נייר עמדה שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS בשבוע שעבר מעורר ויכוח מהותי במערכת הביטחון ובקרב כלל מקבלי ההחלטות בעבר ובהווה.

המלצת המכון היא לחתום מוקדם ככל הניתן על חוזה הגנה עם ארצות הברית, במטרה לשמר את מעמדה הייחודי של ישראל באזור ועל קירבתה לארצות הברית, וזאת לנוכח ההתפתחויות המדיניות עם סעודיה.

על נייר העמדה הזה חתומים הד"ר צ'ק פרייליך, לשעבר בכיר במועצה לביטחון לאומי וכיום מרצה באוניברסיטאות תל אביב וקולומביה; ואל"מ (מיל.) אלדד שביט, לשעבר ראש חטיבת המחקר במשרד ראש הממשלה.

השניים מנסים לשרטט מחדש את מארג היחסים הביטחוניים בין ישראל לארצות הברית, וממקדים את שיתוף הפעולה הביטחוני ככזה שישאיר לישראל מרחב פעולה עצמאי מול אתגרים מסוימים באזור – חזבאללה, סוריה, פלסטינים, טרור עולמי ואזורי – ומצד שני יחייב את ארצות הברית להתערב באופן אוטומטי כמעט, במקרה של איום קיומי.

ד"ר צ'ק פרייליך ואל"מ (מיל.) אלדד שביט (צילום: INSS, מונטז')

בשורה התחתונה, מבלי לומר זאת במפורש, הם אומרים כי ישראל ניצבת בפני איום קיומי ממש בעתיד הקרוב ולכן היא חייבת לחשב מסלול מחדש במדיניות הביטחון שלה.

בשורה התחתונה, מבלי לומר זאת במפורש, הם אומרים כי ישראל ניצבת בפני איום קיומי ממש בעתיד הקרוב ולכן היא חייבת לחשב מסלול מחדש במדיניות הביטחון שלה

את ממד האיום הקיומי תולים השניים בהתגרענות המזרח התיכון, כאשר ברור שהכוונה היא קודם כל לאיראן, שנמצאת עמוק במרחב היכולת הגרעינית (מבלי שמישהו יודע במדויק באיזה שלב) ובסעודיה שמזהה היטב הסכנה מצד איראן ולכן מניחה מבחינתה אדנים לתכנית גרעין משלה. אמנם תכנית אזרחית, אמנם תכנית מפוקחת (לפחות על פי ההצהרות האחרונות שמגיעות מריאד) אבל בהחלט בעלת פוטנציאל להפוך לצבאית.

מעבר לעניין הגבלתו או לא של חופש הפעולה הצבאי, בחתימה על חוזה כזה יש חשש ליצירת מנוף לחץ מדיני אמריקאי על ישראל. לאורך השנים לא מעט מנהיגים ישראלים שקלו את עניין ברית ההגנה, ולא ממש קידמו אותה. אהוד ברק כראש ממשלה שקל אותה בכדי לרכך ויתורים בהסכם אפשרי מול סוריה.

בנייר העמדה של פרייליך ושביט הם מצביעים על נקודה מעניינת אחרת, שלאו דווקא הוארה בוויכוח התקשורתי והציבורי בישראל: השינויים שעוברים על המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית עם התחזקות קולות אולטרה-שמאל שמיוצגים על ידי "היחידה", בהן אילהאן עומאר, אלכסנדריה אוקסיו קורטז ורשידה טליב.

"היחידה" (משמאל): רשידה טליב, אילהאן עומאר, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז ואייאנה פרסלי (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

לא מעט מקבלי החלטות ישראלים ששוחחנו איתם מדברים על כך שדופן שמאל במפלגה הדמוקרטית הפכה לקול שכל נשיא אמריקאי יהיה חייב להתייחס אליו. הטיעון כאן צופה פני עתיד – לחייב את ארצות הברית בברית הגנה ממוקדת וברורה, שתחצה מפלגות ולא תאפשר מרחב פעולה לקולות המתנגדים לישראל. כלומר, בזמן איום קיומי לא לאפשר לוושינגטון מרחב החלטה רחב.

