יום ראשון בערב. מכבי חיפה משחקת נגד מכבי נתניה בליגת העל. בפיצוצייה ברמת גן, קרוב לגבול בני ברק, מקרינים את המשחק על מסכים גדולים, אחד בתוך הפיצוצייה ואחד בפסאז' שליד. חמישה צעירים חרדים, בחולצות לבנות ובלי כובעים, יושבים בתוך הפיצוצייה וצופים במשחק, ושבעה נוספים – בפסאז'.

בכל משחק חשוב, בישראל או בחו"ל, מצטופפים צעירים חרדים וצופים בו בכל הפיצוציות הכשרות שמקרינות אותו באזור הסמוך לבני ברק – ויש לא מעט כאלה. השבוע ההתקהלות קטנה יחסית משום שחלק מתלמידי הישיבות לא נמצאים בבני ברק עקב חול המועד. לפעמים הפיצוצייה מלאה עד אפס מקום.

חלק מהצעירים הם חברים שמגיעים וצופים ביחד, כפי שחילונים עושים בבית. הם מעשנים, מפצחים גרעינים ומרוקנים בירות, תוקעים גרפסים ומעבירים דאחקות שזר לא יבין. הם מנתחים את המשחק, מתעצבנים על הפשלות של שחקני הקבוצה האהודה עליהם ומריעים כשהיא מבקיעה – ולהיפך.

אחרים מגיעים ויושבים בגפם. ראובן (שם בדוי) הגיע לבד ויושב מאחורי שלושה צעירים שהגיעו ביחד. הם אוהדים של נתניה, הוא – של חיפה. הם משוחחים איתו באווירה נינוחה ובלי מריבות. השיח מחוספס, אבל נקי: איש מהם לא מקלל. הם לא "שבבניקים" – נוער שוליים חרדי שנשר מהלימודים, אלא תלמידי ישיבות.

צעירים חרדים צופים במשחק כדורגל בפיצוציה ברמת גן (צילום: תני גולדשטיין)

ראובן הוא רווק בן 19 מבני ברק, שסיים לאחרונה ללמוד בישיבה תיכונית בבית שמש וכעת לומד בישיבה בבני ברק. "אני אוהב כדורגל", הוא אומר, "שיחקתי עם חברים בישיבה התיכונית והם לקחו אותי לראות משחקים. עכשיו אני ממשיך לפעמים לבוא לכאן לראות".

ראובן מפגין בקיאות במשחק ומלווה אותו בהערות של צופה שמבין עניין: "צ'ארון התחיל מצוין, אבל עכשיו הוא איבד את זה"; "ואו, איך שוראנוב סחט פנדל!"; "ההגנה שלהם (של חיפה) חלשה"; "יו, איזה פספוס של שרי"; "איזה אסיסט!"

"שיחקתי עם חברים בישיבה התיכונית והם לקחו אותי לראות משחקים – ואני ממשיך. אני רואה בעיקר מכבי חיפה, אוהד שלהם. אני רואה גם חו"ל, ברצלונה, ריאל (מדריד)"

"במשחקים ישראלים אני רואה בעיקר מכבי חיפה", הוא מספר, "אני, כאילו, אוהד שלהם, ככה זה בכדורגל, יש לך קבוצה אהודה, קבועה, לאו דווקא הכי טובה. אני רואה גם חו"ל, ברצלונה, ריאל (מדריד). מנצ'סטר וליברפול פחות מעניין אותי".

הירוקים ינצחו הערב, לדעתך?
"אלוקים גדול. אני די פסימי, הם לא במיטבם בזמן האחרון".

אילוסטרציה: נער חרדי משחק כדורגל (צילום: Nati Shohat/FLASH90)

למה אתה רואה את המשחק כאן, ולא בבית?
"כי אין לנו טלוויזיה בבית".

אם אסור לצפות בטלוויזיה בבית, מותר לצפות בה כאן?
"כל אחד עושה מה שהוא רואה לנכון".

ההורים שלך יודעים שאתה רואה כדורגל?
"כן. אני לא מדבר איתם על זה, אבל הם יודעים".

?Don't ask, don't get
"אני חלש באנגלית, מה אמרת?"

הסכמה שבשתיקה?
"בדיוק. סטטוס קוו".

למה אתה, ועוד חבר'ה, רואים את המשחק ברמת גן ולא בבני ברק?
"זה נחשב לדבר… לא כל כך יפה בבני ברק, אז לא מקרינים שם".

