מערכת הרווחה במדינת ישראל הייתה קורסת בימיה הראשונים של המלחמה אם לא הייתה התארגנות מהירה של הדרגים המקצועיים במשרד הרווחה, אם לא הייתה התגייסות מרשימה של עובדות ועובדים סוציאליים מהמגזר הציבורי ובהתנדבות, ואם לא הייתה תגובה יוצאת דופן של ארגוני החברה האזרחית ויוזמות מקומיות.
קריסה זו לא צריכה להפתיע. לאחר עשור ויותר של תת-תקצוב של מערכת הרווחה בישראל (דוח מקיף של קרן מנומדין מעריך שמדובר בחסר של 6 מיליארד ₪ בשנה); חוסר איוש תקנים של עובדות ועובדים סוציאליים, שבצדק לא מוכנים לספק שירותים בתנאי עבודה ושכר מחפירים (לפי מרכז טאוב, 786 תקנים של עובדים סוציאליים לא מאוישים, במיוחד ביישובי הפריפריה); פוליטיזציה מואצת של מערכות השלטון שמתבטאת במינויים על בסיס קשרים פוליטיים ולא על פי כישורים מקצועיים; והתקפות חסרות רסן על אנשי המקצוע במערכת הרווחה – הקריסה הייתה בפתח.
פרופ' ג'וני גל הוא ראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב ומרצה לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים.
פרופ' עידית וייס-גל, בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש שאפל, אוניברסיטת תל אביב.
"אני לא מרגישה עכשיו בטוחה בשום מקום. אני מרגישה כלואה. בלילות, אני ישנה עם ג'ינס וחולצה כדי שאם חלילה מישהו ייכנס, לפחות אהיה לבושה"
תלמי יוסף. אם יחידנית לשתי בנות. פונתה למושב פארן
באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.
אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
לאחרונה נקראים אזרחי ישראל בהמוניהם להצטייד בנשק אישי או להצטרף לכיתות כוננות חמושות, ולצורך זה אף בוטלו הגבלות ותנאים שהיו עד כה על קבלת הרישיון.
יוזמת המשרד לביטחון לאומי, שהחלה עוד לפני אסון ה-7 באוקטובר, קיבלה דחיפה לא-צפויה לאחר אסון עוטף-עזה והחרדה בעקבותיו, והופכת בימים אלו לעובדה מוגמרת.
עמיר מורן הינו בכיר-לשעבר בקהיליית המודיעין, יזם חברתי ועוסק ביישוב סכסוכים ובבניית קהילות. פעיל בתחום החברה המשותפת, תושב תמרת שבגליל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מתי תזלוג ההבנה שאנחנו לא מדינה תקינה ככל העמים? הציבור הערבי מתחמש בקצב מפחיד, השכנים הקרובים שלנו, בשטחים, חמושים ורק מעט הפחד מרתיע אותם מהחדירה הבאה. כאשר יגיעו הטנדרים עם החמושים לרחוב שלי, מה אומר להם? שאני שוחר שלום וחובב דו-קיום? שאני חושש מתאונות נשק רבות ושימוש חובבני? שלצערי תושבי עירי אינם עומדים בתבחינים לקבל נשק? למחבלים לא אכפת אם אתם מצביעי שמאל או ימין, אבל אין כמו מטח כדורים כדי להרתיע מכניסה לבית ומעשים רעים. האם הפצת הנשק תגרור בעיות וצרות? כן, במיוחד שהחינוך לוקה בחסר. האם יש פתרון אחר? הגירה? להגיש להם עוגיות ולקוות שתוחלף באלף מחבלים בעוד שנה? כאשר עלו היהודים לרכבות המוות, היו כאלה שהתחמשו וברחו ליערות, נלחמו וחלקם לא שרדו. תנו למות בעמידה, לא רוצה ללכת כצאן לטבח בגלל הפחד מהנשק. חינוך ואימון, אחר חימוש אזרחים, במימון המדינה, זה פתרון יחיד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכתוב הנ"ל שכח להזכיר כי קיסינג'ר אמר לגולדה ביום כיפור לא לא ולא שלא תעזו להגיב להתקפה של המצרים רק אחרי שהם יתקפו. ודבר שני למה הוא התכוון שהוא אמר בוועידת האום בשנת 2012 ש"בעוד 10 שנים ישירה תחדל מלהתקיים"?? מעניין…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם