הזלזול באויב
×+×+×+×+×
מאת: ד"ר אברהם בן- עזרא

הזלזול באויב הוא חלק מהלוחמה הפסיכולוגית נגד האויב, והקריאות של מדינאים, אנשי צבא ופרשנים שלא לזלזל באויב לא תורמות כלום ורק עלול להזיק על ידי כך שקריאות אלו מייחסות לאויב תכונות חיוביות. זמן מלחמה אינו העת לתת קרדיט כלשהו לאויב.
גם בזמן של היעדר מלחמה זה לא חכם במיוחד לשבח את האויב.

ראו לדוגמא מתאבקים סינים או יפניים, או קרבות אגרוף או קרבות WWE- לא תמצאו שם לוחם שכהקדמה משבח את יריבו או סוקר לעיני כל את ההישגים של היריב בקרבות קודמים.

עקבו אחרי קרבות האגרוף של מוחמד עלי.

הניתוח של יכולותיו של האויב חייב להיעשות, אך בהחלט לא בפרהסיה, כלומר, לא בזירה, לא בעיתונות, לא באמצעי התקשורת. אין לי ספק כי מוחמד עלי חקר היטב את הרקע של כל יריב בזירת האגרוף, אולם מה שהוא דקלם לציבור הרחב היה משהו אחר…

חיל המודיעין והשירות החשאי חייב לאסוף מידע על אודות אמצעי הלחימה ועל אודות יכולותיו של האויב כל הזמן ברציפות אך מידע זה חסום לפרסום. המידע רגיש וחסוי, בדרגת סיווג עליונה. על סמך מידע זה גורמי הצבא יכינו את העימות המלחמתי, את כלי המלחמה והאסטרטגיה בה הצבא ינקוט.

אין שום קשר לכך עם ההצהרות של הלוחמים ומפקדיהם, עם העיתונות, עם הטלוויזיה.
עולם אחר.

הזלזול באויב שהוא לעתים מועיל וחיוני (זכרו – "רבין מחכה לנאצר, איי איי איי…) – לא קשור להערכת האויב מבחינה מקצועית, ועל הערכה זו חלים מגבלות של צנזורה. רק מעט מההערכה יהיה חופשי לפרסום.

הזלזול באויב לעתים קרובות הוא נחוץ ונדרש, כשמדובר באורח חיים, רמה חברתית ומוסרית, פאנאטיות, תרבות רצח, ועוד. הלא נזלזל בדעש על כך שהם עורפים ראשים – של אזרחים וחיילים, ומשדרים את העריכה בערוצים תקשורתיים בהם צופים כולם, גם ילדים?! הלא נזלזל ברפי הדעת אשר הופכים לפצצות בתקווה לפגוש פ"ב בתולות בעולם הבא?!

נזלזל בהם, בכל האמצעים ובפרהסיה. בד בבד נחקור ונבדוק מהן יכולותיהן הצבאיות.

השנאה
×+×+×+×

מאת: ד"ר אברהם בן- עזרא

יש מאמרי דעה שאינם בדיוק מאמרי דעה שקולה, בהיותם מוטים שקות לצד אחד בלבד, וחושפים בגוף המאמר נטייתם זו.

כדוגמא אופיינית הראויה להמחשה – מהווה מאמרו הנ"ל של יעוז, בו השנאה חסרת הפשר, כאילו ברור כאקסיומה שכך צריך, מבצבצת מכל משפט.

הצעה: רשום את כל ביטויי הנאצה והשנאה שבמאמר, ותיווכח כי בהורדתם מהתוכן של הטקסט השלם – לא יישאר כלום.

למה הדבר דומה? למאמר הבא לנתח את משנתו המדינית של ×, כאשר ברור מתוך הכתוב כי –

* המחבר מעריץ את × ולכן אינו מסוגל להיות אובייקטיבי.
*המחבר פאנאטי בכל מה שקשור למטריה המהווה נושא לדיון במאמר.
*המחבר שונא שנאה תהומית את × ולא מסוגל להשתחרר מכבלי שנאתו.

בכל הדוגמאות הללו, אין להתחשב במה שכתוב במאמר ויש לבטלו.

‐————-

המחבר הוא מהנדס מבנים בעל משרד תכנון וייעוץ בחיפה, מחבר הסתפ "תכנון כחוק – דירות ומבני ציבור" בהוצאת "בורסי ספרי משפט" -עכשיו בדפוס.

