לפני זמן לא רב, ראש הממשלה בנימין נתניהו קרא במסיבת עיתונאים לשינוי כיוון: פחות פוליטיקה של חרמות, יותר נכונות להקים ממשלה לאומית רחבה אחרי הבחירות הבאות.

זו אמירה חשובה – אבל היא מגיעה מעט מדי ומאוחר מדי. אחרי שנים של קיטוב מכוון וניהול פוליטי על בסיס "ימין על מלא", קשה להסתפק בהכרזה.

ד״ר ועו"ד רעות פינגר דסברג היא מנהלת מחלקת המדיניות ביוזמת המאה (צילום: יפעת יוגב)

"הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר" – כך נאמר במגילת אסתר שקראנו רק בשבוע שעבר. המשפט העתיק הזה מתגלה כרלוונטי מתמיד.

גם כיום, כשבית נפגע מטיל או משפחה מתפנה תחת אש, הסדר ברור: ראשונה מגיבה המשפחה, אחריה השכונה והעיר, ורק אז – המדינה.

ד״ר ועו"ד רעות פינגר דסברג היא מנהלת מחלקת המדיניות ביוזמת המאה (צילום: יפעת יוגב)

לאורך השנה האחרונה רבים מאיתנו הרגישו צורך להצהיר שהם "נאמנים למגילת העצמאות". לכאורה הצהרה בסיסית, מובנת מאליה, תמצית הישראליות והחיבור הקהילתי של כולנו.

הכרזת העצמאות היא הטקסט הקנוני הישראלי. ההכרזה מבטאת את הרקע ההיסטורי, הרעיוני והמוסרי להקמתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (גם אם המילה דמוקרטית אינה מוזכרת בה ככתבה וכלשונה), ופורסת את עקרונות היסוד עליהן היא מושתתת.

ד״ר ועו"ד רעות פינגר דסברג היא מנהלת מחלקת המדיניות ביוזמת המאה (צילום: יפעת יוגב)

כמו שאמזון ועלי אקספרס שינו את הרגלי הצריכה שלנו, כך גם מפלגות המרכז הישראליות חייבות חדשנות, עומק ומושגים להגיב אליהם כדי לתפוס נפח וכוח פוליטי ממשי. ללא אלה, הן עלולות להישאר חלונות ראווה עם מדפים ריקים.

מסופר על צעיר שזה עתה התחתן והיה יושב בטל. שאל אותו אביו: "מדוע אינך עוסק במסחר?", השיב הבן: "ומי יודע איך לעסוק במסחר?". אמר לו אביו: "צא ולמד. לך לשוק והסתכל במעשה הסוחרים". הלך אותו צעיר וראה את הסוחרים בשוק תולים בחלון הראווה דוגמאות של הסחורות שלהם, כך שלפי הדוגמאות יוכלו הקונים לבחור מה לקנות. מה עשה אותו הבן? הלך ושכר לו חנות וקנה לו קצת דוגמאות ותלה בחלון הראווה, והחנות ריקה מכל סחורה. כשנודע לאביו התחיל לצחוק עליו ואמר: "לסוחרים האלה יש סחורה בכמות הנדרשת ללקוחות, והדוגמאות הן רק כדי לבחור את הסחורה שמוצאת חן בעיניהם, ואילו אתה, שהחנות שלך ריקה מכל וכל, בשביל מה לך הדוגמאות?".

ד״ר ועו"ד רעות פינגר דסברג היא מנהלת מחלקת המדיניות ביוזמת המאה (צילום: יפעת יוגב)

במסגרת הדיונים המתקיימים בימים אלו בבית הנשיא, שותפים לבטח טובי המומחים במשא ומתן, וכל אחד מהם מגיע עם סט כלים ועצות איך לייצר תהליך אפקטיבי. יושבים שם יועצים המנחים כל אחד מהצדדים כיצד להשיג את רצונו ולצאת מההתנהלות עם התוצאה הטובה ביותר.

אבקש להציג עקרונות חשיבה מנחים להתמודדות עם סוגיות מורכבות, אשר יכולים לסייע ליושבים סביב שולחן המו"מ:

ד״ר ועו"ד רעות פינגר דסברג היא מנהלת מחלקת המדיניות ביוזמת המאה (צילום: יפעת יוגב)

מאגר החקיקה של הכנסת השיק חלק חדש שלא היה בעבר: "מאגר הדיווחים והפעולות על פי חוק". אני יודע, זה נשמע משמים. אבל זה עוד צוהר ללמוד משהו על ההתנהלות של הממשלה.

החלק הזה במאגר מרכז את כל הדוחות שגוף כלשהו במדינה צריך להגיש לוועדות הכנסת לפי חוק או תקנה כלשהם. ויש הרבה הרבה יותר כאלה ממה שחשבתי.

דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

משלחת החירום של ארגון ה-NGO (הלא ממשלתי) הבינלאומי ישראייד מובילה מענה מבצעי ממוקד, תוך שיתוף פעולה הדוק עם ארגונים קהילתיים ומנהיגות מקומית באזורי האסון.

*  *  *

ישראייד, סוכנות הסיוע ההומניטרי הבינלאומית המובילה מישראל, נרתמת למתן מענה חירום מיידי בעקבות רעידת האדמה הקטסטרופלית שפקדה את קולומביה, ומפעילה את התשתית המבצעית ארוכת הטווח שלה במדינה כדי לתאם פעילות שטח מתואמת היטב לצד מטה הארגון.

מולי דור הוא יליד ישראל ודור שני לניצולי שואה. יו״ר אג׳יק מכון הנגב לשעבר, כיום מייסד וחבר ההנהלה העולמית ישראייד-ארגון סיוע הומניטרי בינ״ל, יו״ר הנהלת בית צבי - ביה״ס לאמנויות הבמה, יו״ר חבר הנאמנים המכללה האקדמית רמת גן.

לפני כשבוע נכנסנו חניה, זוגתי לחיים ארוכים, ואני לבית הקפה שבמרכז המסחרי של משמר השרון. כהרגלנו, חניה תפסה עבורנו שולחן פנוי ואני נשלחתי לעמוד ליד הדלפק והקופה, למסור את ההזמנה ולשלם.

עוד אני עושה את דרכי אל הקופה, קם לפתע מישהו מבין השולחנות ועל פניו חיוך רחב ומואר.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.