מראש השנה תשע"ט עד ראש השנה תש"פ, ישראל עסוקה באותו עניין: תיקיו הפליליים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. התחזיות לבחירות שיתקיימו כבר בתשע"ח, בניסיון להקדים את כתבי האישום, התממשו לבסוף פעמיים בתשע"ט, ועשויות ללוות אותנו עמוק לתוך תש"פ.
אם היינו נדרשים לבחור את איש השנה החולפת, נתניהו לא היה המועמד היחיד. בעוד שהדומיננטיות שלו נמשכת כבר עשור, בני גנץ פרץ לחיינו בשנה האחרונה וחולל מפץ פוליטי שלפחות באופן זמני הצליח לבלום את שלטון הימין-חרדים הבלתי מעורער. לראשונה מזה עשור, קם כאן מועמד לראשות ממשלה המאיים לאורך זמן ובהתמדה על מעמדו נתניהו.
הפוליטיקה האישית והמפלגתית דחקה בשנה האחרונה את הדיון בסוגיות החשובות לאזרחים, ומילאה מאות אלפי שעות שידור ואינצ'ים בעיתונות הכתובה. למרות זאת, מעט מאוד קרה. מלבד הטלטלה שחולל גנץ, ישראל צועדת במקום ושרויה בקיפאון ומבוי סתום.
בזמן שהכנסת שובתת מפעילות חקיקה רגילה, לבש המאבק הפוליטי של השנה האחרונה אופי חוקתי. הוא עוסק בשאלות תשתיתיות על אופייה של ישראל: האם היא מדינה דמוקרטית-ליברלית או דמוקרטיה לא ליברלית, בסגנון הונגריה ופולין? האם ערכי השוויון, הפרדת הרשויות וזכויות האדם והאזרח חזקים מהרוב המקרי, או שלרוב יש סמכות לשנות את העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה?
המאבק בין הצדדים הידרדר למלחמת החפירות המתנהלת בימים אלה. גם אם אחד הצדדים יצליח להשיג ניצחון, יהיה זה ניצחון בנקודות בלבד ולא הכרעה ברורה.
אנשי המחנה הדמוקרטי יכולים להיות מרוצים מבלימה, לפחות זמנית, של המגמות הפופוליסטיות, הכוללות הכנעה של מערכת המשפט וקיבוע מעמד נחות יותר של האזרחים הלא-יהודים באופן רשמי.
המחנה הנגדי רשאי להיתלות בתקווה שהנטייה ימינה והריבוי הטבעי של האוכלוסייה הדתית והחרדית יכריעו לבסוף את המחנה החילוני ליברלי, ויעצבו את ישראל כדמוקרטיה בעלת מאפיינים דתיים ולאומניים, שבה שלטון שאינו מאותגר על ידי שומרי סף ומוסדות מאזנים.
בישראל הזאת, ההגמוניה השלטונית תישאר לאורך זמן בידי הימין הדתי-מתנחלי ובידי החרדים, והאחיזה בשלטון תשרת את עצמה, באמצעות חלוקת תמלוגים מוגדלים מהמשאבים המוגבלים לתומכי ונאמני השלטון.
הכרוניקה הפוליטית של שלושת החודשים שבין ראש השנה שעבר לבין ההכרזה על בחירות, היא רק סיפור כיסוי למאבק תרבותי עמוק הרבה יותר. חלוף הזמן מצדיק תזכורת למציאות שהובילה אותנו לימים אלה
במובן הזה, הכרוניקה הפוליטית של שלושת החודשים שבין ראש השנה שעבר לבין ההכרזה על בחירות אפריל, המתוארת כאן, היא רק סיפור כיסוי למאבק תרבותי עמוק הרבה יותר. ובכל זאת, חלוף הזמן מצדיק תזכורת למציאות שהובילה אותנו לימים אלה.
ברגעים הנדירים של שקט בתווך שבין שתי מערכות הבחירות שהתקיימו השנה, אפשר לתהות על המוטיבציות של השחקנים השונים, ובעיקר על הסיכויים לשינוי שיבטיח את קיומה של ישראל כדמוקרטיה משגשגת.
נתניהו: הראשון לזהות
כמה ימים לאחר ראש השנה תשע"ט, בישיבת ראשי סיעות הקואליציה, נתן נתניהו ביטוי לחושיו הפוליטיים המחודדים, על רקע התגברות אווירת הבחירות. באותם ימים, לאחר כחצי שנה של התחממות על הקווים ומגעים עקרים עם יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד, התברר סופית שבני גנץ מתכוון להתמודד בבחירות הבאות בראשות רשימה חדשה.
