חבר שלי, רופא תושב פריז, קנה לפני כמה שנים דירה במרכז ירושלים. הדירה שימשה לו מקום נופש חודשיים בשנה. אחרי ההפגנות ההמוניות בפריז בימים האחרונים, גילויי האנטישמיות וסימון בתי היהודים אולי לא תהיה לו ברירה והוא ייאלץ להפוך דווקא את ירושלים לעיר מקלט.
בינתיים הם שם. "זה עוד לא צבע אדום", הוא אומר. בני המשפחה אמנם לא יוצאים מהבית בערבים כי מסעדה יהודית נחשבת למוקד סיכון, אבל הולכים לעבוד כרגיל. הם גם סומכים על החיילים הצרפתים החמושים שמגינים על כל בית כנסת בעיר. על סימון בתי היהודים אומר חבר שלי שזה נורא, אבל מדובר במעשה חריג של קבוצה קיצונית, שאירע גם בגרמניה לפני שלושה שבועות.
המועקה של החבר מפריז עדיין לא דומה לתחושת המצור שמתפתחת כאן בימים אלה. ההפגנות ההמוניות נגד ישראל בפריז, לונדון, ניו יורק ובמקומות אחרים בעולם והזינוק במאות האחוזים במקרי האנטישמיות מרתיעות את מי שרוצה לברוח מכאן, ועכשיו חושב פעמיים.
ההפגנות ההמוניות נגד ישראל בפריז, לונדון, ניו יורק ובמקומות אחרים בעולם והזינוק במאות האחוזים במקרי האנטישמיות מרתיעות את מי שרוצה לברוח מכאן, ועכשיו חושב פעמיים
ההתנכלויות ליהודים בבירות העולם ובאוניברסיטאות בארצות הברית הן המשך למסע ההרג השיטתי של חמאס בשבעה באוקטובר ולאיומים על ישראל מכל כיוון שהוא, כולל מתימן.
אנחנו במפלס חרדה גבוה ובתחושת מצור, נתונים במלחמה בכמה חזיתות, אבל אנחנו לא נתונים בסכנה קיומית, למרות מה שראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לשדר.
ב-1948, בימי מלחמת השחרור שנתניהו משווה בינה ובין המלחמה הנוכחית, היינו באמת בסכנת קיום. ביום כיפור 1973 היינו בסכנת קיום, אחרי שהטנקים הסורים שטפו את רמת הגולן, והדרך לטבריה וצפת מגשר בנות יעקב הייתה פתוחה בפניהם. עד היום אני זוכר את פרופ' שלמה אהרונסון המנוח מהדהד באוניברסיטה העברית כי רק הנשק הגרעיני עצר את ההתקדמות זהו.
בסוף אוקטובר 1973 מנהיגי ברית המועצות לשעבר ליאוניד ברז'נייב ואלכסיי קוסיגין הציבו אולטימטום לישראל, ותבעו להסיר את הכיתור על הארמיה השלישית, אחרת יתקפו אותנו. זה אכן היה איום קיומי שרק כוננות גרעינית מצידה של ארצות הברית בלמה אותו.
כיום, ארצות הברית מחויבת לישראל ולגורלה קצת יותר מהנשיא דאז ריצ'רד ניקסון, שלא אהב את היהודים ואת ישראל במיוחד.
ההפתעה ביום כיפור, כמו היום, הייתה מוחלטת, אבל המצרים לא השיגו את היעד שלהם, כיבוש מעבר המתלה. בניגוד להיום, במלחמת יום כיפור הציבור נתן אמון מוחלט בממשלה ובצבא, בראש הממשלה גולדה מאיר ובשר הביטחון משה דיין.
גולדה והמערך אפילו זכו ב-51 מנדטים בבחירות שהתקיימו חודשיים אחרי המלחמה, כשכבר נודעו תוצאותיה הקטסטרופליות, למרות שגם הליכוד רשם עליה דרמטית בכוחו (עלה מ-26 ל-39 מנדטים).
בבחירות 1977 הושלם המהפך ההיסטורי לטובת הליכוד בגלל השילוב הקטלני בין אובדן הביטחון האישי במלחמה ושחיתות הממסד המפא"יניקי.
במלחמת ששת הימים הייתי כמעט בן 13. מי שרץ בירושלים המערבית למקלטים ושמע את רעם התותחים של הצבא הירדני חש באמת בסכנת קיום. המדינה הותקפה משלושה כיוונים על ידי שלושה צבאות מסודרים מול קווי ההגנה של 1949 – שאבא אבן כינה אותם גבולות אושוויץ. ישראל נחלה ניצחון ענק, אבל התוצאות לטווח ארוך היו הרות אסון.
במלחמת ששת הימים הייתי כמעט בן 13. מי שרץ בירושלים המערבית למקלטים ושמע את רעם התותחים של הצבא הירדני חש באמת בסכנת קיום
ההפגנות נגדנו בעולם של תומכי חמאס ועוזריהם מפחידות והאירועים חסרי התקדים שלשום בשדה התעופה בדאגסטן מעוררים פלצות. אנחנו מרגישים שאין לאן להימלט, אבל גם זה אינו חדש. אחרי מלחמת ששת הימים, כדאי להזכיר, כל מדינות אפריקה, הגוש הקומוניסטי ומדינות באסיה ניתקו עימנו יחסים.
ידענו ימים קשים, אבל התקופה הזו היא המיוסרת ביותר בחיינו כאן. אבל דווקא בשעה זו צריך לזכור ולהזכיר: לא מרחפת עלינו סכנת השמדה. אנחנו חזקים מספיק למרות התבוסות האיומות שנחלנו. גם כאשר היינו בסכנה גדולה מזו, הפכנו את הגלגל. לא צריך להיבהל גם הפעם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
במלחמת יום כיפור הסורים התכוונו רק להחזיר את הגולן, והמצרים רק לתפוס רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, ולכן לא היה אז איום קיומי על ישראל. מאידך, סכנת הימין המשיחי והגזעני, שבימים אלו מבעיר את הגדה, היא אכן איום קיומי על המדינה יותר ממה שהיה אי פעם.