גרטה תונברג (צילום: AP Photos/Mstyslav Chernov)
AP Photos/Mstyslav Chernov

תהיה זו טעות לראות במחאת האקלים שסחפה אחריה גרטה תונברג כעימות בין-דורי ● אירועי האקלים הקיצוניים, הבצורות, גלי הפליטים והמלחמות על המשאבים המידלדלים כבר גובים חיי אדם ומשפיעים על עמים ומדינות כאן ועכשיו ● זו לא בעיה שהנכדים שלנו יצטרכו להתמודד איתה; זו הבעיה של כל מי שחי כרגע על הפלנטה ● ובינתיים בממשלת ישראל: התעלמות

השאלה הנפוצה ביותר בקשר לגרטה תונברג, הנערה השבדית שהציתה את מחאת האקלים, היא – למה דווקא היא? הרי משבר האקלים היה עובדה ידועה הרבה לפני שתונברג החליטה שלשבת במחאה מול הפרלמנט השבדי זה הרבה יותר חשוב מללכת לבית ספר. אז מה באקט שלה או בה עצמה גרם לכך שמיליוני תלמידים וצעירים הולכים מאז בעקבותיה ושמאות מליונים לא מפסיקים לדבר עליה?

ספק אם יש לשאלה הזו תשובה. זה כמו לתהות – תהייה שעלתה בישראל אינספור פעמים בקיץ 2011 ואחריו – 'למה דפני ליף'? איך זה שבחורה צעירה עם סיפור שיגרתי למדי, שהתיישבה עם אוהל קטן וגיטרה בשדרה, גרמה לכך שתוך 48 שעות ישראל תהיה נתונה בתוך סופת המחאה החברתית?

בעידן הרשתות החברתיות, ולמעשה בחיים בכלל, לפעמים התשובה היא, פשוט, 'ככה'. פעולה קטנה, סמלית, שבאה במקום הנכון, בזמן הנכון ופוגשת ציבור טעון ובשל, מתפקדת כמו גפרור על פתחה של באר נפט. וממש באותו זמן, מיליוני גפרורים שמנסים להצית מחאות אחרות כבים עוד לפני שמישהו הספיק לשים לב.

מחאת האקלים בתל אביב, ב-27 בספטמבר 2019 (צילום: תמי גנות, אדם טבע ודין)
מחאת האקלים בתל אביב, ב-27 בספטמבר 2019 (צילום: תמי גנות, אדם טבע ודין)

עקרונית אני מסתייג מתיוגה של מחאת האקלים כעימות בין-דורי – הנוער נגד המבוגרים – מפני שמשבר האקלים הוא לא עניין עתידי. ברגע שהמחאה נתפסת כהתרסה של תלמידים מול פוליטיקאים, נוצר רושם שרק בני ה-15 וה-16 של היום ייאלצו לספוג את השלכות האפוקליפסה האקלימית. וזה לא המצב. משבר האקלים מתחולל כאן ועכשיו. ההשלכות שלו כבר ניכרות בכל פינה של הכדור.

אירועי האקלים הקיצוניים, הבצורות, גלי הפליטים והמלחמות על המשאבים המידלדלים כבר גובים חיי אדם ומשפיעים על עמים ומדינות.

נוצר רושם שרק בני ה-15 וה-16 של היום ייאלצו לספוג את השלכות האפוקליפסה האקלימית. וזה לא המצב. משבר האקלים מתחולל כאן ועכשיו. ההשלכות שלו כבר ניכרות בכל פינה של הכדור

ההתנהגות האנושית קצרת הרואי – הצפת העולם בכמויות דמיוניות של פלסטיק, זיהום הנהרות ומקורות המים, הכחדת המינים בקצב מסחרר ופקקי הענק בגלל ההתמכרות למכוניות פרטיות (ע"ע מדינה קטנה אחת במזרח התיכון) – חוזרת כמו בומרנג כבר עכשיו אל חלקים גדולים מהאנושות.

זו לא בעיה שהנכדים שלנו יצטרכו להתמודד איתה; זו הבעיה של כל מי שחי כרגע על הפלנטה. בישראל, לפי ארגון הבריאות העולמי, מתים מדי שנה יותר מ-2000 בני אדם כתוצאה מתחלואה שנגרמת מזיהום אוויר. לא ב-2050, כשגרטה תונברג תהיה בת 47; זה קורה היום.

ובכל זאת, היה משהו בהופעה של תונברג בועידת האו"ם שהטעין את המפגש הבין-דורי במשמעויות חדשות. היא פתחה במשפט שנשמע על גבול האיום: "We'll be watching you". ניכר שהנוכחים, מנהיגי העולם, לא ידעו איך לבלוע את זה. התגובה נעה בין מחיאות כפיים מהוססות לצחקוקים נבוכים. אבל היא ממש לא צחקה.

אולי בחסות היותה על הספקטרום, לא נראה שהיא בקטע של ניואנסים והומור: היא באה לדבר תכל'ס, עניין לא שיגרתי בפורומים דיפלומטיים מעונבים. כשנזפה בנוכחים בזעם, שוב ושוב – "how dare you" – נראה כאילו התהפכו היוצרות: היא נשמעה כמו המבוגרת האחראית שמעמידה את הפוליטיקאים הסוררים במקומם ודורשת שיעשו את העבודה שלהם במקום למרוח אותנו בתירוצים ולהתעסק בשטויות.

התגובות של האגף הרפובליקאי-ימני של העולם להופעה של תונברג הן הדבר הכי צפוי והכי נחות שאפשר להעלות על הדעת: מחטטים במקורות המימון שלה (בפוסט שהעלתה טענה שההורים משלמים על הנסיעות שלה), מכנים אותה חולת נפש, מגחיכים את המראה החיצוני שלה וטוענים שהיא מופעלת על ידי השמאל העולמי. יש לכם את זה ביותר נמוך?

וכמובן, אי אפשר בלי הציוצים המלגלגים והעלובים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. רק דבר אחד המגיבים לא טרחו לעשות: להתמודד באופן ענייני עם טענותיה, ועם טענות מחאת האקלים בכלל. זה כנראה קצת יותר מסובך.

התגובות של האגף הרפובליקאי-ימני להופעה של תונברג הן הדבר הכי צפוי ונחות שאפשר להעלות על הדעת. רק דבר אחד המגיבים לא טרחו לעשות: להתמודד באופן ענייני עם טענותיה, ועם טענות מחאת האקלים בכלל

לאן תוביל המחאה שהציתה תונברג? קשה לדעת. בסוף השבוע הפגינו באוסטרליה 400 אלף איש, בניו יורק 300 אלף ובלונדון 100 אלף. בישראל, בינתיים, רק כמה מאות בני נוער וצעירים לוקחים חלק במחאות, אם כי המספר גדל בהתמדה ומתפשט גם לאיזורים וחוגים לא צפויים, כמו המגזר הערבי (אחת הדוברות הבולטות של המחאה היא למא גנאיים, תלמידת י"ב מסחנין).

ממשלת ישראל, כהרגלה, מתנהלת על פלנטה משלה. בדרגים המקצועיים של משרדי הממשלה, בעיקר במשרד להגנת הסביבה, יש מי שעמלים על תוכניות לצמצום פליטות והתמודדות עם משבר האקלים, אבל אל הדרג הפוליטי השמועה עדיין לא הגיעה. שר החוץ ישראל כ"ץ לא טרח להופיע בוועידת האקלים, בדיוק כמו ראש הממשלה נתניהו שנעדר ב-2009 מהוועידה המפורסמת בקופנהאגן שבה השתתפו כל מנהיגי תבל. עשור עבר, העולם בוער, ורק בירושלים הזמן קפא.

נשיא ארה
נשיא ארה"ב לשעבר נואם על משבר האקלים בוועידה הכלכלית בדאבוס, ב-22 בינואר 2019 (צילום: AP Photo/Markus Schreiber)

במאמר שפרסם השבוע בניו יורק טיימס, כתב סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור: "לדברים לוקח הרבה יותר זמן לקרות ממה שחושבים, אבל כשהם כבר קורים, אז הם קורים מהר בהרבה ממה שחשבנו שאפשרי". זה נכון גם באשר למשבר האקלים עצמו, שנכנס לתאוצה וסחרור מעל ומעבר לתחזיות המומחים, וגם באשר למחאה העולמית.

נדמה שהכול בשליטה, בסך הכול תלמידים מכריזים על שישי חופשי מבית ספר, ואז פוף – פתאום משהו קורה וכללי המשחק משתנים. האם זה יקרה גם הפעם? קשה לדעת, וכנראה רוב הסיכויים שלא. אבל במקום הצייצנים הלעגנים שיושבים על ערימה של חביות נפט ומיליארדים, הייתי משאיר עין אחת פקוחה.

עוד 780 מילים
סגירה