יש להגן על המושג "ליברליזם" מתחבולות ניכוס לא ליברליות

בהפגנה נגד יגאל לוינשטיין בתל אביב, ספטמבר 2023, צילום מסך מסרטון טוויטר של "תקווה"
בהפגנה נגד יגאל לוינשטיין בתל אביב, ספטמבר 2023, צילום מסך מסרטון טוויטר של "תקווה"

יגאל לוינשטיין גורש על ידי מפגינים ומפגינות בתל אביב אחרי שבא להרצות במרכז המשיחי של עמותת "ראש יהודי" בעיר. לוינשטיין, המכהן כראש המכינה הקדם צבאית בעלי שייסד יחד עם אלי סדן, הפך בעקבות רצף של התבטאויות פוגעניות ושערורייתיות בשנים האחרונות לפרסונה נון גרטה בקרב הציבור הליברלי.

אם בעבר היה די לצווח "גוועלד אנטישמיות" כדי לבייש את היצר לחיים של המחנה הליברלי חזרה למקומו המדוכא, אחרי כמעט 9 ירחי מחאה כבר ברור שצריך אסטרטגיה רטורית חדשה: ניכוס המושג ליברליזם וניסיון להגדיר אותו מחדש, בעזרת כשלים לוגיים, כהכלה פסיבית עקרה ואי-ליברלית במהותה.

אם בעבר היה די לצווח "גוועלד אנטישמיות" כדי לבייש את המחנה הליברלי, היום נדרשת אסטרטגיה רטורית חדשה: ניכוס המושג ליברליזם והגדרתו מחדש, עם כשלים לוגיים, כהכלה פסיבית עקרה ואי-ליברלית

גישת המטיף הממלכתי

כך בני גנץ בתגובתו לאירוע בתל אביב כתב:

"הקריאות והפעולות על סף האלימות מההפגנה אמש בתל אביב והאמירה המכוערת של רון קופמן, שטוב שחזר בו ממנה, מדאיגות וראויות לגינוי. דווקא כמחנה ליברלי, עלינו להקפיד שאנחנו לא שופכים את התינוק עם המים. מחאה חריפה ונחושה – כן. הכללות נגד ציבור שלם, הסתה ואלימות – מחוץ לגדר".

נתחיל מהביטוי המרהיב "פעולות על סף האלימות" שהוא כשל לוגי, במקרה הזה מסוכן, של מיסרפרזנטציה. יש סיבה שיש הבדל חוקי וערכי בין פעולה אלימה ללא אלימה. לאפיין פעולה לא-אלימה כ"על סף האלימות" מסייעת למי שאין לו טיעון נגד הפעולה עצמה, לעשות לה דה-לגיטימציה ואולי אפילו קרימינליזציה. אדם שמבקש לנכס לעצמו ליברליזם לא יכול לצאת בפרהסיה נגד זכות ההפגנה. אבל הוא יכול לאפיין באופן שקרי הפגנה לגיטימית כלא לגיטימית על ידי מיסרפרזנטציה.

בני גנץ גם מחבר בין ההפגנה נגד לוינשטיין ו"ראש יהודי" החרד"לים בתל אביב, ובין אמירה נפרדת לחלוטין של רון קופמן ברדיו 103FM נגד ישראל אייכלר והציבור החרדי, למרות שאין שום קשר בין הדברים! גנץ מגנה את קופמן ומציין שטוב שחזר בו, ובכך משתמש בכשל לוגי נוסף, הקבלה שקרית שמציעה שגם למפיגינים יש על מה להתנצל וזאת מבלי לבנות טיעון על מה או מדוע.

נתחיל מהביטוי המרהיב "פעולות על סף האלימות", שהוא כשל לוגי, במקרה הזה מסוכן. יש סיבה שיש הבדל חוקי וערכי בין פעולה אלימה ללא אלימה. לאפיין פעולה לא-אלימה כ"על סף האלימות" עושה לה דה-לגיטימציה

גנץ ממקם את עצמו כסמכות לליברליזם: "דווקא כמחנה ליברלי עלינו להקפיד שאנחנו לא שופכים את התינוק עם המים". הוא משתמש באמירה מוסכמת לגבי ליברליזם: "מחאה חריפה ונחושה כן. הכללות נגד ציבור שלם, הסתה ואלימות – מחוץ לגדר", כדי לעשות דה-לגיטימציה בעזרת שני כשלים לוגים למפגינות ומפיגינים.