בסקר שהתפרסם כשבוע לאחר מכן התברר של-57% מהאזרחים יש דעה חיובית על גנץ, לעומת 46% שחשו כך ביחס לנתניהו. רק ל-10% מהציבור הייתה אז דעה שלילית על גנץ, לעומת 48% במקרה של נתניהו. התחושה הייתה שלראשונה מזה עשור קם לראש הממשלה החזק מהליכוד מתחרה אמיתי.
בישיבת ראשי סיעות הקואליציה ביקש נתניהו מעמיתיו לתמוך בהורדת אחוז החסימה בחצי אחוז, כדי לוודא שיוכל לעשות "העתק-הדבק" לאותה קואליציה, והוסיף אזהרה מפיצול רשימות שעלול להוביל לחוסר יציבות קואליציוני. הוא צדק בשני הסעיפים: השארת אחוז החסימה על כנו והתפצלות נפתלי בנט ואיילת שקד מהבית היהודי, סיכלו מאז את תוכניתו להקים שוב ממשלת ימין צרה.
המחצית הראשונה של אוקטובר שעבר לא הייתה טובה לנתניהו. ב-5 באוקטובר התקיימה במעון ראש הממשלה בירושלים חקירה נוספת של נתניהו בתיק 4000. כעבור עשרה ימים, במהלך אירוע בקריית שמונה אמר לאורנה פרץ, תומכת ליכוד מהעיר, שהתפרצה לדבריו בשאלות על הקמת חדר מיון בעיר, "את לא מעניינת, את משעממת", וחולל סערה ציבורית.
בתגובה תדלק את קמפיין "ליגה אחרת" המציג אותו כמדינאי פורץ דרך. בסוף החודש נסע בפרופיל תקשורתי גבוה לנסיכות עומאן, לעוד ביקור שתואר כהיסטורי. בסוף נובמבר אירח בירושלים את נשיא צ'אד והכריז: "ישראל חוזרת לאפריקה". בסוף דצמבר נסעו נתניהו ובני משפחתו לביקור בן כשבוע בברזיל, לרגל השבעת הנשיא ז'איר בולסונרו, שאחריו הכריז כי האחרון הודיע לו שיעביר את שגרירות ברזיל לירושלים.
בין האירועים המדיניים ספג נתניהו מכה נוספת. בתחילת דצמבר הודיעה המשטרה על המלצתה להגיש נגדו כתב אישום על שוחד בפרשת בזק-וואלה. פרטים על הפרשה דלפו לעיתונות ועוררו עניין רב. בסוף החודש נימק במשתמע במסיבת עיתונאים את מה שהניע אותו להקדים את הבחירות.
"ישראל היא מדינת חוק, ראש ממשלה לא מתפטר בעת הליך של שימוע", אמר. "מה קורה אם מדיחים ראש ממשלה בהליך שימוע, ואז לאחר השימוע מחליטים לסגור את התיק? לא הגיוני לפתוח בהליך של שימוע במהלך מערכת בחירות, זו פגיעה בדמוקרטיה".
בנט: כך חולפת תהילת עולם
שלושת החודשים האחרונים של 2018, שבסופם הוכרז על יציאה לבחירות, היו סוערים מבחינת בנט, אז יו"ר הבית היהודי ושר החינוך. בסוף ספטמבר הוא תקף את אביגדור ליברמן, שאותו ביקש להחליף במשרד הביטחון. "תחת מעטה של 'פרגמטיות' ו'אחריות', ליברמן השאיר את ביטחון תושבי הדרום לשיקול דעתו של חמאס", אמר, ובשבועות הבאים רק הגביר את המתקפות.
ליברמן לא נותר חייב. בנט, אמר, "מייצג את הימין המשיחי והקנאי" המוביל למדינה דו-לאומית, ו"מוכן להקריב את הביטחון כדי להרוויח מנדט אחד". בראיון לידיעות אחרונות בתחילת אוקטובר אמר ליברמן כי בנט החל במסע הבחירות, ורמז לעתיד לבוא: "הבחירות הבאות יהיו בסימן מאבק בין ימין משיחי וקנאי, מול ימין ממלכתי ואחראי שאני מייצג".
