לפני ימים אחדים התראיינה ליזו אוחיון, מנכ"לית הפסטיבל לתיאטרון בינלאומי אחר בעכו, לאחד מהעיתונים וציינה כי סימניה של מחאת קפלן טרם מבצבצים בתוכנית הפסטיבל השנה.

למעשה, מתחת לפני השטח, מבלי שדוברים ערמומיים של שרים כאלה או אחרים ימנפו סקנדלים, צמחה הצגה קטנה ומעניינת בדיוק על רקע אותה המחאה, ובה לי פרלמן, עולה ותיק מארה"ב, "חוזר בשאלה" מהאידאולוגיה הציונית בהצגה "אסיר ציון" שיצר יחד עם אושיית תיאטרון הפרינג' הישראלי נדב בושם.

בושם ופרלמן, "אסיר ציון" (צילום: אלה ברק)

לאחר ארבעים שנות אהבים שניהל עם הציונות וייצג אותה בשורה של תפקידים בפרופיל בינלומי כמו יוזמות קרן אברהם, המליץ, פדרציית הקהילות יהודיות בצפון אמריקה, קרן תרבות אמריקה ישראל ועוד, פרלמן נפרד מאיתנו ויוצא מקבוצת מגילת העצמאות, שזו מעין קבוצת ווטסאפ מדומיינת, עד כדי כך שבהפגנות של מוצ"ש הוא אפילו לא יכול לאחוז בדגל כמו כולם, אותו הדגל שלראייתו בגד בו.

חוק הלאום היה עבורו אותה נקודה ארכימדית ממנה פרלמן ורבים כמותו התחילו להעריך מחדש באור ספקני וחמוץ את כל מה שהאמינו בו עד כה. חוק הלאום, הוא טוען, הוא כתב הפלסתר לכוונותיה האמיתיות של הציונות – עליונות יהודית.

בתחילה אנו מסיירים במעין מוזיאון מאולתר לתולדות חייו של פרלמן: תמונות עם ביל קלינטון, שמעון פרס, גולדה מאיר; בביקור בבית הכנסת במנהטן שם היה פעיל ציוני נלהב; מגירות נפתחות מפעילותו הסודית בברה"מ לשעבר, מעבר לקיר הברזל.

המוזיאון של פרלמן

אנחנו יושבים במעגל בסגנון אותן פעולות שחווה פרלמן בצעירותו בתנועת השומר הצעיר ואפילו מוזמנים לטעום מהעוגה שהביא, עם דגל ישראל אכיל שמקשט אותה.

יש פה כמה מערכות סמלים תת קרקעיות – היחס הארוטי לציונות ולמדינה, הסיפור האמביוולנטי עם הדגל, האסתטיקה והריטואלים של תנועות הנוער.

"אתה מבקש ממני אישור להתגרש מהציונות'", אומר לו הבמאי בושם, במעין אינטרוונשן שהם עורכים לעינינו, ופרלמן עונה לו: "עכשיו כשנגמרה האהבה, אני לא יודע לאן ללכת".

מדובר בתחושה שרבים שותפים לה. גם אני.

פרלמן עם הנשיא קלינטון

הבימוי והנוכחות הסרקסטית של בושם מעמידים את הכול באור אחר והרגישות של פרלמן, שמתבונן בקורות חייו מתפוררים לנגד עיניו בשיברון לב, מצדיקים את הטענה שזוהי הסנונית הראשונה ליצירות שעוד יבואו כדי לתאר את מה שעובר על דור הורינו. ומה יהא עלינו?

"אסיר ציון", יצירתם של לי פרלמן ונדב בושם, במסגרת פרויקט החממה, פסטיבל עכו לתיאטרון בינלאומי אחר בעכו

 * * *

את הזווית הבינלאומית של הפסטיבל מספקת הפקה ספרדית-ישראלית בשם "LO(R)CA" ובה לקט של סצנות מהטרגדיות הגדולות של גדול מחזאי המאה העשרים, פדריקו גרסיה לורקה.

לאחר אין-ספור עיבודים ישראלים למחזותיו, רק בפיהם של שחקנים ספרדים (במיוחד: David Soto Giganto, Juan Caballero) נשמעות מטבעות הלשון הלורקיאניות טבעיות ומתגלגלות כך בטבעיות.

לורקה בחליפה מודרניסטית (צילום: פסטיבל עכו, יח"צ)

חבל שהעולם רוויי התשוקה המזוהה כל כך עם לורקה של סוסי הפרא, השוורים, הדם הניגר, כתר הקוצים, הנערים הגאים, המים הזכים, אור הירח, הציפורים, האש השורפת, הסיגליות – כל העושר הזה נאלץ להסתופף תחת העיבוד המודרניסטי והמינימליסטי ולאבד מלחלוחיותו וחינו, כך שהעיבוד חוטא במובן הזה לכר המחייה הלורקיאני.

אמצעי ההזרה והניכור של עורך דין המספר והחליפות האפורות זרים לחומרים הרוטטים של לורקה ממש כמו להציג את חנוך לוין במרוקאית (וואלה רעיון!). לעומת זאת, הבימוי של הישראלי ברק בן דוד מבטיח מאוד וייצר כמה רגעי חסד יפים כמו גם הוידאו ארט הנקי.

LO(R)CA, פסטיבל עכו לתיאטרון בינלאומי אחר בעכו

בפוסט הבא: סקירת הצגות התחרות לקראת נעילת הפסטיבל וההכרזה על הזוכים.

ד\"ר לפילוסופיה, כתב ויוצר. עוסק בפילוסופיה יהודית, אמריקאית, צרפתית וגרמנית, והגות סופית מוסלמית עתיקה. מתגורר בקו העימות בגבול הצפון.