ימי הסליחות מאחורינו, עכשיו עשרת ימי תשובה וכמדי שנה שוב המחשבות חוזרות אל עולבים ונעלבים, אל חטאים שחטאנו ועוולות שספגנו ואל היתכנות הסליחה-המחילה. האם היא באמת אפשרית?

השאלה הזאת הוצגה השבוע במדורה של רחל טלשיר "חוזרים בתשובה" המתפרסם ב"הארץ". במדור המרתק מוצגות מדי שבוע שאלות לא פשוטות. לדעת טלשיר אנו מעדיפים להדחיקן. השבוע התבקשו הקוראים להתייחס לשאלה: "באילו מקרים זאת חוצפה לבק/ש סליחה?"

הרושם הכללי העולה מהתשובות לדעת רחל טלשיר: במקרים רבים קבלת הסליחה קשה ומכאיבה, כמעט בלתי אפשרית. ניכר קושי גדול לדלות מהמצולות את המקום שבו נעלבנו עד עומק הנשמה או העלבנו באותה עוצמה. לעתים קרובות "מוטב לשכוח ולהסכין עם העובדה הפשוטה, החותכת, שלא הכול ניתן לתיקון…לא כל הפצעים ניתנים לחבישה".

הרושם הכללי העולה מהתשובות במדורה של טלשיר: במקרים רבים קבלת הסליחה קשה ומכאיבה, כמעט בלתי אפשרית. ניכר קושי גדול לדלות מהמצולות את המקום שבו נעלבנו עד עומק הנשמה או העלבנו באותה עוצמה

הנה אחדות מהתשובות:

"לא כל סליחה היא לקיחת אחריות. לפעמים היא מניפולציה פשוטה. אם תסלח למי שניצל אותך הוא יוכל להמשיך לנצל…נקמה, למרות שמה הרע, היא עשיית צדק…בשמחה הייתי נוקמת בבוס מתעלל אם הייתי מספיק אמיצה. שום סליחה".

או סיפור מכוער ומקומם על דודה שנהגה לדחוף את אפה לעניינים הכי פרטיים ואינטימיים של אחיינה וזוגתו. ועל כך כותבת בת הזוג:

"זה נגמר רק לאחר שבעלי צעק עליה מול כולם: 'תפסיקי עם זה!'. אני עדיין מחכה להתנצלות. הדודה מעולם לא התנצלה".

תגובה ברוח שונה, מציעה פרספקטיבה רחבה:

"בקשת סליחה מתבססת על היכולת לקחת אחריות, להודות ולהתחרט באופן אמיתי על פגיעות שפגענו במזיד…אנשים פגועים חושבים לעתים קרובות בטעות שעשיית צדק משמעה נקמה. ואנחנו רואים את השרשרת האינסופית של נקמות המוליכות לרצח חפים מחטא…הסליחה בונה בתוכי את הרצון לשמור על הקהילה ולעצור את מעגל הדמים של הנקמה".

ישראבלוף

השקרים הם כידוע גורם מרכזי, מוביל, לעוולות וחטאים. התואר "ישראבלוף" דבק כבר מזמן במדינת ישראל. נזכרתי בכך בעת שהסתובבתי במאהל המחאה החברתית שנפרש בשדרות רוטשילד בתל-אביב במהלך יולי-אוגוסט שנת 2012.

גם אני נסחפתי אז עם גלי ההתרגשות והתקווה. הייתה שם תחושה מרוממת של רוח גדולה באה. כולם נשמעו שם דורשי טוב, סולידריים ואכפתיים. סביב לאוהלים התנהלו התדיינויות בסגנון הייד פארק. הכעסים הופנו בעיקר למעלה, אל הקודקודים. אל בנימין נתניהו, הרשויות וכיו"ב. וכבר אז חשבתי: השינוי המיוחל ואותו צדק חברתי נכסף לא תלויים רק בקודקודים. הם עשויים להתחיל בהתנהלות היומיומית של כולנו, כל אחינו הישראלים.

הכעסים במחאה החברתית הופנו בעיקר למעלה, לקודקודים. נתניהו, הרשויות וכו'. וכבר אז חשבתי: השינוי המיוחל והצדק החברתי הנכסף לא תלויים רק בקודקודים אלא מתחילים בהתנהלות היומיומית של כולנו

בלילות הקיץ החמים של שנת 2011 תהיתי והשתוממתי: אם אחינו הישראלים כל-כך טובים ומיטיבים כפי שהם נשמעים עכשיו, בשדרה היפה, אז איך זה שהארץ מלאה מיני תחמנות ועוולות שאנשים בהמוניהם גורמים לזולתם? הלוא בקושי אפשר לזוז פה בלי להיתקל במניפולטיביות, בדורסנות ובניצול. והתואר "ישראבלוף" שהדבקנו לארצנו לא נראה מוגזם.

משקרים פעמיים ביום

אדם מצוי משקר או לוקה בהגזמה לא פחות מפעמיים במהלך יממה. זהו הממוצע הסטטיסטי. כך קבע הפרופסור איתן גלעד בספרו "הפסיכולוגיה של השקר ושיטות לחשיפתו".