הציבור הליברלי קיבל מבני גנץ נזיפה ושיעור חינוכי מניפולטיבי ואי-ליברלי בתחפושת ליברלית.

גישת המכיל הלאומי

מתן כהנא ניגש למשימה בצורה יותר מעודנת ומתוחכמת. ראשית הוא שיתף כי הוא מקיים עם לוינשטיין "יחסי ידידות ארוכי שנים" והדגים ליברליזם מכיל בתוספת: "למרות חילוקי הדעות ביננו הוא אדם רב זכויות".

כהנא כתב כי "חופש ביטוי נבחן בעיקר מול עמדות שקשה לאנשים לשמוע" (עמדותיו של לוינשטיין).

מהות הטיעון של כהנא נגד המפגינות ומפגינים נשמע נכון, אך הוא כשל לוגי של דו-משמעות.

נעשה כיום שימוש מניפולטיבי כפול במושג "חופש ביטוי", גם כזכות אדם ליברלית-הומניסטית כפי שהוגדרה בהצהרת זכויות האדם והאזרח במהפכה הצרפתית, בחוקת ארה"ב ובהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של האו"ם לדוגמה, וגם כפריווילגיה פופוליסטית להגיד מה שבא לך בלי לשלם על כך מחיר חברתי.

כך נוצר מצב אבסורד בו "סתימת פיות" היא גם נניח מה שעשה המשטר במזרח גרמניה באמצעות השטזי למיליוני אזרחים, וגם טור דעה ביקורתי על אמירות הומופוביות וגזעניות של רב.

כך נוצר מצב אבסורדי בו "סתימת פיות" היא מונח המתאר, נניח, מה שעשה המשטר במזרח גרמניה באמצעות השטזי למיליוני אזרחים, וגם טור דעה ביקורתי על אמירות הומופוביות וגזעניות של רב

כשמתן כהנא משתמש כאן במונח "חופש ביטוי" הוא מתכוון לפריווילגיה הפופוליסטית לשלשל זוהמה ורבלית על הזולת מבלי להתלכלך מכך. שהרי אף אחד לא מגביל את חופש הביטוי של יגאל לוינשטיין במובן של זכות אדם ואזרח. נהפוכו, בתור ראש המכינה בעלי שמתוקצבת מכספי משרד החינוך ומשרד הבטחון, הממשלה משלמת ליגאל לוינשטיין להתבטא.

ב-2017, כאשר שר הבטחון דאז אביגדור ליברמן זימן את לוינשטיין לשימוע ודרש את התפטרותו בגלל התבטאויותיו במכינה נגד שירות נשים ועוד, היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט, באמצעות המשנה דאז דינה זילבר, מנעו מליברמן לקיים שימוע ומלהטיל סנקציות על המכינה.

היועמ"ש הגן על חופש הביטוי של לוינשטיין מפני הממשלה. במכתב זילבר הזכירה מפורשות בדיוק את המתח האמיתי בלב חופש הביטוי:

"דבריו של הרב לוינשטיין הינם פוגעניים ומאיימים על הרקמה העדינה והשבירה בלאו הכי של הלכידות הישראלית בהקשר הצה"לי, תוך פגיעה בכבודם של ציבורים מסויימים והשפלתם. להסתייגות שביטא שר הביטחון מדברי הרב לוינשטיין שותפים רבים בציבור הישראלי".

ועם זאת באותו מכתב שר בממשלה התבשר כי כי אין בסמכותו למעשה לפגוע בחופש הביטוי, במובן של זכות אדם ואזרח, של יגאל לוינשטיין.