תלמידי ישיבה בבני ברק, יולי 2020 (צילום: Yossi Zeliger/Flash90)

"לא אסור, אבל יש בזה קצת חילול השם"

ההלכה לא אוסרת לשחק כדורגל ולצפות במשחקים, אך הממסד הרבני לא רואה את הצפייה בעין יפה.  לדברי דובר חב"ד, הרב מוני אנדר: "אין איסור מה'שולחן ערוך' לצפות בכדורגל. זה לא כמו לא להניח תפילין. לכן, אם במשחק אין משהו בעייתי, כמו צפייה בשבת, וזה לא 'טו מאץ", זה לא אסור".

"אבל צפייה בכדורגל היא לא חיובית. אדם שיש לו פנאי ואפשרות לעסוק בתורה וברוחניות יהודית, ועוסק בכדורגל, הוא כמו מישהו עם כרטיס טיסה במחלקה ראשונה שנוסע מרצונו באקונומי, אלא אם כן הצפייה משרתת מצווה. למשל, חוזר בתשובה שרואה משחק עם אבא שלו כזמן איכות ששומר על קשר ביניהם".

"צפייה בכדורגל היא לא חיובית. אדם שיש לו פנאי ואפשרות לעסוק בתורה ועוסק בכדורגל, הוא כמו מישהו עם כרטיס טיסה במחלקה ראשונה שנוסע מרצונו באקונומי"

הצעירים החרדים צופים בכדורגל מחוץ לבית, לדבריהם, כי אין להם טלוויזיה בבית. אם אסור לצפות בטלוויזיה בבית, מותר לצפות בה בפיצוציה?
"כן. האיסור על החזקת טלוויזיה בבית לא חל בגלל הכדורגל, אלא בגלל דברים יותר גרועים שמקרינים. אם הייתה טלוויזיה שמקרינים בה רק משחקים, היא לא הייתה אסורה, אלא רק לא מומלצת".

רבנים חרדים אחרים מתייחסים לכדורגל באופן דומה למדי. הרב דוד חי הכהן, למשל, נשאל האם מותר לתלמיד ישיבה לצפות במשחק ביום חו"ל, בזמן שבו ממילא אינו לומד, וענה:

"אם המשחק נעשה בזהירות, אפשר להקל לעתים בודדות, אך לא להרבות, שלא תימשך ותגרום ביטול תורה גדול. מומלץ לבחור שיצפה לבדו, ולא עם חברים, כי יש בזה קצת צד חילול השם, שחברים יחד מתארגנים סביב עניין שאין בו שום קדושה. כדברי המשנה, 'שאכלו ואין ביניהם דברי תורה'".

צעיר חרדי שאל את הרב הספרדי ירון אשכנזי: "אני רואה כדורגל, וחברים שלי אומרים לי שזה אסור, האם זה באמת אסור?" והרב השיב:

"עם ישראל מאז ומעולם לא העריץ את תרבות הגוף. העיקר בחיים הוא עבודת השם, לימוד תורה ומעשים טובים, ועיסוק בתרבות הגוף אוטומטית מפחית את ההערצה לקדוש ברוך הוא. אבל אם יש לאדם בחירה, או לצפות בכדורגל, או בדברים אחרים, אז בוודאי שלצפות בדברים אחרים זה יותר גרוע. עם כדורגל אין בעיה הלכתית, יותר בעיה אמונית".

בית"ר על הבר הכשר

בירושלים, חלק מצעירים החרדים הולכים רחוק יותר אחרי אהבתם לכדורגל, וצופים בו בברים ובמסעדות במתחמי הבילויים.

שוק מחנה יהודה הופך מדי ערב למתחם בילויים תוסס שבו מסתובבים המוני צעירים חרדים, דתיים, חילונים וערבים. בין הדוכנים נפתחים עשרות ברים ומזללות כשרים למהדרין. שירים של עומר אדם ואייל גולן נשמעים בקולי קולות מכל עבר (כל הזמרים גברים). נער עם ציציות רוקד קפוארה במעגל של צופים סקרנים. תלמידי ישיבה מסתובבים בחבורות, מחפשים אקשן בתום יום לימודים.

משחק כדורגל מוקרן על מסך בבר "באסטה" בשוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: תני גולדשטיין)

בית"ר ירושלים משחקת הערב נגד הפועל תל אביב בטדי. רבים מאוהדי בית"ר הגודשים את טדי הם דתיים־לאומיים, חרדים־לייט ושבבניקים. בחורי הישיבות לא מגיעים לאצטדיון – אין להם תקציב לכרטיסים, וגם לא לגיטימציה לרכוש אותם – אבל יש ביניהם כאלה שצופים במשחק במקומות הבילוי. מסעדות וברים כמו "באסטה", למשל, מקרינים משחקים ברחבי השוק על מסכים גדולים.