עטיפת הספר "הפסיכולוגיה של השקר ושיטות לחשיפתו" של איתן אלעד

קביעתו מתבססת על שורת מחקרים ועל ניסיונו כקצין המחקר של היחידה לפסיכולוגיה חקירתית במשטרה. הוא היה ראש תחום קרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל. ספרו יצא לאור בשנת 2005.

הספר סוקר בהרחבה את סוגי השקרים ואת השימוש שעושים בהם מבוגרים וילדים, אפילו בעלי חיים. הוא דן בין השאר בשאלה: האם שקרנות היא הפרעת אישיות או צורת הסתגלות לנסיבות ולסביבה?

לפי פרופסור אלעד כולנו משקרים, בכל זמן ובכל מצב. השקרן מטעה במתכוון את זולתו תוך רצון לטעת באחר אמונה שגויה. יש סבורים שהשקר הוא נחלת בני אנוש בלבד, מותר האדם מן הבהמה. ואילו חוקרים אחרים גורסים שגם בעלי חיים משקרים. אחת הקביעות הנוספות הכלולה בספרו של אלעד: יש קשר ישיר בין נטייה לשקרנות לבין הצלחה בחיים.

לפי פרופסור אלעד כולנו משקרים, בכל זמן ובכל מצב. השקרן מטעה במתכוון את זולתו תוך רצון לטעת בו אמונה שגויה. יש סבורים שהשקר הוא נחלת בני אנוש בלבד, ואילו חוקרים אחרים גורסים שגם בע"ח משקרים

הכישרון לשקר בלי להתגלות כשקרן לא מותנה ביכולת אנליטית אלא באינטליגנציה רגשית גבוהה. כישורי שקרנות נדרשים ומובנים במקצועות ותפקידים מסוימים. דוגמה מובהקת: סוכני המוסד.

שקרים לבנים

אשר לשקרים הלבנים: הם נפוצים מאוד. שקר לבן, לפי ויקיפדיה, נאמר מטעמי נימוס או משום דרכי שלום. לעתים הוא מבטא חצי אמת. תכליתו העיקרית לרצות או להטעות את השומע.

אבל למרבה הצער רבים מאתנו מרחיבים את ההגדרה "שקר לבן" ועושים בה שימוש לצורך לגיטימציה של שקרים גמורים. אני נזכרת במכרה שמרבה לדבר על חיוניותם של שקרים לבנים. היא מרחיבה את גבולותיהם ומפריחה בלי הרף בלופים לא לגיטימיים ולא הכרחיים.

אין ספק שכל אחד מאתנו נאלץ לשקר מדי פעם, כדי להימנע מפוגענות או לצאת ממצבים מביכים. זה כמעט עניין של הישרדות.

וישנם כאמור ממלאי תפקידים שהשקרנות הכרחית ומובנית בהם. שקרנותם אמנותם. העיתונאית אתי אברמוב פרסמה לאחרונה ב"ידיעות אחרונות" סיפורי אנשים שאביהם או אימם היו מרגלים, סוכני המוסד, ופעלו מעבר לקווי האויב. השקרים שאותם אנשים נאלצו לשמוע וגם לספר נחשפו רק אחרי שנים. לסודותיהם של אבא או אמא הודבקה גרסת כיסוי.

למרבה הצער רבים מרחיבים את ההגדרה "שקר לבן" עד לגיטימציה לשקרים גמורים. אני נזכרת במכרה שמצדדת בחיוניות שקרים לבנים. היא מרחיבה את גבולותיהם ומפריחה בלי הרף בלופים לא לגיטימיים ולא הכרחיים

בין מרואייניה של אתי אברמוב גם סופי, בתו של אלי כהן, "האיש שלנו בדמשק". סופי הייתה בת ארבע כאשר אביה נחשף ונתלה בדמשק. והיא אומרת כיום, מקץ חמישה עשורים:

"אני משתדלת שלא יהיה לי שום סוד. ריגול זה מקצוע אכזרי. אתה משקר דרך קבע. חי רחוק מהמשפחה, הורס את החיים לאנשים אחרים, אלו שעליך לגייס, לתפוס, להרוג".

שיטות לחשיפת שקרים

איתן אלעד מפרט בספרו שיטות לחשיפת שקרים. הוא כותב כמובן על הפוליגרף, על מבחני יושר, על אבחון מתח בקול, על חשיפת שקר באמצעות היפנוזה ועוד ועוד. אנשים, כדברי אלעד, נזהרים בלשונם, אבל פחות בתנועות גופם. רוב החוקרים ממליצים לשים לב לתנועות חריגות ולהיעדר התאמה בין הנאמר לבין תנועות גופו של הדובר. בין הסימנים המחשידים (לעתים, לא תמיד!) ליטוף עצמי, דיבור מהוסס, סידור המשקפיים על האף.

בפרק החותם את הספר – "מה צופן לנו העתיד?" איתן אלעד מרבה להדגיש את מהפכת המחשב, הפותחת דרכים חדשות לאבחון מדויק של התנהגויות אנשים ולחשיפת שקרים. להזכירכם: הספר הופיע מזמן, בשנת 2005. ודאי מתבקשים עדכונים. מן הסתם גם הבינה המלאכותית נכנסה לתמונה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.