הטיעון כאן צופה פני עתיד – לחייב את ארצות הברית בברית הגנה ממוקדת וברורה, שתחצה מפלגות ולא תאפשר מרחב פעולה לקולות המתנגדים לישראל. כלומר, בזמן איום קיומי לא לאפשר לוושינגטון מרחב החלטה

הנקודה הכי קרובה שארצות הברית הגיעה אליה אי פעם בעניין עם ישראל (ללא ברית הגנה) הייתה במלחמת יום הכיפורים.

ישראל שילמה מחיר כבד על ההבטחה שנתנו ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין לשר החוץ האמריקרי הנרי קיסינג'ר שלא לפתוח ראשונים באש, ורק אחרי כמה ימים – בצוק העיתים מבחינת ישראל – הסכימה וושינגטון להוציא רכבת אווירית צבאית. לכן, אי אפשר לומר שהקריאה הזו לא נשענת על ניתוח קר של מציאות אפשרית.

דוגמא נוספת הייתה תחת הנשיא ברק אובמה, אז עיכב הממשל האמריקאי משלוח טילי Hellfire למסוקי התקיפה של חיל האוויר במהלך מבצע "צוק איתן" בעזה (אוגוסט 2014). אלה היו ימי שיא המתח בין ירושלים לוושינגטון סביב הסוגיה הפלסטינית והמגעים עם איראן.

שגריר ישראל בוושינגטון שמחה דיניץ עם ראש הממשלה גולדה מאיר בשיחה עם שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר בוושינגטון, 27 בפברואר 1973 (צילום: משה מילנר/לע"מ)

זו אמנם דוגמה נקודתית שלא ניתן להשוותה לאיום קיומי דוגמת איום גרעיני או הפתעת מלחמת יום הכיפורים, אבל זה בהחלט תמרור אזהרה על כך שלאמריקאים יש שיקולים משלהם, ואת זה פרלייך ושביט רוצים למנוע.

ברית הגנה ממוקדת לאיומים מוגדרים לא תאפשר, לדעת השניים, היסוס אמריקאי, בלי קשר לזהות המפלגה וטיב היחסים.

חיזוק נוסף לנייר העמדה הזה ניתן לראות בשיחה המתוחה שניהלו ראש הממשלה אהוד אולמרט והנשיא ג'ורג' בוש הבן ביוני 2007. אחרי מספר חודשים שמערכת הביטחון האמריקאית בדקה את המידע הישראלי בדבר כור גרעיני סורי בדרום המדינה, המלצתם לנשיא הייתה חד משמעית, כי מדובר בכור גרעיני.

בוש הבן עדיין חשש שסאגת נשק להשמדה המונית שלא היה בעיראק תרדוף אותו. אולמרט ביקש מארצות הברית לתקוף, כדי לשדר מסר גם לאיראן. בוש ביקש זמן לחשוב ומעשית גרר רגליים. בשיחת הטלפון בין השניים חודש אחר כך אולמרט היה נחרץ ואמר לנשיא: "אם אתם לא, אנחנו כן" – והשאר היסטוריה.

אולמרט ביקש מבוש לתקוף, כדי לשדר מסר גם לאיראן. הנשיא ביקש זמן לחשוב ומעשית גרר רגליים. בשיחת הטלפון בין השניים חודש אחר כך אולמרט היה נחרץ: "אם אתם לא, אנחנו כן" – והשאר היסטוריה

הנשיא ג'ורג' בוש הבן וראש הממשלה אהוד אולמרט בפגישה בבית הלבן, 4 ביוני 2008 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

אולמרט בשיחה עם זמן ישראל חוזר גם היום על עמדתו העקרונית שאסור לישראל לחתום על הסכם הגנה.

"לא עם ארצות הברית ולא עם מדינה כלשהי", הוא אומר, "ברית כזו יוצרת תלות עם חסרונות גדולים מהיתרונות שלה. אנחנו לא זקוקים לברית אלא להנהגה נורמלית ואחראית".