על אלוהים ועל המפרק לגורמים

חוף גורדון באחד מערבי יום כיפור (צילום: כרמלה כהן שלומי)
כרמלה כהן שלומי
חוף גורדון באחד מערבי יום כיפור

ביום הכיפורים האחרון של אבא שלי ז"ל אכלנו עם הוריי ארוחה מפסקת בחדר האוכל של "משען", שם התגוררו עד מותם. בסוף הארוחה החל אבא שלי החילוני לשיר בלדינו קטע מתפילת יום הכיפורים בקול חזק שסובב לעברו ראשים משתוממים: "אדוניי, ליברו דל מוארטוס סטה אביירטו" ("ספר המתים פתוח") כעבור חודשים ספורים הלך לעולמו.

אלה הימים הנוראים של המדינה ולא רק כי זה הזמן בו חילונים חווים הארה ומתנהגים כמו הרבי מקוצק, שהרי במקומותינו מי שמחלל שבת מתחזק בכיפור. כל כופר וחופר מאבד את ההומור ליממה תמימה.

אלה הימים הנוראים של המדינה ולא רק כי זה הזמן בו חילונים חווים הארה ומתנהגים כמו הרבי מקוצק, שהרי במקומותינו מי שמחלל שבת מתחזק בכיפור. כל כופר וחופר מאבד את ההומור ליממה תמימה

דתות מבאסות אותי באופן כללי ואם יש אלוהים זו דרכו להראות לנו שזה עולם בלי אלוהים. לכן אנצל פוסט פוליטי, תודו שנמאסתי, ואשטח תחינתי בפני כל חילוני שהתפקר:

ענו את נפשותיכם כאילו אף אחד לא רואה – הייתה לי שכנה שאכלה צדפות בארוחה מפסקת. אלוהים סולח לצרפתים. תצמאו כדרדר במדבר ותאמינו שאלוהים נכנס לכם לצלחת ולא שם לב לקומבינות – אבל תפתחו את העיניים, זה יום הכיפורים של המדינה ואנחנו במלחמה. היא שונה מזו שפרצה לפני 50 שנה, אבל היא גורלית לא פחות כי היא מתנהלת בין אזרחים ובניצוחו של שליט שאין לו אלוהים.

נהוג בעדות היהודים להכות על חטאי אחרים, אבל האליטה החדשה, אל תשאלו איזה, עושה זאת מחלצי ראש ממשלה אובד דרך. עכשיו, אחרי הביקור אצל נשיא ארה"ב אילון מאסק, נתניהו החליט שלא יגיע לטקס לזכר ראש ממשלה שנרצח כי האזרחים אינם נאים בעיניו, עברו 28 שנה ולא התגברו על רצח יצחק רבין. הזמן רץ מאז צעד לפני ארון קבורה וחבל תלייה.

השבוע המשיך לחבוט ברשות השופטת ואמר שניכסו לעצמם סמכויות של הרשות המחוקקת והמבצעת, ועוד אמר שהמפגינים נגדו חברו לאיראן ואש"ף. כזה מאחד הוא. וחד. הוציא את אש"ף מהנפטלין בו שרויה תודעתו. זה קרב חייו והוא מאבד את זה.

ענו את נפשותיכם כאילו איש לא רואה (הייתה לי שכנה שאכלה צדפות בארוחה מפסקת), תאמינו שאלוהים נכנס לכם לצלחת ולא שם לב לקומבינות – אבל תפתחו את העיניים. זה יום הכיפורים של המדינה ואנחנו במלחמה

לו חיינו באחת המאות הקודמות, נתניהו היה מחולל כאן מלחמת אזרחים מדממת. כרגע יש לו את כל המרכיבים הנפשיים להוביל לזה, מתוך תחושת נרדפות ואמונה נואלת בכך שרק הוא יודע מה נכון לעמו ואין מנהיג בלתו וכל מי שלא אתו – נגדו. הוא בקושי אתנו אבל הכוח להשחית עוד אתו ויש לו גייסות.

ראשית, התקשורת שנרדמה בחיקו עם חיוך, שמה בצד כלכלה מדשדשת ויוקר המחייה, את קריסת מערכת החינוך והמשטרה, ואת השחיתות השלטונית, אבל איזה נואם ואיזה אנגלית!

העיתונות המקומית התפעלה מהאנגלית וסלחה לו שאינו מתראיין. עיתונאים מחו את הרוק מפרצופם כשהחרים ערוצים והקים ערוץ משלו. המדיה הסתפקה בסרטוניו כאילו היה כוכב טיק טוק ולא ראש ממשלה של מדינה מסובכת.

את הראיונות הנוקבים שמרו ליריביו, ובבוז כמעט גלוי. לו פעלו כמו כלבי שמירה, היו חושפים מה שידעו שנים, את החרדה והאובססיה, שעורך דינו ואיש אמונו עו"ד יעקב וינרוט ראה ולא התחלחל מספיק, ונאבקים על נפש המדינה שהחריב בשיטתיות.

והיו מי שראו וניצלו למטרותיהם את אובססיית השלטון.

העיתונות המקומית התפעלה מהאנגלית וסלחה לו שאינו מתראיין. עיתונאים מחו את הרוק מפרצופם כשהחרים ערוצים והקים ערוץ משלו. המדיה הסתפקה בסרטוניו כאילו היה כוכב טיק טוק ולא רה"מ של מדינה מסובכת

בסדרה "חילוניות" ששודרה בכאן 11 נראה מפונה מגוש קטיף בחולצה שעליה הכיתוב הנבואי: "מתנתקים מהמדינה – מתחברים לתורה". התהליך בעיצומו ויש קרב בלימה שבראשו נשים אמיצות, השופטת אסתר חיות והיועמ"שית גלי בהרב מיארה, ומאחוריהן הרוב החילוני, ציבור עצום ורב שנשבר לו.

הציבור הדתי והחרדי עומד מהצד ומחכה למנצח שלעולם יחלה את פניו כנהוג במלחמת כנופיות. זו אכזבה גדולה אם כי צפויה, החילונים תמיד הוציאו עבור הציבור הדתי-חרדי את ערמוני המדינה מהאש. וזה שורף כי השבר עמוק. איפה הציבור האמוני כשנתניהו משאיר אחריו אדמה חרוכה? הקרב הזה לא קדוש מאדמה?

ואם כבר קדוש אז קדושים – קדוש? צפיתם מהצד כשצמרת הליכוד הלכה לחלות פני עבריין מורשע שהחליט להתמודד בפריימריז של המפלגה, אולי יגיע לכס הנאשם עצמו. אין דיבר שלא תעקפו בדרך לסיר הבשר השלטוני? כבר סימנתם V על לא מעט, כולל עבירות שאין יום הכיפורים מוחל עליהן.

הציבור הדתי שותק לנוכח שחיתות שלטונית, שרים נאשמים או מורשעים וניסיון להפיכה משטרית שתביא ראש ממשלה נאשם לחוף מבטחים. הוא שותק לנוכח הפגנות אזרחים שנמשכות 9 חודשים. הוא שותק גם כששלט מחאה על גדר ביתו של שר גורם למעצר אזרח בעוון השחתת פני מקרקעין. ברשותי ציור של נכדי הפעוט ואני דואגת שמא ייחקר על השחתת מקרר. מצד שני הוא מתחזק, אלה הימים הנוראים בגן החדש שלו, כולם בוכים. גם הגננת כמדומני. איך לא.

בסדרה "חילוניות" נראה מפונה מגוש קטיף בחולצה שעליה הכיתוב הנבואי: "מתנתקים מהמדינה – מתחברים לתורה". התהליך בעיצומו ויש קרב בלימה שבראשו נשים אמיצות ומאחוריהן הרוב החילוני

לפני כמה חודשים הצהירה שרת ההתיישבות אורית סטרוק, חברת מפלגת מיעוט קיצוני שמחזיק ראש ממשלה אתם יודעים איפה:

"שיבה לחבל עזה תהיה כרוכה גם בקורבנות רבים.. אבל עזה היא חלק מארץ ישראל ויבוא יום שנשוב אליה". הו עזה עזה, למה לא תשיבי אליך את השרה שלא טבלה אצבע בצבא אבל מדברת כמפקד אוגדה שיצא מדעתו.