הגנה על הזכות לחופש ביטוי אינה זהה להגנה על הפריווילגיה לא לשלם מחיר חברתי על התבטאות פוגענית. כאשר מתן כהנא מתחפש לליברל ומנסה ללמד אותנו ליברליזם מהו, כדאי לשים לב לכשל הלוגי בבסיס הטיעון שלו.

כשמתן כהנא משתמש במונח "חופש ביטוי" הוא מתכוון לפריווילגיה הפופוליסטית לשלשל זוהמה ורבלית על הזולת מבלי להתלכלך מכך. שהרי אף אחד לא מגביל את חופש הביטוי של לוינשטיין במובן של זכות אדם ואזרח

גישת הסחבק

עקיבא נוביק נוקט בגישה שונה גם מבני גנץ המטיף הממלכתי ומתן כהנא המכיל הלאומי – גישה סחבקית. הוא פותח בהזדהות עם הסלידה של קהל היעד מלוינשטיין. הוא כתב כי הוא "מבין את הזעם והתיעוב לרב לוינשטיין. הוא די הביא אותם על עצמו…"

אך משם, בשם הליברליזם, הוא הוא עושה שימוש בכשל לוגי מדרון חלקלק על מנת לעשות דה-לגיטימציה אי-ליברלית למחאה נגד הופעתו של לוינשטיין ב"ראש יהודי".

הוא בוחר להמציא ולהרחיב על תסריט דיסטופי קיצוני בדיוני בו מפגינים משתתפים במעין פולחן טרנספר המוני שבדה מדמיונו הפרוע, כאילו ההמצאה הזו היא המשך טבעי להפגנה האמיתית שהתרחשה – ונגדה, כמו בני גנץ ומתן כהנא, לא מצא טיעון אחד לוגי.

נוביק כותב:

"אבל איך בעצם מחליטים את מי לגרש מתל אביב? אתמול למדנו שאנשי 'ראש יהודי' לא רצויים…מה עם מי שהצביעו לרשימה שבה אבי מעוז ההומופוב, אם אותם ראוי לגרש בבושת פנים? …אולי צריך לסלק את כל מי שתומך בממשלה הרעה הזאת?…הם ומשפחותיהם, שיסתלקו מתל אביב ויגורו בערים שלהם…אולי צריך להעיף גם דתיים ליברלים מסוגי…איפה בעצם עובר הגבול ואיפה עוצר המדרון הזה?".

התסריט הקיצוני שהמציא – תסריט שבלי הקישוט בכמה סימני שאלה היה לכאורה גובל בהסתה – מוצג בעזרת מטאפורה של "מדרון" כמשהו בלתי נמנע. כמו אבן שאנחנו רואים בראש מדרון חלקלק שניה לפני שהיא מתחילה להתגלגל מטה, כח כבידה שהוא חוק טבע ולא בחירה.

הוא בוחר להמציא ולהרחיב על תסריט דיסטופי קיצוני בדיוני בו מפגינים משתתפים במעין פולחן טרנספר המוני שבדה מדמיונו הפרוע, כאילו ההמצאה הזו היא המשך טבעי להפגנה האמיתית שהתרחשה

מתחוללת בישראל מלחמת תרבות. הציבור הליברלי לא הכריז עליה, הוא גם הקפיד במשך שנים רבות לעשות הכל כדי להתעלם מקיומה, להתבייש ולהתנצל על כל ביטוי של התנגדות לכיבוש האידאולוגי האגרסיבי שהתחולל בגני הילדים, בבתי הספר, בצבא, בערים.

ממשלת החורבן שחרטה על דגלה את השמדת הליברליזם בישראל אילצה את הציבור הליברלי לצאת, באין ברירה, סופסוף למלחמה. תל אביב היא הסמל והמבצר הפיזי של הליברליזם בישראל והיא הקיאה את יגאל לוינשטיין מתוכה גם ברמה הפיזית וגם ברמה הסמלית.

המגמה שניכרת בתגובותיהם של בני גנץ, מתן כהנא ועקיבא נוביק לאירוע מכונן מציעה שבמאבק הקיומי הזה, עלינו להגן על המושג ליברליזם מניסיונות ניכוס אי-ליברלים בדרכי תחבולה.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,115 מילים
סגירה