חודש וחצי לאחר מכן התפטר ליברמן, על רקע הפסקת אש שאישר הקבינט לאחר עימות קצר בעזה, שבמהלכו שיגר חמאס לעבר ישראל 460 רקטות בתוך יממה. בנט לא התכוון להחמיץ את ההזדמנות. עוד באותו יום הוא כינס את סיעת הבית היהודי, שאישרה את הצעתו לאולטימטום לנתניהו: מינוי בנט לשר הביטחון, "כדי שישראל תחזור לנצח", או עזיבת הממשלה.
בתחילת אוקטובר אמר ליברמן כי בנט החל במסע הבחירות, ורמז לעתיד לבוא: "הבחירות הבאות יהיו בסימן מאבק בין ימין משיחי וקנאי, מול ימין ממלכתי ואחראי שאני מייצג"
אלא שנתניהו, שלקח לעצמו את תפקידו של ליברמן, לא התכוון לוותר. הוא כינס מסיבת עיתונאים והזהיר מ"בחירות מיותרות" על רקע מצב ביטחוני רגיש במיוחד. "בענייני הביטחון אין מקום לפוליטיקה", אמר. "אתם רואים רק תמונה חלקית של מערכה רחבת היקף שאנחנו עדיין בעיצומה. אל תפילו את הממשלה, ובייחוד לא בעיתוי רגיש זה".
סקר גל"צ בנושא העלה שהציבור לא השתכנע מטיעוני נתניהו. 58% השיבו כי נתניהו מונע יציאה לבחירות משיקולים פוליטיים, בעוד 31% בלבד סברו שטיעוניו של נתניהו כנים.
יום לאחר מסיבת העיתונאים, ב-19 בנובמבר, התברר כי נתניהו שלח את ראש המועצה לביטחון לאומי מאיר בן שבת לרב חיים דרוקמן, מנהיגה הרוחני הבולט של הבית היהודי, כדי לשכנע אותו ללחוץ על בנט להימנע מפרישה. בן שבת הציג לדרוקמן מידע סודי המוכיח לכאורה את חומרת המצב הביטחוני.
יחד עם לחצים נוספים שוכנעו בנט ואיילת שקד לרדת מעץ האולטימטום עוד באותו היום, בצעד משפיל שעורר לעג רב על השניים. בנט הסביר את הוויתור בצורך לאפשר לנתניהו לממש הבטחה שנתן לו לפעולה חזקה בעזה. שקד אמרה: "אין לנו את הלוקסוס לשקול שיקולים אישיים. היד שלנו חשובה מכדי להוריד אותה מההגה".
בסוף ספטמבר, כחודשיים לאחר שרכש מהשר לשעבר יוסף פריצקי את מפלגת המדף צל"ש, עוד ניסה בנט להתאים את הבית היהודי לצרכיו, אם כי רמז בראיון למעריב על אפשרות שיפרוש מהמפלגה, על רקע פערים בין מתונים לתורנים. בשיחות סגורות אמר כי הוא שוקל לבטל את הפריימריז במפלגה, כדי לשבץ ברשימה דמויות שימשכו קהל צעיר.
בתגובה תקף אותו ח"כ בצלאל סמוטריץ', שטען כי בנט "מפרק את חזון הציונות הדתית". באמצע אוקטובר הצליח בנט להעביר במרכז הבית היהודי תיקון לחוקת המפלגה, המאפשר לו שלושה שריונים ברשימה, שניים בעשירייה הראשונה ואחד בשנייה. עם זה הוא עוד יכול היה לחיות, אך הזובור שעבר כעבור חודש, כשנאלץ להקשיב לרבנים ולהישאר כשר החינוך בממשלה, היה כבר יותר מדי.
בתחילת דצמבר פורסם בחדשות 12 כי בתקופת מעורבותו של נתניהו באתר וואלה! הוא ביקש מידידו שאול אלוביץ' לדאוג לפרסום ידיעה מכפישה על אשתו של בנט, גילת, שעבדה במסעדה לא כשרה בניו יורק. בנט הגיב: "צר לי עליך, מר נתניהו. טרחת אישית להתקשר לבעלי וואלה! כדי לפגוע באשתי. זהו מעשה נבזי ופחדני. תתבייש לך".