הכנת העורף
=-=-=-=-=

מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא

אי אפשר שלא להתחיל את הדיון בעניין זה ללא הבעת סלידה מכינויו של ראש הממשלה בכינוי "הנאשם בפלילים" – שהרי על פי חוקי מדינת ישראל, שהיא מדינה דמוקרטית [לא דבר מובן מאליו במזרח התיכון…], ראש הממשלה נבחר, ולא כפה את עצמו ובחירה זו של העם – לקחה בחשבון את משפטי הסרק שהתנהלו ומתנהלים נגדו, תוך כדי קריסת טענות ועדים בזה אחר זה כמגדל קלפים.

אני יכול לכנות כל אדם, גם המושלם ביותר, בכינויים בזויים שהם אמת פורמלית, שכן, אדם בחייו – [כל אדם] – הוא עם פעילויות מגוונות, ודי לחכימא ברמיזא.

כינוי ראש הממשלה "הנאשם בפלילים" מעיד על שנאה ומבטל כליל את המאמר שנכתב משיקולי שנאה, משיקולים זרים.

אין חולק כי מדובר במלחמה שפתיחתה הייתה בהפתעה, ולכן, כפי שהופתע הצבא, קל וחומר – העם.
הפתעה אינה רק הבעת פנים, אלא היא גם עם השלכות מעשיות של נכונות, זמן התעשתות, התארגנות, הכלה, ופעולה ממצבים שלא מותאמים כלל לאותה הפתעה. לפיכך אין שום חידוש בציון העובדה כי העורף הופתע על כל הכרוך בכך.

אלא שזה ממש לא הזמן, בעיצומה של המלחמה, אולי בתחילתה שכן עדיין לא ברור מהו היקפה של המלחמה, למנות כישלונות.

ציון הכשלים עם רמיזה לאחראים עליהם – מבלי יכולת תגובה כי מן הסתם מי שאמור להגיב אין דרכו להגיב על כל טענה באתר x או בפורום y במיוחד במצב בו יש לו דברים אחרים לענות בהם – ציון זה מהווה פגיעה ישירה במוראל הצבא והעם.

————————
המחבר בעל משרד לתכנון וייעוץ בחיפה, ומחברם של ספרים בנושאים שונים בהוצאות "כתר", "מודן", "בורסי – ספרי משפט", "אקדמון", "פרולוג" ועוד.

תכנית השר ישראל כץ
=-=-=-=-=-=-=-=

מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא

עיקרון התוכנית של ישראל כץ הוא – היפרדות מרצועת עזה.
ההיפרדות עלולה ליצור אוטונומיה והתנהלות חופשית של תושבי הרצועה, מבלי יכולת להתקיים מבחינה כלכלית כי אמצעי הייצור המקומי ברצועה דלים ומוגבלים. מדינת ישראל תופתע במהרה להיווכח כי החולשה הזו של מדינת הרצועה תהווה גורם ממריץ לכנופיות הטרור למלא את החלל, והחלל הזה לא יתמלא בלימודי בלט או בהכנת "עמק סיליקון" והשקעות בהייטק, אלא, בטרור רצחני – לימודו ותרגולו מגיל הגן, ויישומו ע"י מפגעי טרור במדינת ישראל.
אין כוח בעולם שיוכל למנוע את הצטברות אמצעי הלחימה ברצועה, להזכיר, אפילו בקרב ערביי ישראל ישנו מצבור של אמל"ח – קל וחומר כך יהיה ברשות מופרדת ומובדלת על ידי גבול.
הטרור הזה יהיה מכוון נגד מדינת ישראל ובכל סיבוב לכשיגיע לממדים המתאימים להפעלה – הוא יופעל, וזה יקרה מדי כמה שנים, ויגבה מחיר דמים מאזרחי ישראל.
לא לשם כך נערכה המלחמה למיגור החמס בעזה.

לכנופיות הטרור יש זמן.

הן ישקיעו ב"לימודים", המורות לחשבון יספרו חיילים ישראלים מתים כחלק מהתרגילים בחיבור וחיסור, המורים לגיאוגרפיה יציגו רק מפות בלי מדינת ישראל, המורות המחנכות יטיפו שנאה וכוהני הדת – עוד יותר…

כך יגדל דור, ב"מדינה" או כל ישות אחרת שתוקם שם, שלא יהיה מסוגל לכונן שלום עם ישראל, בדומה למצב בהווה בו העמדות של החמאס והחיזבאללה, הג'יהאד האיסלמי וגדודי אל אקצה – לא מאפשרות למנהיגים להניח את שיטות הטרור ולעבור לצד הנורמטיבי של האנושות.

