמלי, הבניין המרשים שתוכנן על ידי האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל משמש כישיבה בלב האוטונומיה החרדית היום. חבריהם של יהודה ודבורה דביר היו המשורר יצחק שלו (אביו של מאיר), הצייר יוסף זריצקי ואנשי רוח אחרים. דביר, איש הציונים הכלליים, היה גם חוקר תנ"ך ואיש ספר, שלט בגרמנית וגילה ענין בתחום.
חבריהם של יהודה ודבורה דביר היו המשורר יצחק שלו (אביו של מאיר), הצייר יוסף זריצקי ואנשי רוח אחרים. דביר, איש הציונים הכלליים, היה גם חוקר תנ"ך ואיש ספר, שלט בגרמנית וגילה ענין בתחום
דביר למד בסמינר למורים שהגרמנית הייתה השפה הדומיננטית בו. במהלך לימודי ההוראה הוא גילה עניין בשיטות לימוד חדשות – ובאופן טבעי לרוח התקופה, הוא התוודע לכתביו של פרויד.
הוא יזם חוג בית ללימוד ועיון בפסיכואנליזה שחבריו נפגשו בביתו בבית הכרם, חוג שעזר רבות במהלך התרגומים. הפסיכולוג יעקב מטרי כתב ב"שיחות": "דביר יצר קשר עם אנשי לשון על מנת להגיע למינוחים עברים הולמים למושגים המקצועיים מהמקור בגרמנית".
"פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" מ-1921 היה הספר הראשון שנבחר לתרגום. "התאחדות המורים העברים שיזמה את התרגום בחרה בטקסט המגלם, אולי יותר מכל טקסט אחר בקורפוס הפרוידיאני, את שאיפתו של פרויד לגשר על התהום הפעורה בין תאורית הדחפים למוסר החברתי, בין יצריו של הפרט לתביעותיה של החברה", כתב ד"ר ערן רולניק, פסיכואנליטיקאי וחוקר תולדות הפסיכואנליזה בארץ ישראל.
פרויד תהה למה דווקא הספר הפחות קאנוני הזה נבחר להיות הראשון, אבל דביר התעקש – ועל פי רולניק "בצדק". התרגום הפך ל"קריאת חובה לכל העוסקים בהוראה ופדגוגיה בישוב".
פרויד תהה למה דווקא הספר הפחות קאנוני הזה נבחר להיות הראשון, אבל דביר התעקש – ועל פי רולניק "בצדק". התרגום הפך ל"קריאת חובה לכל העוסקים בהוראה ופדגוגיה בישוב"
פרויד ודביר התכתבו בעיקר על מונחים שונים מתורתו של פרויד, דנו בשאלה איזה ספרים ראוי לתרגם לעברית בהמשך וגם עסקו בשאלות בנושאי יהדות וציונות ובזיקה בין תורת הפסיכואנליזה למסורת היהודית.
הקשר בין השניים לא היה מקצועי בלבד, ופרויד נהג לשלוח מתנות אישיות למשפחה: שוקולד, אוספי בולים וקריקטורות לילדות. והם לא רק התכתבו: בשנות השלושים הגיע הטלפון לירושלים המנדטורית, ופרויד נהג להתקשר בשעה יעודה לבית הקפה "גן גלידה" בבית הכרם בכדי לנהל עם דביר שיחה בגרמנית על חקר הנפש.
הם לא רק התכתבו: בשנות השלושים הגיע הטלפון לירושלים המנדטורית, ופרויד נהג להתקשר בשעה יעודה לבית הקפה "גן גלידה" בבית הכרם בכדי לנהל עם דביר שיחה בגרמנית על חקר הנפש
ב-1934 תרגם דביר את "שיעורים במבוא לפסיכולוגיה" וב-1938 את "טוטם וטאבו", אליו הוא הוסיף הערות רבות ממקורות ביהדות. פרויד לא התלהב מהתוספות הללו, אבל דביר הניח את היסודות לספרות הדינאמית העברית בארץ ישראל.
לקראת הופעת "טוטם וטאבו", שהתעכבה מאוד, כתב דביר לפרויד שישב בלונדון:
"רצה הגורל ושמא היא לו במקצת נחמה שהופעת ספרו 'טוטם וטאבו' בלשון העברית חלה דווקא בימים אלו, ימי זוועה, שוד וחורבן לחלקים גדולים מבני עמנו וימי חרדה למפעל תקומתנו גאולתנו על אדמת תקוותנו היחידה…"
בהמשך הוא מבקש מפרויד, "בשעה טרופה וחמורה אנו מייחלים למוצא פיו ומשתוקקים לשמוע דברו על היהדות ועל גורל ישראל באומות העולם", אבל פרויד במכתב התשובה שלו התעלם מהבקשה.
