"ואין בארץ פרח שאיננו אדם"

מרבדי פרחים בניר יצחק, 2016
מרבדי פרחים בניר יצחק, 2016

החורף מתקרב ועורכי "וואלה תיירות" גילו זריזות ופרסמו עוד לפני השבת השחורה את התוכנית המפורטת של "דרום אדום", פסטיבל פריחת הכלניות בנגב הצפוני. יער בארי נועד להיות, כתמיד, אחד ממוקדי האירועים המתוכננים: סיורים, חגיגות, ירידים חקלאיים, פעילויות לכל המשפחה. פסטיבל 2024, ה-18 במספר, היה אמור להיפתח ב-2 לפברואר ולהמשך במהלך כל החודש שופע הפריחה המרהיבה.

החורף מתקרב ועורכי "וואלה תיירות" גילו זריזות ופרסמו עוד לפני השבת השחורה את התוכנית המפורטת של "דרום אדום", פסטיבל פריחת הכלניות בנגב הצפוני. יער בארי נועד להיות, כתמיד, אחד ממוקדי האירועים

ובהקשר זה מופיע ברשת שיר עכשווי מאת עדי בלכמן סופר, המוקדש לקיבוץ בארי:

"עוד מעט יגיע החורף,
עננים בוכים ישקו את האדמה,
ויצמיחו מרבדים אדומים.
תחילה תפרח הכלנית
ואף אחד לא יבוא לצפות ביופייה.
אחריה תפרח הנורית
ולא יתקיים פסטיבל.
ולבסוף יפרח הפרג, ושקט.
אין איש
הפרחים המוגנים נקטפו
כבר בסתיו".

"ואין בארץ פרח שאיננו אדם", כתב המשורר א. עלי – עלי אלון ז"ל מקיבוץ עין-שמר – בעקבות "ששת הימים". השיר "יש פרחים" מאת נתן יונתן הוא הידוע שבשירים המדברים על החיבור בין שכול לפרחים. מוני אמריליו הלחין את השיר המוכר לנו בעיקר בביצועה היפה של דורית ראובני:

"הראית איזה יופי
שרעד ברוח סתיו,
שדה זהב דעך באופל
והדליק נרות חצב.

הראית איזה אודם
שצעק למרחקים,
שדה דמים היה שם קודם
ועכשיו הוא שדה פרגים.

אל תקטוף נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
נשארים במנגינה.
אל תקטוף נערי,
יש פרחים שעד אינסוף
עם המנגינה.

הראית מה השחיר שם?
שדה קוצים הוא נערי,
שהיה עזוב בקיץ
ועכשיו הוא שדה חריש.

הראית מה הלובן?
נערי, זה שדה בוכים.
דמעותיו הפכו לאבן
אבניו בכו פרחים.

אל תקטוף נערי…"

"ואין בארץ פרח שאיננו אדם", כתב המשורר א. עלי – עלי אלון ז"ל מקיבוץ עין-שמר – בעקבות "ששת הימים". השיר "יש פרחים" מאת נתן יונתן הוא הידוע שבשירים המדברים על החיבור בין שכול לפרחים

"הפרחים אחרי המלחמה/ פורחים בכוח נורא./הפרחים אחרי המלחמה/ בוערים בתשוקה איומה", כתב א. עלי בספרו "הר המנוחות" שיצא לאור ב-1969, בעקבות "ששת הימים". הספר כולו הוא התרסה ומחאה על מות צעירים במלחמה. לפרחים נועד מקום בולט בספר, ובייחוד בשיר "תמיד בייסורים":

"תמיד בייסורים.
תמיד בדם.
אין לנו אביב חינם.

מתחת כל רקפת, כל תינוק, כל פרג
הולך אדם לשכב
במלוא אונו, במלוא חומו,
במלוא אהבתו –
לתת בהם את חייו.

למטה, למכרות המוות, למרתפי העינויים
הולכים האמיצים הנאמנים
כי מי עוד יוכל לעמוד
במוות הזה – ולא יבגוד?

לרדת אל לוע תחתיות, אל שאול הייסורים,
אל תנור העולם
להסיק בגופם את החיים
ולא להוציא מילה?…

רק כוחות אפלים זורמים ממעמקים
פורחים בכל מאודם –

וזה האביב.
ואין בארץ פרח
שאיננו אדם".

והעצב אין לו סוף.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 361 מילים
סגירה