על אותנטיות, על השיח הפוליטי ועל המלחמה

גולדה מאיר ומשה דיין ב-1969 (צילום: שלום בר-טל/IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)
שלום בר-טל/IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית
גולדה מאיר ומשה דיין ב-1969

"מעבר לטוב ולרע, מהם פנייך האמיתיים לפני שהורייך נולדו". זהו קואן (חידת זן) ידוע שאני מהרהר בו לעיתים קרובות. כלומר, האם יש בכל אחד מאתנו משהו אותנטי מעבר לסביבה בה נולדנו, בה גדלנו ומעבר לחינוך אותו קיבלנו.

פילוסופים רבים עסקו בשאלה מהו קיום אותנטי. מרטין היידגר, למשל, טען שהאדם האותנטי מודע ואינו מדחיק את עובדת מותו ועושה משהו משמעותי עם חייו. אלבר קאמי המוקדם (בעת כתיבת "המיתוס של סיזיפוס") היה כנראה משיב שהאדם האותנטי מודע לאבסורדיות של הקיום, חי עם סתירות הקיום ואינו מחפש פתרון מטאפיזי כמו אמונה דתית בהישארות הנפש. מישל פוקו היה טוען שאנו תוצר של הבניה חברתית ולכן מושג האותנטיות אינו קיים כשלעצמו אלא הוא תלוי תרבות. עמנואל לווינס היה טוען שהאותנטיות אינה מושג קבוע אלא מתעצבת ומשתנה תוך קשרי גומלין ודיאלוג שהאדם מקיים עם בני אדם אחרים.

שאלת האותנטיות, אם כן, היא שאלה מורכבת ביותר וכפי שפירטתי לעיל ניתנו לה מגוון תשובות ברמה הפילוסופית. לכן אפנה לנושא קל בהרבה, אך כזה שיש לו השפעות חברתיות רבות – מידת האותנטיות של השיח הפוליטי בעבר וכיום. אותנטיות לא ברמה הפילוסופית אלא ברמת התחושה. האם השיח הפוליטי מייצר תחושת דיאלוג בין שני בני אדם או תחושה של שיח חלול הנועד להעברת מסרים בלבד.

מה מידת האותנטיות של השיח הפוליטי בעבר וכיום. אותנטיות לא ברמה הפילוסופית אלא ברמת התחושה. האם השיח הפוליטי מייצר תחושת דיאלוג בין בני אדם או תחושה של שיח חלול הנועד להעברת מסרים בלבד

כאשר צפיתי לאחרונה ביומני גולדה ששודרו זה עתה ובראיון שנעשה עם דוד בן גוריון שהוצג בסרט התיעודי "בן גוריון: אפילוג", חשתי שמתקיים שיח בין בני אדם, תחושה שנעלמה לגמרי מהשיח הפוליטי העכשווי.

ממה נבעה תחושתי זו? מכך שבן גוריון וגולדה מאיר חושבים לפני מתן התשובה ומנסים לענות בכנות על השאלות ולא לשלוף תשובה שהוכנה מראש על ידי יועצי תקשורת. כיום התחושה היא שהדיאלוג המתקיים בין אמצעי התקשורת לפוליטיקאים הוא דיאלוג רק לכאורה. המטרה של המרואיין אינה לחשוב על השאלה שנשאלה ולהעניק תשובה כנה ככל האפשר. הדיאלוג מהווה פלטפורמה להעברת מסרים בלבד, כאשר את חלקם הגדול כתב יועץ התקשורת של הפוליטיקאי.

מתי ראיתם לאחרונה פוליטיקאי שמהרהר לפני מתן תשובה ואולי אומר בכנות שזו שאלה שאין לו מספיק ידע לענות עליה? יועצי התקשורת מדריכים כיום את הפוליטיקאי כיצד להתחמק ממתן תשובות ולהעביר רק את המסרים שברצונו להעביר. יולי טמיר פרסמה לאחרונה כי כאשר כיהנה כשרה וכחברת כנסת נאמר לה שעליה להצביע לפי הנחיות המפלגה גם בנושאים בהם אין היא מבינה כלל.

אז מה הנזק שנגרם מכך? העיקרי שבהם הוא אבדן האמון של הציבור בדרג הפוליטי ובכנות כוונותיו. הדעה הרווחת של הציבור על הפוליטיקאים היא כי "כולם שקרנים" וכי מי שמצפה מהפוליטיקאים לכנות ויושר הוא נאיבי. כתוצאה מכך נוצר ניכור בין האזרח לבין הדרג הפוליטי שמייצג אותו.

מתי ראיתם לאחרונה פוליטיקאי שמהרהר לפני מתן תשובה או אומר שאין לו מספיק ידע לענות? יועצי התקשורת מדריכים את הפוליטיקאי לחמוק ממתן תשובות ולהעביר רק את המסרים שברצונו להעביר

גרוע מכך, היעדר הכנות מהווה מדרון חלקלק לשחיתות אישית של נבחרי הציבור, וזו נתפסת על ידי חלק גדול מהציבור כסוג של תחכום. כאשר ראש ממשלתנו אינו מקיים את ההסכמים עליהם הצהיר, רבים מכנים אותו "גאון". גאון כי הוא הצליח להטעות את היריב הפוליטי ולהגיע, לכאורה, להישג פוליטי.