במוצאי שבת בסוף דצמבר, חמישה ימים לאחר ההכרזה על הליכה לבחירות, כינסו בנט ושקד מסיבת עיתונאים בה הודיעו על פרישתם מהבית היהודי והקמת מפלגה חדשה, דתית-חילונית, בהובלה משותפת. "הבית היהודי הפך להיות כוח משפיע, אבל באחרונה עידן ההשפעה הגדולה חלף. נתניהו הבין שהציונות הדתית יושבת בכיס שלו", אמר בנט. מאז, הוא ממשיך להציץ מדי פעם מכיסו של נתניהו, כדי להביע בו תמיכה.
גבאי גמר את העבודה
באותה תקופה כבר היה מצוי אבי גבאי, יו"ר המחנה הציוני – הרשימה המשותפת למפלגת העבודה ולתנועה של ציפי לבני – בדשדוש עמוק. כהונתו כיו"ר הרשימה, שמנתה אז 24 חברי כנסת, החלה רע. הוא חזר על אמירתו המפורסמת של נתניהו ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודים", הסתייג מפינוי התנחלויות, וניהל מהלכים כוחניים להשתלטות על מפלגת העבודה.
בתחילת אוקטובר, על רקע כניסתו המיוחלת של גנץ למירוץ, ניבא סקר של חדשות 12 כי המחנה הציוני ייחתך ביותר מחצי לאחר הבחירות הבאות, ל-10 מנדטים בלבד. רשימתו של גנץ, שעוד לא קמה רשמית, קיבלה באותו סקר 10 מנדטים, יש עתיד בהובלת לפיד זכתה ב-18 מנדטים וגשר, מפלגתה החדשה של אורלי לוי-אבקסיס פרצה עם 6 מנדטים. לליכוד ניבא הסקר 32 מנדטים.
באותם ימים תיקן גבאי את התבטאויותיו לכיוון שמאל, אך זה היה מאוחר מדי. הכרזותיו על תמיכה בפתרון שתי המדינות ועל הפיכת עצרת הזיכרון לרבין, שהפיקה מפלגת העבודה, לפוליטית, לא הותירו רושם מיוחד. גם ניסיונותיו לגייס למפלגה את גנץ או גבי אשכנזי הסתיימו בכישלון.
בראיון לגלובס בסוף ספטמבר אמר ח"כ לשעבר איתן כבל: "זה לא סוד שיש התמרמרות גדולה במפלגה והיא לא נעלמת מעיניו של גבאי. אנחנו רואים את הסקרים של היום, ואנחנו מקווים שזה ייראה אחרת בפועל. כששני שלישים מהסיעה מתנדנדת זה מייצר לחצים, וזה תפקידו של גבאי לאחד ולחבר את השורות".
עשרים יום לאחר מכן התרחש עימות בין כבל לגבאי בישיבת סיעה של המחנה הציוני. כבל פנה אל גבאי: "אנחנו רוצים שתצליח ותהיה ראש ממשלה, אבל בוא נדבר על הפיל שבחדר – אנחנו לא רוצים להיות מובטלים ולא רוצים לחפש עבודה". גבאי השיב: "לא אתפטר".
כבל פנה אל גבאי: "אנחנו רוצים שתצליח ותהיה ראש ממשלה, אבל בוא נדבר על הפיל שבחדר – אנחנו לא רוצים להיות מובטלים ולא רוצים לחפש עבודה". גבאי השיב: "לא אתפטר"
דצמבר היה החודש הקשה ביותר של גבאי. הסקרים שפורסמו עם ההכרזה על יציאה לבחירות ניבאו למפלגת העבודה 7 מנדטים, ורביב דרוקר דיווח שגבאי הציע לגנץ את ראשות המחנה הציוני אך נתקל בסירוב. בישיבת סיעה ביום ההודעה על הבחירות, הכריז גבאי במנותק מהמצב בסקרים, כי "הבחירות הן ביני לבין נתניהו", ורק העמיק את הדימוי השלילי שדבק בו.
במקביל להכרזת הבחירות התמודד גבאי עם חזית פנימית נוספת, מכיוונה של ציפי לבני, שקראה "לוותר על האגו" ולהתאחד במרכז-שמאל, במטרה להחליף את נתניהו. בתגובה אמר: "לבני היא שצריכה לוותר על האגו". שבוע לאחר מכן, ביום הראשון של 2019, נפרד גבאי מלבני בשידור חי, ללא הודעה מראש, כשהיא יושבת לצדו בישיבת סיעה.
