ביום 7 באוקטובר 2023 התעוררה מדינת ישראל למציאות של מלחמה. בניגוד לכל הסבבים עד כה נגד החמאס שהוגדרו כ"מבצעים", הוכרזה, לראשונה זה 50 שנה, מלחמה של ממש.

הכרזת מלחמה היא אקט משפטי. כאשר מוכרזת מלחמה ישנן השלכות משפטיות, צבאיות, מדיניות, כלכליות, חברתיות ובינלאומיות. למשל – לו היה מדובר במדינה שכלפיה מוכרזת מלחמה, משמעות ההכרזה הנה חיסול וסיום כל היחסים הדיפלומטיים והמסחריים בין שתי המדינות וביטול כל הבריתות ביניהן.

בדין הישראלי, חוק יסוד: הממשלה קובע בסעיף 40(א) כי המדינה לא תפתח במלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה. על ממשלה שמחליטה לפתוח במלחמה ליידע בכך את ועדת החוץ והביטחון של הכנסת "בהקדם האפשרי", ועל ראש הממשלה להודיע על החלטתו לפתוח במלחמה למליאת הכנסת, גם כן "בהקדם האפשרי".

סעיף 40 בחוק יסוד: הממשלה – נועד להבטיח כי מדינת ישראל לא תפתח במלחמה ללא החלטה של הממשלה, אשר לה אחריות כלפי הכנסת. החוק הישראלי אינו מגדיר מהו הבסיס או מה הם הקריטריונים שעל פיהם תחליט הממשלה להכריז מלחמה.

סעיף 40 בחוק יסוד: הממשלה – נועד להבטיח כי מדינת ישראל לא תפתח במלחמה ללא החלטת הממשלה, אשר לה אחריות כלפי הכנסת. החוק הישראלי אינו מגדיר מהם הבסיס או הקריטריונים להכרזת מלחמה

ההיסטוריה מלמדת אותנו שהכרזת מלחמה היא אירוע נדיר. כמה נדיר? כמה הכרזות מלחמה היו בפועל? עד לפני שלוש שנים, מעט מאוד. לא רק במדינת ישראל, אלא בעולם. זהו הכלי המדיני והצבאי האחרון שמדינות משתמשות בו. אך בשלוש השנים האחרונות היא הוכרזה פעמיים – בין רוסיה לאוקראינה, וכעת בין ישראל לחמאס.

אך האם חמאס נחשב מדינה?

במאמרי עם ד"ר קובי מיכאל, ניתחנו את האפשרות של ישראל להכריז מלחמה על חמאס כבר בשנת 2014. מיד לאחר מבצע צוק איתן נראה היה שכדי לעשות טרנספורמציה אמיתית, יש לנקוט בפעולה שלא ננקטה עד כה.

עיקר הבעיה בהכרזת מלחמה היא סביב העובדה שחמאס איננו מדינה ואינו ישות משפטית. הוא ארגון טרור, תנועה פוליטית, וגוף צבאי בו זמנית, שהוקם ב-1987 כשחקן תת מדינתי.

בחודש ינואר 2006 זכה חמאס בהישג מרשים בבחירות לרשות הפלסטינית וביוני 2007 השלים החמאס את השתלטותו בכוח על הרצועה והפך מאז ועד היום לגורם השלטוני הבולט בה. הוא שולט ברצועה בצורה מבוססת וחד משמעית ונתמך על ידי איראן, קטאר וטורקיה.

חמאס נוקט באלימות ברמה שהולכת וגוברת מסבב לסבב, ממבצע למבצע, בהסללה ברורה וחדה שמשמעותה, על פי אמנת חמאס, מחיקת האויב היהודי.

מעט מאוד נעשה שימוש בהכרזת מלחמה בעולם. זהו הכלי המדיני והצבאי האחרון שמדינות משתמשות בו. אך ב-3 השנים האחרונות היא הוכרזה פעמיים – בין רוסיה לאוקראינה, וכעת בין ישראל לחמאס

למדינת ישראל היסטוריה ארוכה של מאבק בחמאס. ומיום הווסדו ועד היום, מתנהל בין מדינת ישראל לחמאס סכסוך א-סימטרי עיקש ומתמשך. סכסוך א-סימטרי נחשב גם סכסוך נמוך עצימות. ב23 השנים האחרונות חטפו ישובי העוטף קסאמים אחת לכמה חודשים, במספר שהלך ועלה. מכמה בודדים, למאות וכעת לאלפים.

עלייה זו הייתה עלייה הדרגתית, שגרמה לכולנו לראות בסכסוך הזה עדיין "נמוך עצימות", שכן כל סבב כזה לא השבית מדינה שלמה אלא פעל בצורה נקודתית וממוסגרת. בנוסף, העלייה ההדרגתית גרמה למעין "הקהייה חושית" שהטעתה אותנו לחשוב בכל סבב, שהמציאות היא אותה מציאות, וההסלמה לא הובילה להסלמת האמצעים שלנו נגדם.

