ישראל החילונית ויתרה על זהותה זה מכבר. מנקודה זו ננסה להבין את ההפתעה שאחזה בפרנסי ותושבי תל אביב הליברלי כשעמותת "ראש יהודי" יזמה תפילה בציבור ביום הכיפורים.
עמותת "ראש יהודי" יצאה מהנחה שהכל יימשך כפי שהיה תמיד, כשהליברלים "זרמו" עם יוזמות "קירוב הלבבות", וכנראה הם לא קראו טוב את המפה. הם לא צפו שהמחאות יזלגו גם למגרש שלהם.
לחלופין, אפשר שהם קראו את המפה והבינו שהליברלים כבר לא מוכנים לקבל את נוכחות הישיבות ואירועים לקרוב לבבות בשלוות נפש. מנקודה זו, בתחכום שישרת את המהלך היהודי העכשווי, הם יזמו ויצאו למרחב הציבורי, תפילה בהפרדה, מתוך ידיעה שזה יעורר את זעמה של תל אביב הליברלית ובסיוע בית המשפט ההפרדה תאסר.
מה הרוויחו? יחסי ציבור לטענתם כי חילונים הם תינוק שנשבה, והנה עוד דוגמה שבית המשפט פועל לכאורה בניגוד לערכי היהדות.
הסיפור הזה הוא פתיח לתהליך ממושך שבו הליברלים הפקידו את זהותם בידי האורתודוקסיה באשר היא, החרדית והמשיחית. גם אם הניתוח הזה מוגזם, התוצאה זהה: התגובות של המחנה שלהם הם זעם על החילונים ועל בית המשפט, שלא מוכנים לקבל את היהדות. במילים אחרות, הם הצליחו לחזק את המסר שלהם.
איך כל זה קרה? טלטלות הגלות, השואה, המלחמות ובעיקר נטל החיים, אלה גם אלה שאבו את הזמן לחשוב. כל זאת בעוד דתיים לאומיים וחרדים התייצבו ומתייצבים מול סדר יום עתיק יומין ומתפללים לאלוהים ולומדים תורה. סדר יום שמסיר את החרדות מהלא נודע – ובמילים אחרות, בעזרת השם הכל יסתדר.
ישראל החילונית מגלה כעת סימני התעוררות, אך האנרגיה מושקעת בדרך הטבע אל הנתיב המוסלל, אל בית המשפט המאוים ואל עומק של סוגיות דמוקרטיות חשובות מאוד, אך אינן נותנות מענה לאין של החילונים.
ישראל החילונית מגלה כעת סימני התעוררות, אך האנרגיה מושקעת בדרך הטבע אל הנתיב המוסלל, אל בית המשפט המאוים ואל עומק של סוגיות דמוקרטיות חשובות מאוד, אך אינן נותנות מענה לאין של החילונים
החילונים נתפשים בעיני החרדים, בהבדלי גישה מדוקדקים כאלה ואחרים, כתינוק שנשבה. בתלמוד, מדובר בתינוק יהודי שנשבה בידי גויים ולפיכך לא למד תורה, אינו יודע את ההלכה, ואף אינו יודע את עיקרי היהדות.
זהו מונח שהעסיק את הרבנים מאז ועד היום, בהבדל משמעותי אחד: שהעם היהודי היה במשך שנים ברחבי העולם וכעת יש לו מדינה ריבונית ובה יש חילונים, דתיים, חרדים, מוסלמים, נוצרים דרוזים, ועוד.
ישראל החילונית עצמה את עיניה לרווחה והתעלמה מהתינוק שנשבה ואינספור הדיונים בספרי מפרשים, ובכלל מהשיח הזה שפועם בבתי המדרש המגוונים. ישראל החילונית העדיפה להשתמש במיעוט החרדי והדתי כדי להקים את המדינה ולקיימה עד היום וכך להשקיט את הקולות, שלא ישמעו בפרהסיה.
ישראל החילונית הכריזה על מדינה ריבונית שתהיה בת שתי רשויות הלכה ולמעשה, מחוקקת ומבצעת, שכרוחות ותלויות זו בזו ורשות שופטת שציפו ממנה להתאים עצמה למציאות. רשות שופטת שעסוקה בשפיטת עבריינים שמפריעים לסדר הציבורי בלבד וכמובן לאלה שמפריעים במימוש חזון נבחרי הציבור.
המיעוט היהודי החרדי קיבל מדינה שבה מוסדות הציבור מושבתים בשבת, כשרות ממלכתית, חיי אישות ממלכתיים, חופש תנועה מוגבל בשבת ולצד זאת תמיכה משמעותית בכל לומדי התורה. זה לא תמיד נעשה בחוק, אלא לעיתים בהסכמות במילמול או בשתיקה – כמו הסטטוס קוו, שלאף אחד אין מושג מה גבולותיו. הגבולות שלו נקבעים על פי כאב של אחד הצדדים.