הצעד של גבאי זכה לביקורות נוקבות במערכת הפוליטית, בתקשורת וברשתות החברתיות. הוא כונה "זובור בשידור חי", "התנהלות אלימה", ו"מעשה מביש, משפיל ומבזה", והפך את גבאי ממועמד בעיני עצמו לראשות הממשלה לדמות שולית בפוליטיקה. השיפור בקמפיין שניהלה העבודה בחודשיים שלפני בחירות אפריל לא הספיק ליותר משישה מנדטים, וגבאי נאלץ לפרוש.
לפיד: הנץ שלא נסק
במהלך אוקטובר שעבר יאיר לפיד היה יאיר לפיד. מתבצר במרכז המפה הפוליטית, ומקפיד לא להרגיז איש מלבד חברי הכנסת הדתיים והחרדים, אותם כינה "הבוסים האמיתיים של הממשלה".
על חתונת לוסי אהריש וצחי הלוי, שעוררה תגובות גזעניות רבות, אמר לפיד כי גם הוא מתנגד לנישואי תערובת, אך גינה את המתקפות עליהם ואיחל להם מזל טוב. בעקבות פגיעת רקטה ששוגרה מעזה בבית בבאר שבע קרא לפיד לתגובה חריפה והוסיף: "אני יותר ימני מהממשלה בנושא הזה".
במהלך נובמבר המשיך לפיד בהצהרות ביטחוניות נציות, קרא לפיזור הממשלה בעקבות התפטרות נתניהו, וטען כי נתניהו חייב הסברים לציבור בעקבות המלצות המשטרה בפרשת הצוללות. באמצע נובמבר כבר נבדקה בתקשורת האפשרות לריצה משותפת של לפיד וגנץ, והתוצאה היתה 26 מנדטים.
באותו שלב כבר פיגרה בסקרים יש עתיד של לפיד אחר המפלגה שגנץ תיכנן להקים במנדט – 12 לעומת 13.
ב-24 בדצמבר הצטרף לפיד לאביגדור ליברמן והודיע כי לא יתמוך בחוק הגיוס בגרסתו המתוקנת, שמשאירה לממשלה את הסמכות לשנות את יעדי גיוס החרדים. כמה שעות לאחר מכן הודיעו סיעות הקואליציה על סיכום ללכת לבחירות, לכאורה בגלל משבר חוק הגיוס.
גנץ: איש השנה
בני גנץ כמו בני גנץ, היה שקט בחודשים שקדמו להכרזה על הבחירות. ראיון ראשון במסגרת הקמפיין העניק רק בתחילת פברואר השנה, לידיעות אחרונות. אך הימנעותו של גנץ מהתבטאויות לא הורידה אותו מהכותרות. המפלגה המיועדת בראשותו זכתה בכל הסקרים למספר מנדטים דו-ספרי, והנזק שחולל ליש עתיד ולמחנה הציוני היה ניכר. "גנץ מרסק את לפיד וגבאי", הכריזה כותרת באחד האתרים.
הספקולציות על הרכב רשימתו של גנץ, שכונה "הג'וקר של מערכת הבחירות הבאה", הציפו את התקשורת. העיתונות דיווחה על מגעים עם עדינה בר שלום, כלת פרס ישראל ובתו של הרב עובדיה יוסף, שלא הצטרפה לבסוף; על קשר עם מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם לשעבר, שאכן הצטרף לחוסן לישראל; ושלל דיווחים סיפרו על שיחות בין אהוד ברק, לבני, גבי אשכנזי, משה בוגי יעלון ואחרים, להקמת רשימת-על שתתייצב מול הליכוד.
דיווחים אחרים לכל אורך התקופה הניחו כי גנץ נוטה להצטרף לפוליטיקה, אך סייגו זאת בכך שעדיין לא החליט סופית. ב-27 בדצמבר, שלושה ימים לאחר ההכרזה על הבחירות, רשם גנץ את מפלגת חוסן לישראל ויצא לדרך. חודש לאחר מכן סיכם על בוגי יעלון על ריצה משותפת של חוסן לישראל ותל"ם של יעלון, שעות ספורות לפני נאומו הראשון של גנץ כמועמד בגני התערוכה בתל אביב.
בחלוף שלושה שבועות נוספים, לאחר מו"מ קדחתני שאליו הצטרף גבי אשכנזי, סיכמו גנץ ולפיד על הצטרפות יש עתיד לחוסן לישראל ולתל"ם, וכחול לבן הוקמה ממש ביום הגשת הרשימות הסופיות לוועדת הבחירות המרכזיות.
והשאר – היסטוריה בהתהוות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם