מערכת הרווחה במדינת ישראל הייתה קורסת בימיה הראשונים של המלחמה אם לא הייתה התארגנות מהירה של הדרגים המקצועיים במשרד הרווחה, אם לא הייתה התגייסות מרשימה של עובדות ועובדים סוציאליים מהמגזר הציבורי ובהתנדבות, ואם לא הייתה תגובה יוצאת דופן של ארגוני החברה האזרחית ויוזמות מקומיות.

קריסה זו לא צריכה להפתיע. לאחר עשור ויותר של תת-תקצוב של מערכת הרווחה בישראל (דוח מקיף של קרן מנומדין מעריך שמדובר בחסר של 6 מיליארד ₪ בשנה); חוסר איוש תקנים של עובדות ועובדים סוציאליים, שבצדק לא מוכנים לספק שירותים בתנאי עבודה ושכר מחפירים (לפי מרכז טאוב, 786 תקנים של עובדים סוציאליים לא מאוישים, במיוחד ביישובי הפריפריה); פוליטיזציה מואצת של מערכות השלטון שמתבטאת במינויים על בסיס קשרים פוליטיים ולא על פי כישורים מקצועיים; והתקפות חסרות רסן על אנשי המקצוע במערכת הרווחה – הקריסה הייתה בפתח.

לאחר עשור ויותר של תת-תקצוב של מערכת הרווחה בישראל (המוערך בחסר של 6 מיליארד ₪ בשנה), חוסר איוש תקנים של עובדות ועובדים סוציאליים, פוליטיזציה ועוד, הקריסה הייתה בפתח

לא זו בלבד שמערכת הרווחה לא הצליחה לספק מענים מספקים לרבים מבין מיליון משתמשי-שירותיה עוד לפני המלחמה, אלא שכעת נוספו אליה 130,000 מפונים הזקוקים לסיוע חומרי ולעיתים קרובות גם לסיוע נפשי, תמיכה רגשית וסיוע בהתארגנות להמשך תפקוד.

התנדבותם של אנשי מקצוע ועמותות שימשה משענת חשובה במיוחד בשבועות האחרונים למי שנפגעו ונעקרו מבתיהם, אולם קיימת עייפות גוברת בקרב הגורמים המתנדבים והתמעטות משאביהן של עמותות הרווחה.

מערכות המדינה מתחילות לפעול, וישנן יוזמות מבורכות של מסגרות לאומיות, מחוזיות ומקומיות בתחום הרווחה – שנועדו לתאם בין הגורמים השונים, להקים מערכות לטיפול בצרכים החדשים ולספק מענים דחופים למי שזקוק להם.

אולם הבעיה היא שהמשאבים הקיימים למשימות אלה מוגבלים מאוד והמשימות הרבות מוטלות על עובדות ועובדים סוציאליים מעטים מדי. עובדות ועובדים סוציאליים לא יכולים גם לטפל במכלול הבעיות של מפונים בבתי מלון ובעת ובעונה אחת לדאוג באופן ראוי לילדים, לזקנים, לנשים המתמודדות עם אלימות, למשפחות ולבודדים במצוקה שבאחריותם בשגרה בקהילה.

לא סביר לצפות מעובדות ועובדים סוציאליים במטה משרד הרווחה להעניק סיוע ישיר לקורבנות וגם לתכלל את מערכות המשרד. במקביל, עודף משרדי "רווחה" (שוויון חברתי; קידום מעמד האישה; הנגב והגליל) לא רק גורם לבזבוז משאבים יקרי ערך אלא מסרבל את הפעולות בשטח. זאת על ידי כפילות מיותרת של מערכות, המופעלות לעיתים קרובות על ידי מי שאינם אנשי מקצוע בתחום.

לא סביר לצפות מעובדות ועובדים סוציאליים במשרד הרווחה להעניק סיוע ישיר לקורבנות וגם לתכלל את מערכות המשרד. במקביל, עודף משרדי "רווחה" גורם לבזבוז משאבים יקרי ערך ומסרבל את הפעולות בשטח

לכן, מכיוון שצרכי הרווחה רק יתגברו בחודשים הקרובים, ורבים מאוד מתושבי המדינה – במיוחד בקרב מי שפונו מבתיהם, מי שאינם יכולים להתפרנס, מי שסובלים מטראומה בעקבות פגיעה פיזית או נפשית, ומי שמשבר המלחמה מחריף את מצוקותיו הקיימות – אנו צפויים לגידול חד בצורך במענים חברתיים.

על מנת שהמדינה והרשויות המקומיות יוכלו למלא תפקיד מרכזי בתחום הרווחה, כפי שמצופה מהן, נדרשות הפעולות הבאות בטווח הקצר:

• גיוס עובדות ועובדים סוציאליים על ידי מתן "מענק לעת מלחמה" למצטרפים החדשים לצוותי הרווחה במחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ ובעיקר בישובים בדרום ובצפון.
• תמיכה בעובדות ועובדים סוציאליים הפועלים כבר במערכת הרווחה על ידי תוספת תשלום על שעות נוספות, על ידי חיזוק מערכי ההדרכה והתמיכה, והבטחה ממשלתית להעלאת שכר ושיפור תנאי עבודה.
• גיבוש תכנית סיוע כספי וחומרי חדשה לכל היחידים והמשפחות שעקב המלחמה נזקקים למענים של המחלקות לשירותים חברתיים.
• הרחבת מיזם המזון של משרד הרווחה, המספק מימון קבוע לרכישות מזון למי שסובלים מאי ביטחון תזונתי.
• הקמת מערכות לתיאום פעולות בין מערכות ממשלתיות והתנדבותיות באמצעות שולחנות עגולים, בדומה לזו שהוקמה לאחרונה בנושא אי ביטחון תזונתי.

מכיוון שצרכי הרווחה רק יתגברו בחודשים הקרובים, ורבים מאוד מתושבי המדינה – במיוחד בקרב המפונים מבתיהם, חסרי הפרנסה, הסובלים מטראומה ועוד – צפוי גידול חד בצורך במענים חברתיים

ההמלצות הללו יחייבו הקצאת משאבים נוספים רבים לתחום הרווחה. צעד ראשון, שעשוי להניב סכום של כמיליארד ₪, צריך להיות ניצול הסכום שנועד לממן את תווי המזון בשנת 2024 (600 מיליון ₪) וסגירתם לאלתר של משרדי "הרווחה" המיותרים והעברת תקציביהם למשרד הרווחה.

פרופ' ג'וני גל הוא ראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב ומרצה לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ' עידית וייס-גל, בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש שאפל, אוניברסיטת תל אביב.