כמובן שזהו הישג קצר טווח. פוליטיקאי שמאבד אמינות, שותפיו לא ירצו בעתיד להאמין להבטחותיו. אך לא כך רואים זאת תומכיו, ומכאן ברור מדוע אותו ציבור ממשיך להצביע לפוליטיקאים שהואשמו או הנחשדים בשחיתות עמוקה ואינו מתרגש מזה כלל.

השחיתות הציבורית זולגת גם לשחיתות אישית, חלק מהאזרחים אומרים לעצמם: אם להם מותר אז למה לא לי?

ואולי אין כאן עניין של אותנטיות אלא הבדלי נרטיבים בלבד? הפילוסוף פרידריך ניטשה טען שאין אמת – יש רק נרטיבים. או בלשונו של דונלד טראמפ – יש עובדות ויש עובדות חלופיות.

אם הפוליטיקאים הין נבדלים זה מזה רק באמת הנרטיבית שלהם, עוד היה ניתן לקבל זאת. אבל חלק ניכר מהפוליטיקאים מספרים סיפור שהם עצמם אינם מאמינים בו. הם מגבשים שקר נרטיבי ולא אמת נרטיבית. שקר שמשמש כמניפולציה על הציבור ונועד לחזק את כוחם הפוליטי.

היעדר הכנות מהווה מדרון חלקלק לשחיתות אישית של נבחרי הציבור, וזו נתפסת ע"י חלק גדול מהציבור כסוג של תחכום. כשראש ממשלתנו אינו מקיים הסכמים עליהם הצהיר, רבים מכנים אותו "גאון"

אדגים זאת בעזרת חלק מהדברים שכתב ידידי שי גרינברג על הופעות התקשורת של בנימין נתניהו בעקבות הלחימה המתנהלת כעת.

"ראש הממשלה מתנהל כמו כוכב הוליוודי מזדקן שכיכב בעבר בסדרת סרטי פעולה הוליוודיים מצליחים. הוא התאהב בתפקיד ואיבד קשר עם המציאות. זאת אחרי שבמהלך השנים דקלם את הטקסטים שכתבו טובי התסריטאים ונערכו בידי עורכי וידאו מיומנים. אלה סרטים שזכו לאלפי צופים ומעריצים גם בארץ וגם בעולם. סרטים שזיכו אותו בתהילה וממון.

הכוכב המזדקן הזה גרם לכל אזרחי ישראל ביום שבת ה-7.10 להתעורר בבוקר ולחשוב שהם בסרט. חלקם הגדול כצופים, חלקם כניצבים וחלקם כקורבנות. אבל לצערנו זה לא סרט זאת המציאות…

כן כל אותן זוועות שהוא עצמו תיאר וביים על מנת להפחיד את הצופים שזה מה שהולך לקרות אם רק יעזו לא לבחור בו…

הוא מדקלם שוב את אותן סיסמאות חלולות, מול המצלמות. ומשתמש ב'כוחות העל' שמעולם לא היו לו להציל את מדינת ישראל".

פוליטיקאי שממשיך לגלם תפקיד של מושיע כאשר הוא למעשה אחראי לאסון הנורא שפקד אותנו. פוליטיקאי שרוצה למכור לנו שקרים כאילו היו אמיתות. מה רב ההבדל בינו לבין המנהיגים הקודמים שהיו לנו, כמו גולדה מאיר, משה דיין, מנחם בגין ויצחק רבין, שהכירו בגודל האחריות וסבלו מטראומות לא פשוטות בעקבות המלחמות בהן הם היו מעורבים. מה רב ההבדל בין השיח שהם קיימו עם הציבור לבין השיח התדמיתי של בנימין נתניהו, שמציג כל כישלון כהישג.

מה רב ההבדל ביו הופעת השחקן נטול הרגש נתניהו לבין ההופעה המרגשת של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שביטא באופן אותנטי ומשכנע שחדר ללב כל ישראלי ואפילו העלה דמעות בעיניים את ההזדהות העמוקה שלו עם קורבנות הזוועה הנוראית הזאת.

נתניהו הוא פוליטיקאי שממשיך לגלם תפקיד מושיע כשהוא למעשה אחראי לאסון הנורא. שרוצה למכור לנו שקרים כאילו היו אמיתות. מה רב ההבדל בינו לבין מנהיגים קודמים שהכירו בגודל האחריות וסבלו מטראומות

תומכיו של נתניהו מכנים אותו "הקוסם". ואכן הוא קוסם שמוכר לנו אשליות. האם הפעם רוב הציבור יתפכח מאותם אשליות? האם הפעם רוב הציבור יעדיף פוליטיקאים אחרים, ששואפים לשקם את המדינה ולא רק לעסוק בשיווק עצמי ולהציג את הפקקים כמחלפים ואת הכלכלה ההרוסה ככלכלה פורחת? האם הפעם רוב הציבור יניח לו לגלם את גיבור הסרט הדוהר לקראת השקיעה? שקיעה שהוא אחראי לה במידה רבה.

ד״ר אלדד שידלובסקי הוא מרצה לכלכלה במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 989 מילים
סגירה