בסכסוך נמוך עצימות כזה, כפי שראינו גם כאן למעלה משני עשורים, הצד ה"חלש", חמאס, הוא שיוזם לרוב את פתיחת העימות ונוקט באסטרטגיה של התשה באמצעות טרור וגרילה, שמטרתה להגיע להכרעה תודעתית של הצד ה"חזק", המדינתי, מתוך ידיעה שאין בכוחו להשיג הכרזה פיזית.

אז מה תורמת הכרזת המלחמה על חמאס?

זו מלחמה שהיה צריך להכריז עליה כבר ב-2014 במבצע צוק איתן, אם לא קודם לכן. הכרזת המלחמה המאוחרת בעשור, מגיעה לאחר טבח אכזרי באוכלוסייה. משמעותו הייתה כי בניגוד לסבבים הקודמים – המציאות השתנתה לבלי היכר, ומערכת היחסים לעולם לא תחזור למה שהייתה. למעשה, מדינת ישראל לא תחזור להיות מה שהייתה, וכי אנחנו, אזרחיה, השתנינו לתמיד.

זו מלחמה שהיה צריך להכריז עליה כבר בצוק איתן, אם לא קודם. הכרזת המלחמה המאוחרת בעשור מגיעה לאחר טבח אכזרי באוכלוסייה. משמעותו היא שבניגוד לסבבים הקודמים – המציאות השתנתה לבלי היכר

הכרזת המלחמה היא אקט פורמלי שמטיל אחריות משותפת על כלל הרשויות במדינה, ללא כל עמימות. כפי שחווינו כולנו על בשרנו בימים האחרונים. הכרזת מלחמה מיידעת את תושבי מדינת ישראל שחיי האזרחים עומדים להשתנות וכי הם עומדים לשאת בנטל כבד.

הרשות המבצעת, הממשלה, קיבלה בעצם ההכרזה את הסמכות והלגיטימציה לנהל מלחמה בשם העם, להפעיל כוחות צבאיים לפי שיקול דעתה, ועוד. מדינת ישראל מראה שהיא מוכנה לעשות כל שביכולתה, ושהיא מקצה את כל המשאבים הנדרשים לכך, ומשנה את סדרי העדיפויות שלה.

הכרזת מלחמה היא פעולה קולקטיבית עוצמתית שמגייסת את כל האומה לתמיכה במהלך, וראינו איך ביומיים האחרונים טיסות אלעל מכל העולם מפוצצות במילואימניקים שמבקשים לחזור ולהתגייס ולהצטרף ללחימה.

חשוב מכל אלה, הכרזת מלחמה מספקת לגיטימציה למדיניות הלוחמה בטרור ולשימוש בכוח. האיסורים על שימוש בכוח, או הגבלת המידתיות בחוק הבין־לאומי, חלים לרוב במצבי עימות ולא במלחמה. ישראל היום היא מדינה המצויה במלחמה ולכן רשאית לעשות כל שביכולתה כדי להגן על עצמה בכפוף להגבלות.

מרחב הפעולה הצבאי ואפשרויות התמרון רחבים ביותר במקום בו הוכרזה מלחמה, כיוון שאז אנו מצויים במצב בו השימוש בכוח צפוי, מותר ואף מתחייב. כאשר היריב הלא מדינתי, חמאס, אינו מסוגל לנצח במלחמה אך מנצח כבר שנים בעימות אסימטרי, הכרזת מלחמה עליו היא המוצא היחיד. ההכרזה מאפשרת לנו להילחם תוך הפעלת לחץ על הצד השני, מבלי שתידרש לספק דלק, חשמל, מים, מצרכי מזון ומרפא במקביל ללחימה.

הכרזת מלחמה היא פעולה קולקטיבית עוצמתית שמגייסת את כל האומה לתמיכה במהלך, וראינו איך ביומיים האחרונים טיסות אלעל מכל העולם מפוצצות במילואימניקים שמבקשים לחזור ולהתגייס ולהצטרף ללחימה

הלגיטימציה לשימוש בכוח משתקפת, לבד ממספר הפגנות תמיכה פלסטיניות, גם בתגובות מדינות העולם למלחמה. אמצעי התקשורת, כותרות העיתונים הגדולים, משפיעני הרשת, מובילי דעת קהל וכמובן מנהיגים רבים, בקריאה חד משמעית של תמיכה בישראל ובנחיצות השימוש שלה בכוח.

ישראל מצויה בהזדמנות חד פעמית שלא תחזור על עצמה – היא הכריזה מלחמה, הכינה את אזרחיה, הכינה את לוחמיה, וקיבלה גיבוי עולמי. ישראל חייבת לנצח ולהפוך את הסכסוך הא-סימטרי המתמשך עם חמאס לזיכרון עבר.

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". עבודת התזה שלה עסקה בהכרזת מלחמה של מדינת ישראל נגד חמאס, וכך גם מאמריה בנושא. היא אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים בעבודה ובעולם המשפחה. שותפה לחקיקה בתחומים אלה ומתמחה באלימות נטולת היבטים פיזיים כלפי נשים. היא יזמת פמטק ופועלת לפיתוח אמצעים טכנולוגיים לקידום בריאות נשים. אילנה היא ד״ר למגדר ועורכת דין מומחית לזכויות נשים. אילנה היא אם לארבעה, מתגוררת בישוב הדרומי אליאב.