חוקר הלשון אילון גלעד כתב ב"הארץ" לפני כשנה כי הוא לא סבור שדביר חידש מונחים בעצמו אלא יותר אצר חידושים של אחרים. אין בכך כדי להפחית מחשיבות המפעל שלו. לא היה מדובר בתרגום פשוט, כי פרויד בעצמו יצר מונחים חדשים רבים להם היה צורך להמציא או למצוא מקבילות בעברית הצעירה.
ניתן לשער שהשיחות בין השניים היו חשובות מאוד בעבודה על התרגומים ובהבנת הספרים הסבוכים ובלעדיהן המלאכה היתה קשה עוד יותר. חלק מהחידושים הפכו למונחים מקובלים גם היום, חלק התיישנו, אבל התרומה לפסיכולוגיה העברית היא בלתי מעורערת.
סבי המשיך להתגורר בבית הכרם, לכתוב ולחקור עד מותו ב-1971. בזיכרון היחיד שנותר לי ממנו, הוא עובד ומדפיס על מכונת כתיבה בחדר בבית הגדול בירושלים שנשא את צלקות מלחמת העצמאות.
סבי המשיך להתגורר בבית הכרם, לכתוב ולחקור עד מותו ב-1971. בזיכרון היחיד שנותר לי ממנו, הוא עובד ומדפיס על מכונת כתיבה בחדר בבית הגדול בירושלים שנשא את צלקות מלחמת העצמאות
פרויד חי בווינה וראה את תורתו מופצת ברחבי העולם וזוכה לחסידים ומתנגדים עזים, אבל זכה להכרה כמשנה עולם. בקיץ 1938 הוא ברח בעור שיניו מווינה הנאצית. ספריו נשרפו כ"ספרות יהודית" והחשש לחייו וחיי בני משפחתו הלך וגבר. הוא מצא מקלט בלונדון ועבר להתגורר במרספילד גארדנס 20 בהמפסטד, אז אזור פסטורלי בצפון לונדון.
בהמשך פרויד סבל מסרטן הפה, ניסה לחלץ את אחיותיו שנותרו בווינה תחת השלטון הנאצי אבל המשיך להתכתב בקדחתנות. באותה שנה הוא קיבל 1,984 מכתבים ושלח 900 – עד לפטירתו ב-23 בספטמבר 1939, שבועיים אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובשלבים הראשוניים ביותר של השואה.
רעם ביום בהיר
השנים חלפו והמכתבים נשכחו. אימי נפטרה ב-2016, אחותה אורה רפאל לפני שנה, והאחות הקטנה שלומית רוזינר לפני כחודש. בעצבות הגדולה זה היה הדבר האחרון שאחיי, בני דודי או אני חשבנו עליו. ואז יום אחד ברק טל, בן דודי ובנה של שלומית, שלח לכולנו תמונה ומסר קצר: "מכתבי פרויד". רעם ביום בהיר.
"עברנו על החפצים של אימי יחד עם אחי עמוס", הוא אומר, "ופתאום עמוס שלף שקית פלסטיק ואמר באדישות – 'הנה המכתבים של פרויד'. היינו מופתעים לגמרי, לא ציפינו לזה. שאלתי את אמא בעבר כמה פעמים אם היא יודעת איפה המכתבים והיא אמרה שלא".
"עברנו על החפצים של אימי יחד עם אחי עמוס, ופתאום עמוס שלף שקית פלסטיק ואמר באדישות – 'הנה המכתבים של פרויד'. היינו מופתעים לגמרי, לא ציפינו לזה"
השקית הכילה שני מכתבים – אחד שנשלח מלונדון ב-1938 לקראת פרסום "טוטם וטאבו". בהקדמה לספר שראה אור ב–1938, כתב פרויד:
"שום קורא מספר זה לא יקל לו להבין לרגשות המחבר שאינו יודע את לשון־הקודש, שהוא זר לגמרי לדת אבותיו — כשם שהוא זר לכל דת אחרת — שנבצר ממנו לקחת חלק באידיאלים הלאומיים, ואף על פי כן לא התכחש מימיו לזיקת השייכות אל עמו והוא חש את ייחוד סגולתו כיהודי ואינו רוצה שיהיו הדברים שונים מזה. אילו שאלו אותו: מה יש בך עוד מן היהודיות, לאחר שזנחת את כל צדי השיתוף האלה עם בני עמך? כי־אז השיב: עוד הרבה מאוד, ומן הסתם העיקר. אבל לא היה מסוגל כיום לתבוע במילים ברורות את היסוד המהותי הזה. ודאי יבוא יום ויסוד זה יתלבן על ידי ההכרה המדעית".
במכתב עצמו התייחס פרויד לספרו "משה והמונותיאזם" וכתב:
"ספרי הבא, 'משה והמונותיאיזם', עתיד לצאת בתחילת השנה באנגלית ובגרמנית. כמובן שארווה נחת רבה אם גם הוא יתורגם לעברית. זהו ספר המשך לנושא שנידון ב'טוטם וטאבו' ומיושם הפעם על ההיסטוריה של הדת היהודית. יחד עם זאת אני מבקש ממך להביא בחשבון שתוכנו של הספר ממש מועד לפגוע ברגשות יהודיים כל עוד הם לא מעוניינים לסור למרותו של המדע. בתודה רבה וברכות לבביות – שלך, זיגמונד פרויד".
זה היה החורף אחרון לפני הסערה שהתרגשה על העולם ויהדות אירופה, ופרויד לא הרגיש בנוח עם פרסום ספר שמערער כמה תפיסות בסיסיות ביהדות בתקופה בה היהודים היו נתונים לרדיפות הולכות וגוברות. לכן הרגישות הגדולה והחשש מפגיעה ברגשות, נושא שלא תמיד הטריד אותו.
זה היה החורף אחרון לפני הסערה שהתרגשה על העולם ויהדות אירופה, ופרויד לא הרגיש בנוח עם פרסום ספר שמערער כמה תפיסות בסיסיות ביהדות בתקופה בה היהודים היו נתונים לרדיפות הולכות וגוברות
המכתב השני היה מדצמבר 1930:
"אני שואב סיפוק וקורת רוח עצומים מהפרסום של כמה מחיבוריי בעברית. שליטתו של אבי בשפת הקודש הייתה זהה, או אפילו עלתה, על שליטתו בגרמנית. לי הוא הניח לגדול בלי שאדע דבר על יהדות. רק בהגיעי לבגרות התחלתי לנטור לו טינה על כך. אבל עוד קודם לכן הרגשתי את עצמי יהודי, בזכות השפעתה של האנטישמיות הגרמנית ששבה ופרצה בעת לימודיי באוניברסיטה".
בהמשך המכתב מגלה פרויד את רגשותיו החיוביים כלפי הציונות, ומזכיר את החששות לגורלה, שהלכו וגברו בו לאור פרעות תרפ"ט שפרצו בארץ ישראל באוגוסט שנה קודם לכן:
"הציונות עוררה בי סימפתיה עמוקה, וגם היום אני שומר לה אמונים. מלכתחילה היא נקשרה אצלי באותם חששות שלאור המצב הנוכחי, מתבררים כמוצדקים למדי. הלוואי שאתבדה. מודה לך מקרב לב על המאמצים שהשקעת ומברך אותך בלבביות – שלך, זיגמונד פרויד".
(תרגומים: ד"ר ערן רולניק)
השנה היא 1930, הנאצים היו עדיין תנועה שולית בגרמניה, אבל פרויד ראה את העתיד לבוא בבהירות נדירה. שטפן צוויג תיאר בספרו פגישה בלונדון בשבועות האחרונים לחייו של פרויד ב-1939, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.
השניים טיילו ברחובות המפסטד הכפרית באופיה ונהנו זה מחברת זה ומהבית היפה אליו הצליח להעביר פרויד את אוסף העתיקות המרשים שלו ולשחזר את רוח ביתו בווינה.
הם ידעו שאלו ימים אחרונים ושעות אחרונות של שלווה, של פרויד החולה ושל העולם כולו. תוך זמן קצר יחלקו גרמניה ורוסיה את אדמת פולין ביניהן, ותחל המלחמה הנוראה במסגרתה תתחולל השואה – שספק אם פרויד העז לדמיין את היקפה.
"בשעות ההן עם פרויד שוחחנו תכופות על הזוועות של עולם היטלר ושל עולם המלחמה", כתב צוויג. "כאדם אנושי, הוא היה מזועזע עמוקות, אך כהוגה דעות לא השתומם כלל על פרץ נורא זה של החייתיות.
"בשעות ההן עם פרויד שוחחנו תכופות על הזוועות של עולם היטלר ושל עולם המלחמה", כתב צוויג. "כאדם אנושי, הוא היה מזועזע עמוקות, אך כהוגה דעות לא השתומם כלל על פרץ נורא זה של החייתיות"
"תמיד אמר שגידפו אותו על שהוא פסימיסט, מפני שהכחיש את עליונות התרבות על היצרים. והנה רואים עכשיו – ואין הוא גאה על כך – כי השקפתו שאת היצר הברברי, יצר ההשמדה היסודי, אין לעקור מנפש האדם, זכתה לאישור המחריד ביותר".
