1
שמץ של הודאה, שלא לומר הכאה על חטא או אפילו בקשת סליחה, לא נשמעו אתמול בנאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת.
לכאורה הנאום היה בנוי היטב, סנטימנטלי במידה, עם המסרים הנכונים לציבור בארץ ובעולם, אבל השורה החשובה ביותר הייתה חסרה כאן והיא צופנת פני עתיד: נתניהו הוא לא גלית דיסטל-אטבריאן והוא לא יקום ויתפטר מרצונו גם אחרי המחדל הטרגי ביותר בתולדותינו. בבוא היום, הציבור יאלץ את נתניהו ללכת הביתה, נגד רצונו.
בינתיים נתניהו מרחיב את הממשלה שלו, באדיבותם של ראשי המחנה הממלכתי, שחיזרו על הפתחים כבר מיום שבת, אבל נדחו בטענות שונות. נתניהו חשש ועדיין חושש מבני גנץ, שמא ינצל את הסיטואציה המורכבת ואם יהיה ניצחון במערכה יזקוף אותו לזכותו. במקרה כזה, הכישלון יישאר רק בידי נתניהו.
על רקע זה, מספרים בכירים במחנה הממלכתי, המו"מ שניהלו עם נתניהו היה מייגע ולא יעיל, רצוף בדחיינות, למרות שהם לא ביקשו הרבה מעבר למה שראש הממשלה הציע להם בעצמו. "יש לו בעיות בבית", תירצו אנשי נתניהו את העיכובים השונים.
במחנה הממלכתי מספרים המו"מ שניהלו עם נתניהו היה מייגע ולא יעיל, רצוף בדחיינות, למרות שהם לא ביקשו הרבה מעבר למה שראש הממשלה הציע בעצמו. "יש לו בעיות בבית", תירצו אנשי נתניהו את העיכובים
בשלב מסוים אמרו המקורבים לגנץ לרדת מכל העניין אבל הוא התעקש. "אני יודע שנתניהו יתקע לי סכין בגב, אבל אין ברירה. המדינה במלחמה", אמר גנץ.
"מי שהכריע לטובת הרחבת ממשלת החירום הלאומית וקבינט המלחמה שיפעל בתוכה הוא הצבא", מספר בכיר במחנה הממלכתי. "אני לא יודע אם הרמטכ"ל בעצמו, אבל אלופים במטכ"ל דיברו עם נתניהו לאורך השבוע והסבירו לו עד כמה זה חשוב שגנץ ואיזנקוט, שני רמטכ"לים לשעבר, יעמדו במרכז קבלת ההחלטות. אנחנו חושבים שזה מה שהכריע בסוף את הכף".
"אני לא יודע אם הרמטכ"ל בעצמו, אבל אלופים במטכ"ל דיברו עם נתניהו לאורך השבוע והסבירו לו עד כמה זה חשוב שגנץ ואיזנקוט, שני רמטכ"לים לשעבר, יעמדו במרכז קבלת ההחלטות. זה מה שהכריע בסוף את הכף"
אתמול הושבעו חמשת השרים החדשים בממשלה – גנץ, איזנקוט, גדעון סער, חילי טרופר ויפעת שאשא-ביטון. בטקס לא הייתה טיפת חגיגיות בתוקף הנסיבות. נתניהו לחץ יד לכולם ויצא מאולם המליאה ביחד עם גדעון סער, תמונה שלא הייתה מתקבלת על הדעת מאז יצא סער לפסק הזמן שלו מהליכוד בספטמבר 2014.
הקבינט המדיני-ביטחוני מונה היום 13 חברים מתוכם חמישה בקבינט המלחמה. נתניהו נדרש בימים האחרונים לשכנע את חברי הקבינט המורחב שמעמדם לא ייפגע, והם עדיין ישתתפו ויקבעו את מדיניות מהלכי המלחמה.
הסיפור מורכב מאוד, מלא מתחים וענן של חשדות, אבל האפשרות לעבודה עניינית משותפת והמסר הפנימי והציבורי יאפילו על הכול, יש לקוות.