הישות הזו תחזיק מעמד בזכות תרומות מגורמים שונאי ישראל שלא חסרים כמותם בתבל, החל ממדינות ערביות וכלה במדינות אירופאיות וביחידים.

עד שמדינת ישראל וצה"ל, בעקבות אירוע דמים שגרתי מבחינת הייעוד של הכנופיות, ייאלצו לכבוש שוב.

האלטרנטיבה של שלטון אבו מאזן ברצועה מהווה מעבר מן הפח אל הפחת, שכן אבו מאזן הוא תומך טרור אידיאולוגי, ואנטישמי מוצהר [כשלמונח זה תוסף כוכבית, כי אנטישמי = שנאת יהודים].

האלטרנטיבה הכי סבירה היא שילוב של משנת כהנא בדבר תמיכה בהגירה שלילית מהרצועה [מדובר בתמיכה כספית נאותה] בצד החזון של מגורשי גוש קטיף להחיות את הגיש ולחדשו כדי שיפרח וישגשג, כמו שמדינת ישראל יודעת לעשות, בדרכי הסכמה ושלום בלבד.
———————-
המחבר הוא מהנדס מבנים בעל משרד לתכנון וייעוץ בחיפה, תואר ראשון בהנדסת בניין, תואר שני במדיניות ציבורית, לימודי תעודה בתכנון עירוני, תואר שלישי בהנדסת בניין, מחברם של ספרי הדרכה וספרים מקצועיים בתחום המשפט והנדסה אזרחית וספרים אחרים. avram@benezra.co.il

אלי כהן מקבע דרכו כמנהיג בליכוד
×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×

מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא

שר החוץ אלי כהן קבע עקרונות בניהול המלחמה הנוכחית והם כדלקמן:

א. כל מחבלי חמס שנכנסו למדינת ישראל ב 7.10.2023 הם בני מוות וזרועות הביטחון ירדפו אחריהם וישמידום אחד אחד.

ב. אותו דין יחול גם על אזרחים שיש להם נגיעה בהתקפה הרצחנית של השביעי באוקטובר.

ג. רצועת עזה תקטן בתום המלחמה; יש להניח כי היא תקטן משום שינוכו משטחה של רצועת עזה שטחים מפורזים נרחבים לאורך הגבול עם מדינת ישראל.

ד. לא ישלטו ארגוני טרור בעזה, משמע, למדינת ישראל תהיה לעולם זכות וכוח השפעה על המנהיגות המקומית שם, תהיה אשר תהיה.

ה. בתום המלחמה תוקם וועדת חקירה מקיפה שתחקור לא רק את הממשלה וחבריה אלא תחקור חקירות הרבה יותר נרחבות. משמע, ייחקרו כל הארגונים שפעלו סמוך לפני המלחמה ובמהלכה פעילות עוינת מבית כלפי היעדים של מדינת ישראל, הדרג הצבאי ותפקודו, פעילי חברה ומנהיגי מחאה לרבות קצינים בדימוס, ויוסקו מסקנות שבסופן יתבהר מה גרם למלחמה ומי תרם לכך וכן כיצד ההתראות לא הגיעו ליעדיהן.

המשנה נפרסה בריאיון שנתן של החוץ אלי הכהן לערוץ 14.

הריאיון התנהל בניחותא ולשם שינוי המראיינים לא סנטו בשר ולא הפריעו לרצף דיבורו.

בכך התווה השר את דרכו כמנהיג בליכוד, וכמועמד לגיטימי בבוא העת למנהיג הליכוד אף שבעת הקרובה זה לא אקטואלי.

ראש הממשלה הבא הוא: בנימין נתניהו
×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+×+
מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא

בניגוד גמור לתחזיתו של הכותב שלום ירושלמי הידוע כאיש שמאל, תחזית המושפעת ממאוויים, התחזית שלי – אף היא מושפעת במידת-מה משאיפה – היא שבנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, לאחר שימלא את ימיו כראש הממשלה הנוכחי.

מאין הביטחון?
אין לי ביטחון אלא כאמור הערכה ומשאלה.