בריוני דיוויס, אוצרת במוזאון פרויד בלונדון השוכן בבית פרויד במרספילד גארדנס 20, ערכה חיפוש בארכיון המוזאון ובאדיבות רבה שלחה לי סריקות של מכתבים מוכרים ששלח פרויד לסבי ופריט מרגש אחד שלא ראיתי מעולם – צילום של מעטפה שנשלחה לסבי בדצמבר 1938 אשר הכילה את המכתב המוצא כעת למכירה.
המעטפה הגיעה, ככל הנראה, כתרומה של אורה רפאל – שאכן, כפי שחשבנו, תרמה מכתבים למוזיאון. עם זאת, אין לאיש מושג איך נותרו שני מכתבים בחזקתה של שלומית אחותה עד היום
המעטפה הגיעה, ככל הנראה, כתרומה של אורה רפאל – שאכן, כפי שחשבנו, תרמה מכתבים למוזיאון. עם זאת, אין לאיש מושג איך נותרו שני מכתבים בחזקתה של שלומית אחותה עד היום
גבעה קטנה של קוקאין
בית המכירות היוקרתי סות'ביס גילה ענין במכתבים לקראת מכירת החורף שלו, אבל בחרנו להציע אותם למכירה דרך בית המכירות הירושלמי המצוין "קדם", המתמחה במכירות לעולם היהודי.
מכתבי פרויד כשלעצמם אינם נדירים, וצצים במכירות מדי פעם, אבל המכתב מ-1930 הוא יוצא דופן. התוכן קובע את הערך ובעיקר הנבואה הקודרת של פרויד על עתידה של אירופה. שלוש שנים לפני עליית הנאצים לשלטון, הרבה לפני תוכניות השמדה וגירוש, הוא ראה את הנולד.
למכתב זה נקבע מחיר התחלתי גבוה, בסך 12,000 דולר; למכתב השני מחיר התחלתי צנוע יותר – 3,000 דולר. עתה נותר להמתין ולראות האם ובכמה יימכרו המכתבים באמצע אוקטובר. בית המכירות מאמין שהמכתב האמור יימכר בסכום דולרי של חמש ספרות – לחשוב שיותר ממאה אלף שקל בפוטנציה שכבו בארגז קרטון בקיבוץ כל השנים.
למכתב נקבע מחיר התחלתי גבוה, בסך 12,000 דולר; למכתב השני מחיר צנוע יותר – 3,000 דולר. עתה נותר להמתין ולראות האם ובכמה יימכרו המכתבים באמצע אוקטובר
אבל אם יש משהו שלמדתי בעשרים שנות צפיה בתוכניות של ממכר עתיקות בשעות היום בבי-בי-סי, זה שהכל יכול לקרות במכירות פומביות. ההערכה הזו הפתיעה אותנו לטובה, אבל אנשי "קדם" מכרו לא מעט מכתבי פרויד והם מכירים את התחום וקהל היעד היטב.
ואם התחזיות האופטימיות יתממשו, כפי שנהוג לשאול בז'אנר תוכניות המכירות הפומביות באנגליה, מה אעשה עם הכסף?
קודם כל, כולם להרגע. הכסף אמור להתחלק בין נכדים רבים, כך שלא ישנה את חייו של איש בצורה דרמטית. עם זאת, זה עשוי להיות סכום נאה שנוחת עליך משום מקום, כמעט ללא התראה, למימוש סעיף ב"באקט ליסט"; בונוס על זה שנולדת למשפחה הנכונה.
הכסף אמור להתחלק בין נכדים רבים, כך שלא ישנה את חייו של איש בצורה דרמטית. עם זאת, זה עשוי להיות סכום נאה שנוחת עליך משום מקום, כמעט ללא התראה; בונוס על זה שנולדת למשפחה הנכונה
המחווה האולטימטיבית לפרויד תהיה לקנות גבעה קטנה של קוקאין, אבל אין לי את הקשרים או האישיות, או הרצון לכך. מחוות אחרות לאיש הגדול הן שטיח פרסי יפה, פסלון מצרי עתיק או פסל קטן של דורבן – אם תבקרו בבית פרויד בהמסטד תראו את טעמו האסתטי המשובח ואת המשמעות שהוא העניק לחפצי הנוי האלו.
אבל בעצם המחווה צריכה להיות לסבא יהודה, איש ספר ורוח.
ביקור בבית פרויד ופגישה עם האוצרים יהיה הצעד הראשון, ואז צריך לחכות לרגע שבו תראה משהו או יעד – והתת מודע ידחוף אותך לשם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתבה יפה, מרתקת ומעשירה.
וכיאה לסוג כתבות אלו, כמובן שהושמטו פרטים.
אחד הפרטים המשמעותיים בחייו של פרוייד היה השימוש בקוקאין.
אשר זה בתורו גרם למחלה להתפרץ אצל מרשינו, ובסוף כמובן למותו.