2
יאיר לפיד שפך מים צוננים על ממשלת החירום החדשה. בהצהרה מהוקצעת לתקשורת הוא טען כי היסוד לממשלה כזו הוא פגום, וכי ההרכב של קבינט נרחב וקבינט מלחמה הוא מתכון לבלבול ולחוסר יעילות. מהסיבה הזו החליט לפיד, לדבריו, להישאר בחוץ.
לפיד טועה. ההרכב החדש נראה הגיוני. קבינט מלחמה עם נתניהו, גלנט, דרמר, גנץ ואיזנקוט הוא הטוב ביותר שיש לנו ברגע נתון זה. לפיד דורש לסלק מהממשלה את הגורמים הקיצוניים, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, ואז הוא יאות להיכנס. זה לא ריאלי.
אף אחד לא יכול היום, באמצע המערכה, להיכנס למשבר קואליציוני ופוליטי מול הציונות הדתית. אין גם זמן ומשאבי כוח להתעסק היום במשבר פנימי מהסוג הזה, אבל לפיד מתעקש. לדעתי הוא היה צריך להיות בפנים בשעה הזו, אבל יש לו כמובן את השיקולים שלו.
אף אחד לא יכול היום, באמצע המערכה, להיכנס למשבר קואליציוני ופוליטי מול הציונות הדתית. אין גם זמן ומשאבי כוח להתעסק היום במשבר פנימי מהסוג הזה, אבל לפיד מתעקש
3
שרי הקבינט היו שרויים בדיכאון טוטאלי בשבת, וזה ניכר בישיבה הראשונה אחרי הטבח בעוטף עזה, אבל כמו הצבא, גם הם יצאו מההלם בהמשך. היום ברור לכולם כי מתקפה קרקעית היא בלתי נמנעת, ובעצם מדובר כיבוש זמני של עזה ופירוק חמאס, גם אם המהלך ייקח זמן והמחיר יהיה כבד.
אחת השאלות שעולה היא על היום שאחרי: מה עושים עם הרצועה הזו, שהמיטה על המדינה את האסון הגדול בתולדותיה. השרים משוכנעים כי ישראל לא תישאר שם, וכי השטח יהפוך למפורז בסופו של דבר ויוצע לשליטה בינלאומית או לרשות הפלסטינית.
היום ברור שכל אחד מכין לעצמו אליבי לקראת היום שאחרי, אז יידרשו כולם לתת דין וחשבון על המחדל הנורא. הוויכוח שמתפתח הוא בין מי שביקש להכיל את חמאס ומי שהתנגד לכך ותבע לחסל אותו מלכתחילה, באמצעות מלחמה בלתי פוסקת וסיכולים ממוקדים.
היחיד שלוקח אחריות בינתיים על המחדל הוא הרמטכ"ל הרצי הלוי; די ברור לכולם כי הוא ישים את המפתחות בסוף המערכה, ביחד עם ראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה.
היחיד שלוקח אחריות בינתיים על המחדל הוא הרמטכ"ל הרצי הלוי; די ברור לכולם כי הוא ישים את המפתחות בסוף המערכה, ביחד עם ראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה
את עיקר הביקורת בתוך הקבינט סופג לפי שעה ראש שב"כ רונן בר. "שב"כ הוא הרפרנט של עזה", אומרים השרים, "הוא יושב על כל קווי הטלפון, הרשת האלחוטית והחברתית".
לפי אחת הטענות, אנשי חמאס נקטו בשיטות הונאה של כיתה ג': הם ידעו ששב"כ מאזין להם והטעו אותו בשיח מרגיע. את התוכניות האמיתיות הם העבירו ביניהם בפתקים ובמכתבים בכתב יד, כמו במאה ה-19.
אנשי חמאס נקטו בשיטות הונאה של כיתה ג': הם ידעו ששב"כ מאזין להם והטעו אותו בשיח מרגיע. את התוכניות האמיתיות הם העבירו ביניהם בפתקים ובמכתבים בכתב יד
4
ומה עם נתניהו? הוא לא יצא בשלום מהמשבר הלאומי זה, גם אם יצליח למצוא אלף אשמים במחדל. כבר היום השרים שלו לא יכולים לצאת לרחוב, והם מגורשים מכל מקום בצעקות. זה קרה עם מירי רגב, עדית סילמן, ניר ברקת, אליהו עמיחי ואחרים, שהעזו והגיחו לדרום הארץ.
הפעם, המפגינים נגד השרים הם לא אנשי מחאת קפלן, אלא תושבי הפריפריה שמזוהים עם הימין ועם הליכוד. הם תובעים מחיר ממנהיגי המדינה, וגם מנתניהו, והוא לא יחמוק מהתשלום. לא יעזור כלום.
אזרחים זועמים על שרת התחבורה @regev_miri בבית חולים שיבא בתל השומר pic.twitter.com/z4D98Y6Ne7
— Avi Edelson (@AviEdelson1) October 12, 2023
אתמול התפטרה מתפקידה שרת ההסברה גלית דיסטל-אטבריאן. זהו הסדק הראשון. אטבריאן פרסמה הודעה בפייסבוק מלאה בהסברים בירוקרטיים תמוהים על הסיבות להתפטרות במקום לציין את הסיבה הפשוטה: הספינה הזו טובעת ואני לא רוצה להיות על הסיפון עם כולם.
אטבריאן, שנחלה כישלון חרוץ והפכה למשל ושנינה בכל סיפור ההסברה הלאומית, חוזרת עכשיו לכנסת במסגרת החוק הנורווגי, שם אולי גם תמצא לעצמה מפלט מהביקורת היומיומית על אוזלת היד שגילתה, ועל הדרכים העגומות שבהן ניהלה את משרד ההסברה בשנה האחרונה.
אטבריאן, שנחלה כישלון חרוץ והפכה למשל ושנינה בכל סיפור ההסברה הלאומית, חוזרת עכשיו לכנסת במסגרת החוק הנורווגי, שם אולי גם תמצא לעצמה מפלט מהביקורת היומיומית על אוזלת היד שגילתה
דיסטל תסלק מהכנסת את ח"כ אביחי בוארון, שקנה את עולמו בהנחיית הפגנות הימין בעד הרפורמה המשפטית, שבינתיים מאוחסנת עמוק במרתף הלאומי, כפי שראוי לה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ראש הממשלה הבא הוא: בנימין נתניהו
×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+
מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא
בניגוד גמור לתחזיתו של הכותב שלום ירושלמי הידוע כאיש שמאל, תחזית המושפעת ממאוויים, התחזית שלי – אף היא מושפעת במידת-מה משאיפה – היא שבנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, לאחר שימלא את ימיו כראש הממשלה הנוכחי.
מאין הביטחון?
אין לי ביטחון אלא כאמור הערכה ומשאלה.
ראשית דבר, אין להסתמך כלל על סקרים הנערכים על ידי חוגי השמאל בתקשורת במיוחד בעת מלחמה. מדובר בסקרים עם תוצאות קיצוניות לפיהם העם מעדיף את השילוב של החלול והארוך על פני קואליציית ימין שבין הליכוד והדתיים, תוך ימי המלחמה טרם הגעה אל ניצחון. אין ספק כי אם ישראל תגבר על האויב שהוא נתפש גם לאויב האנושות נוכח מעשיו הנתעבים, הסקרים יראו מצב אחר.
בנוסף לכך, לאחר שוך הקרבות, יהיה אפשר לבדוק בנחת את הטענות בשני הצדדים – משני הכיוונים, ויהיה יותר ברור לציבור מהם הגורמים העיקריים לרצח עם בו החל החמאס ב 7 לאוקטובר, מי יצר עידוד לפעולה זו ומי שכנע את האויב כי העם מפולג והממשלה לא לגיטימית, דבר שהתפרש אצל האויב כמצב מיטבי מבחינתו לפתוח במלחמה. וזאת, בצד הטפה להוצאת השקעות מישראל, ניסיון לפגוע במדדים כלכליים לדרוג של ישראל בקרב המדינות, והכפשות נוספות שפורסמו בארץ ובחו"ל.
זאת ועוד, נתניהו לא נמצא עתה בתקופת בחירות אלא נתון כולו במשימה לאומית לנצח במלחמה וליצור לובי בינלאומי לטובת המדינה, וכשיהיה חופשי להתעסק בבחירות הוא ידע לעשות זאת טוב יותר מכל מפרסמי השמאל ויועצים…
לכן, מבטחים ושאיפתי בהצלחת הליכוד.