גם במתחם הבילויים המיתולוגי, הסואן, של מרכז העיר – שכונת נחלת שבעה, "כיכר החתולות" ו"המשולש" (הרחובות בן יהודה, יפו והמלך ג'ורג') – מסתובבים כיום תלמידי ישיבות רבים שיוצאים להתפרק בסוף יום הלימודים. הפיצוציות אינן מקרינות את המשחקים, אלא רק הברים והמסעדות.

בחורי הישיבות לא מגיעים לאצטדיון – אין להם תקציב לכרטיסים, וגם לא לגיטימציה לרכוש אותם – אבל יש ביניהם כאלה שצופים במשחק במקומות הבילוי

מרבית הברים הירושלמיים הפכו בעשורים האחרונים כשרים למהדרין. אפילו פאבים תיירותיים כמו הסניף המקומי של "מייקס פלייס", נסגרו בשבתות והפכו לכשרים. צעירים דתיים וחרדים תופשים בברים שולחנות משלהם, מול המסכים שעליהם מוקרן המשחק.

יחיאל (שם בדוי), תלמיד כולל רווק בן 26 משכונת סנהדריה החרדית, התיישב עם שלושה חברים אוהדי בית"ר בבר ירושלמי אפלולי לצפות במשחק של בית"ר נגד הפועל תל אביב. בשולחן הסמוך יושבים שלושה צעירים בכיפות שחורות קטנות ומציגים את עצמם בגאווה כאוהדי הפועל.

צעירים חרדים ודתיים צופים במשחק כדורגל בבר בירושלים (צילום: תני גולדשטיין)

"אתה יושב עם אוהדי בית"ר?" מפטירים לעברי אוהדי הפועל בזלזול, ומביטים בחרדים הבית"ריסטים במבט רווי בוז. יחיאל וחבריו מתעלמים. כשהמלצר מגיע, שתי הקבוצות מתאחדות בדרישה להקרין את המשחק עם ווליום. "אתם שבעה, אנחנו שמים ווליום רק אם יש עשרה צופים ומעלה", הוא אומר, אבל הם מתעקשים ומבטיחים שחבריהם יגיעו בהמשך, והוא נכנע. כולם מזמינים בירות.

"אני הולך למשחקים מדי פעם, בעיקר לאלה של בית"ר", מספר יחיאל, "פעם הייתי מגיע יותר. פעם גם הייתי משחק. הערב הייתי כאן במרכז העיר בסידורים, והחברים שלי הלכו לכותל, אז קבענו להיפגש כאן ולראות את המשחק. אני לא כל כך בעניינים, לא מאלה שזוכרים בעל פה את כל השמות ומי הבקיע מתי. מסתכל על המשחק יותר, כזה, מלמעלה, אם אתה מבין מה אני אומר".

"אני הולך למשחקים מדי פעם, בעיקר של בית"ר. פעם גם הייתי משחק. זה לא אסור. כתוב, 'רואה אדם שיצרו מתגבר, ילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה כמו שלבו חפץ'"

אתה תלמיד חכם ובקיא בהלכה ודברי חכמים. לפי ההבנה שלך, מותר, הלכתית, וראוי, ערכית, לראות כדורגל?
"זה לא אסור", הוא אומר, ומצטט פסוק מפורסם במסכת קידושין: "רבי אלעאי הזקן נשאל האם מותר להשתמש בשירותי זנות, וענה, 'אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, ילבש שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ'. "אנחנו לבושים לבן כי בדרך כלל אנחנו בשחור", מוסיף יחיאל, וחבריו צוחקים.

ההורים והרב שלך יודעים שאתה רואה כדורגל בברים?
"הם יודעים שאני רואה כדורגל. אני ילד גדול, לא צריך מהם רשות".

רק בחורים רווקים הולכים לראות כדורגל או גם נשואים עם ילדים?
"ממה שאני מכיר, זה רווקים. הנשואים עוזרים לאישה לטפל בילדים בבית. אבל אני לא כל כך יודע, זה לא משהו שמדברים עליו עם החבר'ה בכולל".

.תלמידי ישיבה צופים במשחק כדורגל בירושלים, 16 באוגוסט 2023 (צילום: Chaim Goldberg/Flash90)

שיחות נעימות עם הברמנית

מנהל שיווק חרדי צעיר, בוגר של אחת הישיבות הליטאיות המובילות, אומר: "רוב החרדים לא ראו כדור בחיים, מקסימום שיחקו סטנגה בשכונה, אבל בכל ישיבה יש כמה אוהבי כדורגל. יש לי קרובי משפחה, חרדים לגמרי, שלא ישנים בלילה לקראת משחק חשוב. אין בזה בעיה הלכתית, אבל יש בעיה תרבותית.

"ביהדות יש דבר שנקרא 'תרבוס (תרבות) יוון'. הרי מאיפה הגיעו הספורט, האתלטיקה, התחרותיות, הסגידה לגוף? מיוון ורומא העתיקות. היהדות מעצם טיבה סולדת מזה. אז זה לא אסור, אבל זה תרבות רעה וביטול זמן, ולכן הרבנים לא עפים על זה.

"בכל ישיבה יש כמה אוהבי כדורגל. יש לי קרובים שלא ישנים בלילה לפני משחק חשוב. אין בזה בעיה הלכתית, אבל זה 'תרבות רעה' וביטול זמן. הרבנים לא עפים על זה"

"מצד שני, אף אחד לא מצפה מתלמיד ללמוד 18 שעות ביממה, ויודעים שאחרי יום מתיש של ישיבה על הספסל והפעלת המוח הוא צריך להתפרק. לכן הם לא נגד שמשחקים בערב כדורגל, או כל ספורט אחר. לצפות במשחק זה משהו אחר. אם זה בטלוויזיה בבית זאת בעיה כי לא מקרינים בה רק כדורגל. ואם זה במסעדה או בלוטו זאת גם בעיה, כי החבר'ה יוצאים יחד לשכונות חילוניות.

"הרב יצחק זילברשטיין עושה לפעמים סיבובים בין תחנות הלוטו והקיוסקים ברמת גן ומדבר עם החבר'ה שיושבים שם. הוא לא מטיף להם, רק נותן להם להרגיש שהוא בקשר איתם ועוקב אחרי מה שקורה איתם".

נער דתי מבצע מופע קפוארה בשוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: תני גולדשטיין)

אולי עדיף, מזווית הראייה החרדית, שישבו בפיצוציות ולא בברים?
"לגמרי! טוב שרוב הברים ברמת גן וגבעתיים לא כשרים, שלא ישבו בהם כמו שיושבים בירושלים. שוב: גם לשבת בבר זאת לא עבירה, אם הוא כשר. אבל יושבים שם גם חילונים ויש גם בחורות, ומתפתחות שיחות, וזה יכול להוביל למקום לא טוב".

שיראל (שם בדוי) דתל"שית ירושלמית בת 24, בגופיה ומכנסיים קצרים, עובדת כברמנית באחד הברים שבהם מקרינים כדורגל. "יש לנו המון לקוחות חרדים", היא אומרת, "תלמידי ישיבות, בסוף יום לימודים, חלקם ישראלים, חלקם אמריקאים. הם באים בעיקר כשיש כדורגל, מתיישבים מול המסך, מסתכלים על המשחק בריכוז, בדבקות".

"המון תלמידי ישיבות, חלקם ישראלים, חלקם אמריקאים, באים בעיקר כשיש כדורגל, מסתכלים על המשחק בריכוז, בדבקות. לפעמים הם יושבים על הבר ומדברים איתנו"

איך הם מתנהגים, כהכללה?
"בסדר גמור. רובם ממש חמודים! חלק מהאמריקאים לפעמים מתנהגים פחות טוב כי הם שותים הרבה. הרי אסור שם לשתות עד גיל 21 אז כאן הם חוגגים, ולפעמים מישהו משתכר ומדבר לא יפה. אבל ה'תלמידי־ישיבס' הישראלים ידידותיים וטובים. לפעמים הם יושבים כאן על הבר ומדברים איתנו".

הם מדברים גם איתך? עם נשים?
"ברור, בטח. אבל בנחמדות, בעדינות. מפלרטטים, עושים צחוקים, שואלים שאלות סקרניות, אבל לא מטרידים.

"אני אוהבת בירושלים את הקטע הזה שדתיים, כמו שאני הייתי, חילונים כמו שאני עכשיו, חרדים וגויים, כולם מדברים עם כולם, את המיקס הזה. זה מגוון, מעניין, יפה, נכון כזה. תראה: החבר'ה החרדים האלה בסך הכול רוצים להיות ישראלים כמו כולם. הם רוצים להשתלב, מתים להשתלב".

מתחם הבילויים בשוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: תני גולדשטיין)