מאז תחילת הפוגרום ביישובי העוטף אני חוזרת ונזכרת במכר ותיק, עודד ליפשיץ מקיבוץ ניר עוז, הזכור לי כעיתונאי מבריק, לוחמני ושוחר צדק. אני חושבת מה עלה בגורלו ומנסה לנחש מה יש לו לומר על האירועים הבלתי נתפסים.

והנה…בום! בעמודי הספורט של עיתון הארץ מצוטט הנכד הכדורגלן של עודד, דניאל ליפשיץ, שוער העבר של מכבי תל-אביב. הוא מבקש עזרה באיתור סבא וסבתא שלו. עודד בן ה-83 וסבתא יוכבד ליפשיץ בת ה-85. ביתם בקיבוץ "כבר שרוף כולו וככל הנראה הם נמצאים בצד השני של הגדר".

והנה…בום! הנכד הכדורגלן של עודד ליפשיץ, דניאל, שוער העבר של מכבי ת"א מבקש עזרה באיתור סבא וסבתא שלו, עודד בן ה-83 וסבתא יוכבד בת ה-85. ביתם בקיבוץ כבר שרוף ונראה שהם בצד השני של הגדר

סבא וסבתא, כדברי הנכד, "הם האנשים הכי מדהימים שיש ותומכי שלום. אנשים שמוכנים להקריב הכול למען שלום. חלוצים אשר הארץ והקיבוציות הם ערכים עליונים עבורם".

עודד ליפשיץ אכן זכור לי כאיש מדהים ומבריק. הכרתי אותו תחילה כקולגה בעיתון היומי המנוח "על המשמר" של מפלגת מפ"ם ותנועת הקיבוץ הארצי. הוא התחיל לעסוק ברציפות בעיתונות אחרי שחצה את גיל ארבעים ולאחר שעשה בקיבוצו קריירה קיבוצית רבגונית: היה חקלאי מרכז משק וגזבר, למד מינהל עסקים, הדריך את אנשי הקיבוץ הצעיר כרם שלום. אולי רק בקיבוץ אפשר לדלג כך בין מקצועות ותפקידים.

עודד הרבה לפרסם רשימות פובליציסטיות מבריקות ותחקירים ב"דף הירוק", המוסף הקיבוצי של העיתון. בהמשך, כאשר סיקרתי את התנועות הקיבוציות ב"ידיעות אחרונות", הוא זיכה אותי בשיתוף פעולה נדיב ולא אופייני אז לקיבוצניקים. רובם הסתייגו מחשיפה בעיתונות הלא קיבוצית, ואילו עודד לוחם עקבי ואז חריג למדי למען שקיפות מלאה של המידע ושל מהלכי הממסד. והוא שלל את הגישה שרווחה אז בקיבוצים אשר לפיה אין להוציא החוצה, לעיתונות החיצונית-הארצית הנפוצה, את הכביסה הפנימית של משפחת הקיבוץ.

"הכול נשאר במשפחה" – זאת הייתה כותרת כתבה על אותה גישה שפרסמתי בספר השנה של העיתונאים, 1986. הכתבה נפתחה בציטוט אופייני מדברי עודד ליפשיץ ששיקפו את גישתו הפתוחה, הנאורה, ואת מאבקו העקבי לחופש הביטוי והמידע:

כשסיקרתי את התנועות הקיבוציות ב"ידיעות אחרונות", הוא זיכה אותי בשת"פ נדיב ולא אופייני אז לקיבוצניקים. רובם הסתייגו מחשיפה בעיתונות הלא קיבוצית, ואילו עודד הוא לוחם עקבי ובעבר חריג למען שקיפות

"בעיתון פמיליארי כמו 'הדף הירוק', מוספו הקיבוצי של 'על המשמר', אסור לכתוב דברים שחברי הקיבוץ יתביישו לקרוא", אמר לפני זמן מה יעקב חזן, ממנהיגי מפ"ם והקיבוץ הארצי בישיבת הוועד-הפועל של הקיבוץ הארצי. חזן דיבר על כתבותיו של עודד ליפשיץ שחשפו פשלות והסתבכויות פיננסיות של התנועות הקיבוציות. חזן אף קבע ש"ליפשיץ לא אוהב מספיק את התנועה".

עודד ליפשיץ, לשעבר גזבר ומרכז משק, חשף בעקביות פרשיות פיננסיות אשר בהן הסתבכו התנועות הקיבוציות וכן גם הנהלות המפעלים האזוריים של הקיבוצים. סגנונו הענייני, השנון והחף מפניות עדיין נראה חריג בעיתונות התנועתית הענפה, המשפחתית והזהירה.