ראשית דבר, אין להסתמך כלל על סקרים הנערכים על ידי חוגי השמאל בתקשורת במיוחד בעת מלחמה. מדובר בסקרים עם תוצאות קיצוניות לפיהם העם מעדיף את השילוב של החלול והארוך על פני קואליציית ימין שבין הליכוד והדתיים, תוך ימי המלחמה טרם הגעה אל ניצחון. אין ספק כי אם ישראל תגבר על האויב שהוא נתפש גם לאויב האנושות נוכח מעשיו הנתעבים, הסקרים יראו מצב אחר.

בנוסף לכך, לאחר שוך הקרבות, יהיה אפשר לבדוק בנחת את הטענות בשני הצדדים – משני הכיוונים, ויהיה יותר ברור לציבור מהם הגורמים העיקריים לרצח עם בו החל החמאס ב 7 לאוקטובר, מי יצר עידוד לפעולה זו ומי שכנע את האויב כי העם מפולג והממשלה לא לגיטימית, דבר שהתפרש אצל האויב כמצב מיטבי מבחינתו לפתוח במלחמה. וזאת, בצד הטפה להוצאת השקעות מישראל, ניסיון לפגוע במדדים כלכליים לדרוג של ישראל בקרב המדינות, והכפשות נוספות שפורסמו בארץ ובחו"ל.

זאת ועוד, נתניהו לא נמצא עתה בתקופת בחירות אלא נתון כולו במשימה לאומית לנצח במלחמה וליצור לובי בינלאומי לטובת המדינה, וכשיהיה חופשי להתעסק בבחירות הוא ידע לעשות זאת טוב יותר מכל מפרסמי השמאל ויועצים…

לכן, מבטחים ושאיפתי בהצלחת הליכוד.

צו השעה – להחיל את חוקי ביטחון שדה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא

צו השעה, במצב של מלחמה, הוא למנוע מפובליציסטים ומעיתונאים לפגוע במוראל הצבא והעם, ולהחיל את חוקי ביטחון שדה הצהליים על הכלל.
פגיעה בביטחון שדה יכולה להיות באמצעות השראת מצב עגום ועצוב של חוסר תקווה, באמצעות ביקורת חריפה על מוסדות המדינה, הבעת דעה של ייאוש וחידלון בעיצומה של הלחימה, תקיפה של מדיניות המלחמה והבעת ספק לגבי לגיטימיות של הממשלה והעומד בראשה אשר בימי מלחמה הוא הקובע הליכי מלחמה במישור המדיני, השמצת מדינת ישראל, ממשלתה והעומד בראשה.
הפעולות הנ"ל מבוצעות בישראל באופן גלוי וברציפות, באמצעות העיתונות הכתובה והמשודרת ובאמצעות בלוגרים, הפצת קריקטורות וסופרפוזיציה של צילומים, הצגת המנהיגים בצורה מבזה, ציטוטים מכוונים של חצאי דברים, הערכות "אקדמיות" במסווה אינטלקטואלי של תרחישים שליליים קיצוניים העלולים ליצור בעם ובצבא מורך לב ומחבלים ברוח הקרב וברוח ההתנדבות בעיצומה של המלחמה.
כל בעל גישה להפצת רשימות ומאמרים שנכתבו במטרה מובהקת שלילית כאמור, חייב להתרסן ולרסן. כל מראיין ומרואיין במרקע חייב להגביל את עצמו בימי המלחמה בהתאם, גם במצב שהמלחמה נמשכת זמן רב.
התראות מצילות והצעות חיוניות יש להפנות לגורמים המוסמכים ולא לצה"ל ולעם. אם אין גורמים מוסמכים, לגנוז.

יש להעריך כי הממשלה והפרקליטות לא יבואו חשבון על כל הפוגעים במדינת ישראל בעת המלחמה, אך הערכה זו לא מפחיתה כהוא זה מחומרת מעשיהם, בחייבים להיבלם.

יש לדעת כי אנשים משתנים.
יש לנו דוגמא קרובה מגיבור ישראל ובעל עיטורי עוז וגבורה בצעירותו, אהוד ברק, שלעת זקנתו משתדל ככל יכולתו לפגיע בממשלה נבחרת של מדינת ישראל, וזאת, מבלי להתייחס את התנהגותו המוסרית והטענות החמורות שמועלות נגדו בכלי התקשורת בליווי תמונות מביכות…