לאורך השנה האחרונה רבים מאיתנו הרגישו צורך להצהיר שהם "נאמנים למגילת העצמאות". לכאורה הצהרה בסיסית, מובנת מאליה, תמצית הישראליות והחיבור הקהילתי של כולנו.

הכרזת העצמאות היא הטקסט הקנוני הישראלי. ההכרזה מבטאת את הרקע ההיסטורי, הרעיוני והמוסרי להקמתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (גם אם המילה דמוקרטית אינה מוזכרת בה ככתבה וכלשונה), ופורסת את עקרונות היסוד עליהן היא מושתתת.

וכמו כדי לשמוט את הקרקע תחת היותו של המסמך כמעט "קדוש" במובנו הלאומי, הציב עו"ד אילן בומבך, מי שמייצג את המדינה בדיון על עילת הסבירות, את מגילת העצמאות כמסמך חסר חשיבות, כזה שהיה מוטל בספק ואף נחתם בחופזה:

"לא יעלה על הדעת, ש-37 אנשים שלא נבחרו מעולם… מבלי שהתכוונו יצרו לנו מסמך שנקרא חוקה ויכבול את כל הדורות הבאים".

הניסיון של עו"ד בומבך לצייר את המגילה כטקסט לא משמעותי וללא כל היבט פוליטי הוא לא רק לא נכון, אלא שכתוב של ההיסטוריה המשפטית והחברתית של מדינת ישראל. לאורך השנים, הפסיקה, הדין הישראלי והספרות המשפטית נסמכו על היותה של המגילה טקסט בעל אלמנטים משפטיים ומקור לפרשנות.

הניסיון של עו"ד בומבך לצייר את מגילת העצמאות כטקסט לא משמעותי וללא כל היבט פוליטי הוא לא רק לא נכון, אלא שכתוב של ההיסטוריה המשפטית והחברתית של המדינה

בשנות התשעים אף הוכנסו עקרונות המגילה לחוקי היסוד השונים ולמעשה נתנו להם עיגון משפטי. ובכלל, גם אם הגישה המשפטית אינה מציגה תמונה אחידה, כולם הסכימו עד כה כי מגילת העצמאות מהווה למעשה את "כללי המסגרת" "והרוח" לכינון חוקה בישראל. וכך היה ראוי שיישאר.

אלא שכמו עו"ד בומבך, בתקופה האחרונה אנחנו עדים לערעור כלל המרכיבים שחשבנו שהם-הם הבסיס המשותף שלנו כאומה וכמדינה, רה-קונסטרוקציה של המדינה. ולכן ראוי ונדרש שדווקא היום נקדם מהלך חוקתי של עיגון חוק יסוד: מגילת העצמאות, כזה שיבטא את היותה פרק המבוא לחוקה הישראלית הנרקמת, הרוח העומדת מאחורי החוקה. כי אין לנו ברירה אחרת.

הצעות לחקיקת חוק יסוד בהשראת מגילת העצמאות עלו כבר פעמים רבות ובתצורות שונות, כגון שילוב המגילה כולה בחוק יסוד, שימוש במגילה תוך התאמות ושינויים, או עיצוב טקסט חוקתי חדש, יש מאין, בהשראת המגילה. אלא שהצעות אלו נדחו בטיעונים שונים לאורך השנים, כאשר העיקרי ביניהם היה כי אין צורך לעגן משפטית מסמך מכונן המקובל בצורה כה רחבה חברתית.

אלא שימים אלו, לצערנו, חלפו. כל יום אנו עדים לניסיון לעקר מרכיבים יסודיים בהגדרות המדינה. ואם חשבנו כי מגילת העצמאות היא טקסט "שלא נוגעים בו" והוא זוכה לתמיכה וזהותית רחבה ביותר, הרי שאפילו זה נשמט תחת רגלינו.

כל יום אנו עדים לניסיון לעקר מרכיבים יסודיים בהגדרות המדינה. ואם חשבנו כי מגילת העצמאות היא טקסט "שלא נוגעים בו" והוא זוכה לתמיכה וזהותית רחבה ביותר, הרי שאפילו זה נשמט תחת רגלינו

את הפער הקשה הזה בין "לא יעלה על הדעת" של עו"ד בומבך להיותו של המסמך קאנוני ומכונן עבור החברה הישראלית אנחנו חייבים לסגור באמצעות חקיקת חוק יסוד: מגילת העצמאות, אשר יבטיח אחת ולתמיד את מעמדה של המגילה ואת שימורה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – "כתבוני לדורות".

כצעד ראשון בונה אמון ציבורית וחברתית עלינו לנצל את גודל השעה ולקבוע לדורות מסמך מכונן אשר ישיב אלינו את הסיפור המשותף, של כולנו. לקבוע לדורות ולכתוב לדורות.

ד"ר ועו"ד רעות פינגר-דסברג, ראש תחום משפט וממשל במרכז מנור מבית יוזמת המאה. מרצה באוניברסיטת תל אביב (צילום: יפעת יוגב)