ליפשיץ ועוד מספר עמיתים בגילאי השלושים והארבעים שוברים מסורת ארוכה של סגנון עיתונאי "תנועתי", חיובי, כמעט לטפני. סגנונם של "אנשים שלנו", הכותבים אל משפחת הקיבוץ ורובם עושים זאת ברמה חובבנית. עקרון הרוטציה הנהוג בקיבוצים מחייב אותם לחזור הביתה אחרי שנתיים-שלוש של עבודה עיתונאית.

לעתים קרובות אמרו חברים בצמרת לליפשיץ: "אתה מזיק לתנועה". ארגונים כלכליים-קיבוציים אף איימו על "על המשמר" במניעת מודעות. עורכי העיתון אמנם לא נדרשו לשלוח את ליפשיץ הביתה, אבל בכירים בתק"ם (התנועה הקיבוצית המאוחדת) לחצו עליהם ש"יפעלו לריסונו".

מדי פעם טענו נגדו בתק"ם שהוא "פועל בשליחותם של גורמים סמויים בקיבוץ הארצי, התנועה שלו, כדי לנגח את התק"ם, ולכן הוא הבליט את חלקו של התק"ם ב'פרשת בלאס'". איש העסקים דוד בלאס נחשב בשנות השמונים של המאה שעברה למלך השוק האפור. הוא הורשע בהוצאת עשרות מיליוני דולרים מכספי התק"ם שאותם ניהל.

לעתים קרובות אמרו חברים בצמרת לליפשיץ: "אתה מזיק לתנועה". ארגונים כלכליים-קיבוציים אף איימו על "על המשמר" במניעת מודעות. בכירים בתק"ם לחצו על עורכי העיתון ש"יפעלו לריסונו"

הטענות הללו נשכחו כעבור זמן כאשר עודד ליפשיץ טיפל ב"פרשת פ.י.ט" שנחשפה על-ידי העיתונות החיצונית. מזכירי הקיבוץ הארצי דיווחו על הפסד בסך 1.5 מיליוני דולר. אחר-כך הסתבר שההפסד מסתכם ב-8 מיליוני דולרים.

למרות כל זאת עודד ליפשיץ מדבר על תהליך איטי של היפתחות לתקשורת ביקורתית ואמינה. "מתחילים להבין שאין פרות קדושות. שאהבה בסיסית של עיתונאי לתנועה שלו אינה צריכה לחסום מידע".

ליפשיץ לא מרגיש את עצמו כמו דון קישוט או מרטיר. "לפעמים", כדבריו, "הכי קל לעיתונאי לטפס דווקא על הצמרות. למטה, בציבור הקיבוצניקים, יש תמיד אופוזיציונרים ותיקים שמוחאים כפיים בכל פעם שמישהו מנגח את ההנהגה. יש חברים שרוצים עיתונות ליברלית. ואחרים, שמרנים, שמפחדים מכל חשיפה".

חשיפה ב"דף הירוק" פחות מפחידה את השמרנים מפרסום בעיתונות החיצונית-הארצית. אבל עודד ליפשיץ אמר: "נדמה לי שאני מרגיז קיבוצניקים יותר ממך שכותבת עליהם ב"ידיעות אחרונות". כי עלי אומרים: "איך זה שאיש שלנו עושה לנו ככה".

עודד ליפשיץ פרסם מדי פעם בשנים האחרונות רשימות בעמודי הדעות של עיתון הארץ. ואז נוכחתי שחרף גילו הוא עדיין חד, רהוט, מבריק ומתבסס על ידע עשיר. הוא נדרש לסוגיות אקטואליות ומרבה לעסוק בקונפליקט (המדומה?) שבין יוצאי המזרח לקיבוצים. וכך למשל נאמר בכותרת רשימה שעניינה סערת נחל האסי החוצה את קיבוץ ניר-דוד (תל-עמל): "הקיבוצים לא גזלו אף דונם מעיירות הפיתוח".

עודד ליפשיץ מדבר על תהליך איטי של היפתחות לתקשורת ביקורתית ואמינה. "מתחילים להבין שאין פרות קדושות. שאהבה בסיסית של עיתונאי לתנועה שלו אינה צריכה לחסום מידע"

הלוואי שסבא וסבתא של דניאל יאותרו וישובו במהרה ובשלום מהצד השני של הגדר. ואולי עוד נזכה לשמוע ואף לקרוא מה יש לעודד ליפשיץ לומר על האירועים המבעיתים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.