הדתיים הציונים ראו אף הם בחילונים תינוק שנשבה, אך בדרכם הם שיתפו פעולה בצורה פעילה וקיבלו את הפטרונות על כל מוסדות הדת הממלכתיים ובמשך שנים מקיימים זרם חינוך ממלכתי-דתי עצמאי עם מועצה מפקחת מטעמם.
ישראל החילונית עצמה גם בסוגיה זו את עיניה לרווחה ופתחה את שעריה לנציגי הציונות הדתית ואיפשרה להם להתערב גם בחינוך של ילדי ישראל החילונית, בחיי האישות, בקליטת העליה, בשאלה מיהו יהודי ועוד.
ישראל החילונית עצמה את עיניה לרווחה ופתחה את שעריה לנציגי הציונות הדתית ואיפשרה להם להתערב גם בחינוך של ילדי ישראל החילונית, בחיי האישות, בקליטת העליה, בשאלה מיהו יהודי ועוד
הציונות הדתית הייתה מעורבת בסוגיות הפנים, הרווחה והחינוך, נושאים שישראל החילונית ויתרה עליהם כדי לממש את המבנה המשטרי של נבחרי ציבור שיכולים לעשות ככל העולה על רוחם.
אירועי יום הכיפורים האחרון חשפו גם את עוצמת הפריסה והפעילות של עמותות ל"קירוב לבבות" מבית המדרש הדתי לאומי והלאומני. עמותות שפועלות גם במרחבים ליברלים שלא הבינו את הכוונות, חיזוק הזהות היהודית. זהות יהודית אורתודוקסית, כמובן, לכל מי שתוהה למה הכנסתי את המילים קירוב לבבות למירכאות כפולות.
מעניין שעד כה לא דיברתי על שמאל או על ימין, לא דיברתי על מזרחים ואשכנזים. אלה גם אלה נוכחים בשיח החילוני, הדתי והחרדי. אני מנסה ולו לרגע לראות את התמונה בהכללה ולהבין מה קורה בין ישראל החילונית לבין ישראל ששומרת על ההלכות במידה כזו או אחרת.
אני עושה זאת, כי לטעמי זוהי שאלת בסיס מתחילת הציונות שהיא בעיקרה תנועה יהודית חילונית, תנועה פרגמטית שגם אם זה לא נאמר במפורש, מאסה בהמתנה למשיח שיגאל את עם ישראל מהגלות.
לא בכדי החרדים לא האמינו בציונות; גם ברגעים הקשים האמינו שאלוהים יציל את עם ישראל. אלה ששרדו את אימת השואה, מקצתם עלו לארץ והתקבצו בקהילות חרדיות לא ציוניות שמשתלבות בעשייה הפוליטית כדי לקיים את עצמן ואת זהותן. בנקודה זו היתה זהות אינטרסים בין ישראל החילונית לבין ישראל החרדית.
לא בכדי החרדים לא האמינו בציונות; אלה ששרדו את אימת השואה, מקצתם עלו לארץ והתקבצו בקהילות חרדיות לא ציוניות שמשתלבות בעשייה הפוליטית כדי לקיים את עצמן ואת זהותן
אז איך בכל זאת כל הנאמר מתכתב עם הסוגיה המרכזית שחוצה את אזרחי ישראל, בכנסת וברחובות? מה הקשר בין הרפורמה המשפטית לבין המאבק על זהותה היהודית של מדינת ישראל? האמת לא נעימה למראה ומשמע.
נבחרי ציבור בישראל לא אוהבים שמישהו יפסול את עמדתם ובוודאי לא כשבית המשפט עושה זאת. במהלך השנים יש ניסיונות חוזרים ונשנים להשאיר את בית המשפט כפוסק בסכסוכים פשוטים ומורכבים אבל לא אלה שפוסלים שיקול דעת פוליטי. את זה אף אחד לא אוהב, ודפי ההיסטוריה מלאים בדוגמאות.
השופטים – בעיקר בבית המשפט העליון – הבינו זאת מכבר, ובכל זאת מנסים להיות הבלם והמאזן של עוצמת השלטון. הם נהנו מהמסגור האקטיביסטי, הגם שידעו שזה מסגור מגמתי שלא תמיד בא לידי ביטוי ובמקרים רבים בית המשפט צדד בעמדת השלטון והעדיף שלא להתערב.
מכאן ננסה להבין במה הרפורמה המשפטית תסייע לישראל הדתית חרדית, ודומה שהתשובה ברורה. החלטות לא סבירות של הכרעה בין שתי הגישות לטובת היהדות האורתודוקסית ישארו על כנן, עד להשלמת המשימה.
זהו חומר למחשבה לכל מי שנמנה על ישראל החילונית ומעוניין במדינה שבה יש חירות לכל אחד ואחת לבחור, איש באמונתו יחיה. ישראל החילונית זוכרת היטב את הציונות ואת הקשר שלה לסיפור התנ"כי, ובדרך זו מקבעת את זכותנו על הארץ תוך כבוד לכל בני האדם – בלי קשר להבדלי דת, גזע ומין.
מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם