הרבה נכתב על השפעת מוסדות המדינה על הצמיחה הכלכלית. לדוגמה, אחת הפגיעות של הרפורמה המשפטית במוסדות הדמוקרטיים בארץ תתבטא בהקטנת אמון המשקיעים הזרים, בהגדלת תחושת אי הוודאות שלהם ובהעדפתם  להשקיע במקומות אחרים. כתוצאה מכך הצמיחה הכלכלית תיפגע.

הרפורמה המשפטית והפגיעה במוסדות הדמוקרטיים בארץ היא סימפטום בלבד. הסיבה הבסיסית שמסבירה חלק ניכר מהתהליכים בחברה הישראלית היא העוינות בין חלקי האוכלוסייה ופגיעה חמורה ביותר בתחושת האחווה.

הרפורמה המשפטית והפגיעה במוסדות הדמוקרטיים בארץ היא סימפטום. הסיבה הבסיסית לחלק ניכר מהתהליכים בחברה הישראלית היא העוינות בין חלקי האוכלוסייה והפגיעה בתחושת האחווה

סיסמת המהפכה הצרפתית היא חופש, שוויון ואחווה. הפילוסוף עמנואל לווינס טען שהוא היה מציין את האחווה כראשונה בחשיבות. האחווה היא הקשר בין אדם לאדם, קשר בו האדם חש את שותפות הגורל ואת הפגיעות המשותפת בינו לבין זולתו.

בשנים האחרונות חלה, כאמור,  פגיעה קשה בתחושת האחווה בציבור הישראלי. החריף המתח בין העדות, בין חרדים לדתיים לאומיים ולחילונים, בין שמאל לימין ועוד.

לכך מגוון השפעות. אתייחס לכלכליות בלבד:

פגיעה בדור הנוכחי ובדורות הבאים

היעדר האחווה בא לידי ביטוי בהתנהלות חלק ניכר מהפוליטיקאים, הפועלים מתוך ראיה צרה של טובת המגזר שבחר בהם בלבד. זאת תוך התעלמות מההשפעה הכלכלית והחברתית של המדיניות הננקטת על ידם על שאר הציבור בארץ כעת ובעתיד.

סיסמת המהפכה הצרפתית היא חופש, שוויון ואחווה. הפילוסוף לווינס ציין את האחווה כראשונה בחשיבות. האחווה היא הקשר בין אדם לאדם, קשר בו האדם חש את שותפות הגורל ואת הפגיעות המשותפת בינו לבין זולתו

לשם דוגמה, חלק מהמגזר החרדי מתנגד ללימודי ליבה. התוצאה היא כי דור העתיד החרדי יתקשה להתפרנס בכבוד, חלקם לא יעבדו, וגם אלה שיעבדו ישתכרו מעט וישלמו מסי הכנסה מועטים, זאת במידה שיגיעו לסף המס. עובדה זאת תגדיל את נטל המיסוי על הציבור הישראלי הלא חרדי ותביא לירידה ברמת חייו ובאיכות חייו. אם כתוצאה מכך חלק מהאליטה תחליט להגר מהארץ – רמת החיים, איכות החיים ויכולת ההישרדות של החברה הישראלית תיפגע אף יותר.

תחושת האחווה אמורה להטיל על הציבור החילוני את החובה להתחשב באורח חייו של הציבור החרדי, ובאותה מידה על הציבור החרדי מוטלת החובה לקחת בחשבון בשיקוליו את הנטל על הדור הנוכחי ואת הנטל העתידי על הדורות הבאים. אחריות על הדור הבא החרדי שיתקשה להתפרנס בכבוד ללא לימודי הליבה, ואחריות על הדור הבא החילוני שיישא בנטל כבד של מיסוי.

בהקשר של האחריות לדורות הבאים אביא את הסיפור התלמודי על חוני המעגל:

"יום אחד, כשהיה מהלך בדרך, ראה איש אחד נוטע עץ חרוב. אמר לו: הרי חרוב נותן פרי רק אחרי שבעים שנה, וכי כל כך פשוט לך שתחיה שבעים שנה? אמר לו: אני מצאתי עולם שהיו בו חרובים. כשם שנטעו אבותיי, כך אני נוטע לבניי".

זו בתמציתיות כל התורה על האחריות לדורות הבאים. כפי שקיבלתי מהדורות הקודמים כך אני חייב לדורות הבאים.

הדוגמה מהמגזר החרדי מאפיינת גם פוליטיקאים המייצגים מגזרים אחרים.

תחושת האחווה מחייבת חילונים להתחשב באורח החיים החרדי, ובאותה מידה מחייבת חרדים לקחת אחריות לדור הבא החרדי שיתקשה להתפרנס בכבוד ללא ליבה, ולדור הבא החילוני שיישא בנטל כבד של מיסוי

פערים בחלוקת הכנסות

החל משנות ה-2000 נוצר בארץ פער בין התוצר לעובד לבין השכר לעובד. זו תופעה עולמית, לא רק ישראלית, שמוסברת בין השאר בהיחלשות העבודה המאורגנת בארץ ובעולם. כלומר חלוקת ההכנסות לא מחלחלת לכל השכבות באוכלוסייה.

זו אחת הסיבות לעוינות בין חלקי האוכלוסייה, כמו גם ללאומנות ולשנאת זרים בארץ ובעולם, ונמנית גם כאחת הסיבות המסבירות את עליית דונלד טראמפ לשלטון בארה"ב.

שיקום תחושת האחווה בחברה הישראלית מחייבת קידום מדיניות המכוונת לצמצם את פערי ההכנסות ולפגיעה מועטה ככל האפשר בשכבות החלשות. במקביל יש לגבש מדיניות צמיחה, שמפרותיה ייהנו רוב חלקי האוכלוסייה ולא רק השכבות המבוססות.

עדכון לימודי הכלכלה

גם לימודי הכלכלה, המדגישים בעיקר מקסום תועלת של הפרט ורווחים של הפירמה, אמורים לעבור שינוי. מהתמקדות בפרט הבודד בלבד להתמקדות ביחס בינו לבין האחרים. התועלת של הפרט הבודד אמורה להתחשב גם בתועלות או בנזקים שנגרמים לזולת. ולכן המטרה אינה רק מקסום התועלת של האדם הבודד במובן המצומצם.

בדומה לכך, הפירמה אחראית לא רק לתשואה להון של הבעלים אלא גם לעובדים שלה, ללקוחות שרוכשים את המוצרים של הפירמה ולספקים מהם היא רוכשת מוצרים. יש להתאים את המודלים הכלכליים לראיה רחבה יותר של מושג התועלת ומטרות הפירמה.

יתר על כן, מוצע לשנות את הטרמינולוגיה בלימודי הכלכלה של עובד כגורם יצור. העובד אמנם ממלא פונקציה תפקודית בעבודה אבל ראייתו כגורם יצור מצמצמת אותו לפונקציה התפקודית בלבד. העובד הוא אדם בעל משפחה, חברים, חלומות, רגשות ושאיפות ולא רק גורם ייצור.

מוצע לשנות את הטרמינולוגיה בלימודי הכלכלה של עובד כגורם יצור. הוא אמנם ממלא פונקציה תפקודית בעבודה אך ראייתו כגורם יצור מצמצמת אותו לפונקציה התפקודית בלבד. הוא גם בעל משפחה, חברים, חלומות

לשם כך מוצע לשבץ בחוג לכלכלה ובחוגים ראליים אחרים לימודי ספרות, שירה ואתיקה.

ויסלבה שימבורסקה כתבה שיר נפלא שנקרא "קורות חיים", המתאר את צמצום האדם במקום העבודה להיבט הפונקציונלי בלבד. בין השאר היא כותבת "מחיר ולא ערך. כותרת ולא תוכן".

כתיבת קורות חיים / שימבורסקה pic.twitter.com/86XC1W1DRP

— shira dinur (@shiradinur) February 26, 2013

אוסקר וויילד הגדיר ציניקן כאדם שיודע מחיר של כל דבר ואינו יודע ערך של שום דבר. אז על מנת שלימודי הכלכלה שלנו לא יהפכו אותנו לציניקנים עלינו ללמוד לא רק איך נקבעים המחירים אלא גם מה ערכם של האנשים הפועלים במערכות הכלכליות.

ד״ר אלדד שידלובסקי הוא מרצה לכלכלה במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.