גזען-גביר הצהיר שעדיף חופש תנועה של יהודי על פני זו של ערבי.

והיה ח"כ שמחה רוטמן והדיון על עילת הסבירות בבג"ץ. הצגה עוכרת שלווה של נבחר ציבור משיחי שבא להניח את אבן הפינה למדינת הלכה. בג"ץ שימש תפאורה למופע שבא לרוקנו מסמכויותיו ולהסגירו לידי ממשלת הבובות של נתניהו, בעצמו בובת מתנחלים. בחלומם יש ממשלת ימין בלי איזונים ובלי בלמים, ובמילים אחרות, רק בנימין, חמורו של ימין.

עומד הבן המפונק של האוליגרכיה החדשה ששדדה מדינה, ונושא נאום פוליטי מסית על "משטר של אוליגרכיה משפטית", כולל המשפט שלא ייאמן:
"גם בהיעדר דיין – יש דין". דין תורה על האש. וסיכם ביהירות "למען ציון לא אחשה", והתכוון למען בנימין נתניהו, וכל הווייתו ויהירותו בת המנדטים הספורים אומרת: מי שמכם?

לרגע תהיתי אם זה משחק של בית"ר אבל לא. רוטמן ומפלגות היהירות הדתית הזעירות מאיימות לשרוף את המועדון.

ועכשיו הדובדבן בקצפת, משפטי הסתה שלא ייאמנו שאמר נתניהו על המפגינים נגדו. האיש שהלך לחלות את פניו של אילון מאסק ובנו X, רואה במחאה לגיטימית – בגידה במדינה.

ואין בחבורת הסמרטוטים בחליפות ולו אחד שידפוק על השולחן ויאחז בדש בגדו של הראשון לחורבן ויגיד לו בפרצוף: עד כאן, אני יוצא מההצגה המופרעת שלך. המשפט שאתה בורח ממנו מחריב מדינה.

ועכשיו הדובדבן בקצפת, משפטי הסתה שלא ייאמנו שאמר נתניהו על המפגינים נגדו. האיש שהלך לחלות את פניו של אילון מאסק ובנו X, רואה במחאה לגיטימית – בגידה במדינה

אבל לא. הציבור הדתי-חרדי עשה יד אחת עם שורת המקהלה שרועדת ממנו פן תבער בו חמתו. מי אתם, פחדנים עלובים רודפי שררה, חבלנים בחליפה, מה עשיתם למען המקום ההולך ונרקב הזה?

אלה ימים נוראים וזו מלחמת דת. מיעוט דתי מפרק לגורמים מדינה חילונית שבראשה שליט זקן שאיבד את הבלמים.

התחלתי בזיכרון של אבי ואסיים באחד נוסף. סלוניקי 1933:

"אמא לא הרשתה לי לאכול אצל חבר שלי יורגו כי היה נוצרי, אבל אמא שלו גברת מלפו הזמינה אותי לאכול אצלם חביתה מטוגנת בשומן חזיר. בבית אמא הייתה מרחרחת אותי ואומרת בחשדנות: 'לא אכלת אצל הכריסטנוס (הנוצרים), כן?', אבל לי היה קשה לעמוד בפני ה'טיגנס', שזה חביתת נקניק וגפרורי צ'יפס מטוגנים בשומן חזיר, אין לך מושג כמה זה טעים, ויום אחד נפלתי בבית של יורגו וחשבתי שזה העונש שלי על החזיר. אמא של יורגו נבהלה, וכשקמתי היא הצטלבה מול התמונה של מריה והצלוב, אז יורגו אמר לה: 'אמא, ג'אקו יהודי'.
'טיפש,' היא ענתה לו. 'אלוהים זה אלוהים'".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,165 מילים
סגירה