שום דבר אינו יכול להצדיק את התקפת הפתע הרצחנית של חמושים מהרצועה, שירו וטבחו באזרחים חפים מפשע ביום חגם ללא הבחנה. אין כל ספק כי אין זו רק זכותה, אלא גם חובתה של ישראל להדוף את המתקפה הנפשעת הזו, ולאחוז באמצעים שברשותה כדי להשיב מלחמה שערה.
בכפוף לכך עלינו להפנים כמה לקחים: אירועי שמחת תורה לא התרחשו מעצמם, ועלינו לתת את הדעת על הסיבות שהובילו לכך, וגם לדעת להסיק את המסקנות המתבקשות.
זו זכותה וחובתה של ישראל להדוף את המתקפה הנפשעת. בכפוף לכך יש להפנים כמה לקחים: אירועי שמחת תורה לא התרחשו מעצמם. עלינו לתת את הדעת על הסיבות שהובילו לכך, ולהסיק את המסקנות
האיבה שחשה ההנהגה הפלסטינית נגד ישראל ומדיניותה איננה חסרת שחר. מאז "הניצחון המפואר" של מלחמת ששת הימים והשתלטותה של ישראל על שטחים פלסטיניים, אנחנו עדים למסכת מתמשכת של גזל שטחי קרקע, ניצול ואפליה עמוקים נגד האוכלוסייה הנכבשת, ורמיסת כבודה וזכויותיה.
ישראל יכולה להריע לפושעי הגבעות ולספסרי הנדל"ן, לבוני ערי שינה משגשגות, מפעלי תעשייה מצליחים, ומוסדות לימוד יומרניים אם כי רחוקים מלהיות מופלאים על אדמה של אחרים, ולצפות מחוטבי העצים ומשואבי המים שירכינו ראשיהם בהכנעה ויאמרו אמן. אך המרשם הזה נועד מראש לכישלון.
בעידן הפוסט-קולוניאלי המודרני הכיבוש הוא חבית חומרי נפץ היכולה לבעבע בשקט יחסי לזמן מה, אך לבסוף היא תמיד מתפוצצת ומפוצצת עמה את כל הסובב. כבר ניקולו מקיאבלי, אביה של תורת היחסים הבינלאומיים, ידע לחזות כי אין דרך להכניע אויב מבלי להשמידו כליל, ואף אם כל שנותר ממנו איננו אלא בדל אוזן, סופו לצמוח מחדש, להגביר חיילים, להתקומם, ולא להניח לכובש לחגוג על חשבונו לנצח.
זוהי אמת פשוטה שבאה לידי ביטוי במספר רב של ניסיונות להתעלם מאותו לקח היסטורי. אך ההתעלמות אינה גזירת גורל. עמי אירופה, ש"הצטיינו" בשעבודם של עמים אחרים, למדו זאת על בשרם וידעו כיצד להשתחרר מן הנגע הלאומני. ואצלנו? אנחנו העדפנו במו ידינו המשוטטות בקלפי לבור מתוך האפשרויות שזומנו לנו במנהיג הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת, שהקיף את עצמו בחבורת אומרי הן נפשעים, "גרנדמייזרים" בורים, משוקעים באמונות תפלות עם יצר דתי ונדל"ני מפותח, החומדים כוח ושליטה על זולתם, וההולכים אחרי "המנהיג" כמו אחרי החלילן מהמלין, ואינם מבחינים בתהום הנפערת מתחת לרגליהם.
מקיאבלי ידע לחזות כי אין דרך להכניע אויב מבלי להשמידו כליל, ואף אם כל שנותר ממנו איננו אלא בדל אוזן, סופו לצמוח מחדש, להגביר חיילים, להתקומם, ולא להניח לכובש לחגוג על חשבונו לנצח
ראש הדרקון ושר הביטחון הנלעג שלו מבקשים להרגיע אזרחים שנתפסו לבהלה, בעזרת הבטחות חלולות לכסח את אויבינו, להנחית עליהם מהלומה שממנה לא יתאוששו עוד, ואם להגשמת המשימה ניאלץ להשמיד ריבואות גברים, נשים ותינוקות בני יומם, מרביתם, חשוב לציין, הם חפים מכל פשע בדומה לקורבנות השווא "שלנו", יהיה זה רק נזק קולטראלי שילמד את העכברושים שהרימו את ראשם שלא להתגרות עוד לעולמי עולמים בבני הגזע העליון.
ובעניין הגישושים לבריתות עם מנהיגי האופוזיציה יש להדגיש: מותר לכרות בריתות מוגבלות בזמן, עם שינויים נדרשים בהרכב הממשלה, בלי האחראי הראשי לאסון. בלי גרנדמייזרים, וחנמאלים ובלי אבירי ה"רפורמה" המגלומנית והמופרעת, ועם כניסה מיידית להידברות על חילופי שבויים ועל הסכם בר קיימא עם הפלסטינים והכרה בהם כמי שנבראו בצלם שהם בעלי זכויות ממש כמונו, ולא פחות מרבני יש"ע הנבערים שעל מידת "קדושתם" חבל להתווכח.
ייתכן שבתנאים אלה שרה או יאיר או דיסטל או שמיסטל לא יסכימו להתפשר, ואז הדרך מפולשת בפני כל אותם גיבורים להתמודד עם ההרס שהותירו אחריהם בכוחות עצמם.
בכפוף לכך, לא זה הרגע לבוא עם אותם פושעים חשבון. כולנו עתה בסירה אחת, ואם זו תיטרף בין הגלים לא יהיו לאף אחד מאתנו חיים. עתה עלינו להדוף את הסכנה המאיימת על כולנו, ולא להרפות עד השגתו של היעד.
אך עם זאת עלינו "לתייק" תזכורות, אי שם במרתפי התודעה שלנו, המצביעות על מי שעולל לנו כל זאת – את האסון הנורא ביותר שבא על עם ישראל מאז מלחמת העולם השנייה.
תזכורות על האשם המרכזי, שאינו ראוי שאנקוב בשמו, העסוק עד צוואר בגריפת הטבות על חשבונם של אחרים. על גיבור החיל נסים ואטורי הלהוט להוציא להורג את בוגדי עמנו, על חסידי הטיהור האתני הצבוע כולו בלבן של דרום תל אביב, ושל אתרים אחרים במרחבי האימפריה שהיא כולה כחול-לבן. על הצמד הבלתי נפרד, הנאהבים והנעימים יריב לוין ושמחה רוטמן, שבגובה לבם ובשפלות מעשיהם דרדרו אותנו אל תהום רבה, ועל יתר המורסות שפשטו בבשרנו עד שהעלה רימה ותולעה.
כולנו עתה בסירה אחת, ואם זו תיטרף בין הגלים לא יהיו לאף אחד מאתנו חיים. עתה עלינו להדוף את הסכנה המאיימת עלינו. אך עם זאת "לתייק" תזכורות במרתפי התודעה שלנו, המצביעות על מי שעולל לנו כל זאת
עלינו להפיק את הלקח מן החבורה המדממת, ולשאוב מחורבנה הדרכה לקראת הפצעתו של שחר חדש. יהיה זה שחר שאין בו ספרדים ואשכנזים, בני ישראל ובני ישמעאל, עובדי השם ועובדי אדם, מי שהאמינו בתורה זו או בתורה אחרת, וכולם בסך הכל פרטים החפצים בשלום, בכבוד הדדי ובפיוס מבורך, שוחר דעת והשכלה, ומושיט יד רחומה לנופלים בצד הדרך ויד מושטת לשלום צודק וכן עם שכנינו הפלסטינים בני המולדת המשותפת הזאת.
משפטן לשעבר בשירות הציבור: שופט והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר. יליד ירושלים המזרחית.
פרופסור ודיקן לשעבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית וחבר המרכז לחקר הרציונליות באותה אוניברסיטה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם