"כלכלת חימושים" מול "כלכלת חטופים"

כיפת ברזל מיירטת טילים שנורו מעזה לעבר שדרות, 7 באוגוסט 2022 (צילום: יוסי זמיר/פלאש 90)
יוסי זמיר/פלאש 90
כיפת ברזל מיירטת טילים שנורו מעזה לעבר שדרות, 7 באוגוסט 2022

לאחרונה התרבו מקרי הנפילות במרכזי ערים. ישראל לא הודיעה על כך רשמית, אבל ייתכן שלמדה משהו מחכמת חמאס.

חמאס משתמש בטילים שלו בחסכנות ובשום שכל. הוא יודע שהכמות שבידיו מוגבלת, מבין שהמערכה תמשך עוד זמן ומסיק שעליו לנהל "כלכלת חימושים", כך שיוותרו בידיו אמצעים, גם מעבר לטווח הזמן המיידי.

חמאס משתמש בטילים שלו בחסכנות ובשום שכל. הוא יודע שהכמות שבידיו מוגבלת, מבין שהמערכה תמשך עוד זמן ומסיק שעליו לנהל "כלכלת חימושים", כך שיוותרו בידיו אמצעים, גם מעבר לטווח הזמן המיידי

ביד ישראל כמות מוגבלת של מיירטים. המספרים מעולם לא פורסמו, כמובן. על פי הפרסומים, מחיר מיירט בודד נע בין 40 אלף ל-100 אלף דולר. מחיר יירוט בכיפת ברזל הוא כ-70 אלף דולר. וניתן לגזור מכך מלאי סביר. לאחרונה פורסם שארה"ב תשיב לישראל את מלאי טילי הטמי"ר שרכשה (לפי פרסומים, 200 במספר. מה שנותן אינדיקציה על סדרי הגודל).

סביר גם להניח שהחזבאללה, בעת שיעלה רצון לפניו, יפעל לרוקן את מלאי המיירטים בהתקפות רקטות לא מדויקות (מאלו יש לו, לפי חלק מההערכות, כ-150,000) ואז, כשלישראל לא יוותרו מיירטים, לשלוח טילים מדויקים (מאלו יש לו אלפים) למקומות אסטרטגיים ורגישים.

ייתכן שחמאס מתואם עם החזבאללה יותר מכפי שהמודיעין הישראלי מאמין והוא שותף פעיל במשימת ריקון המיירטים. האם ייתכן שישראל מפחיתה, בהדרגה וללא הצהרות, את הגנתה על מרכזי האוכלוסין, כדי לשמר את יכולות ההגנה לצרכים קריטיים יותר?

בימים בהם מתעצבת ומתעצמת "התנועה לשחרור החטופים", ופורום משפחות החטופים הודיעו שיקיימו משמרות יום ולילה בשערי הקריה, עד אשר ראש הממשלה ייעתר לפעול לשחרור את החטופים – צריך להפעיל את ההיגיון הנ"ל בכל התחומים. בל נבזבז היום את מה שנזדקק לו מחר.

עד למלחמה זו היו בידי ישראל כחמשת אלפים אסירים. לפי קוד ערך השבויים שנקבע בין ישראל לאויביה, די לחמאס בכחמישה שבויים כדי לשחרר את כל האסירים הביטחוניים. יתר על כן, אין יודע כמה חטופים מחזיק חמאס, כמה מחזיק הג'יהאד וכמה פזורים בידי אחרים. זאת מעבר לעשרות שגורלם לא נודע.

עד למלחמה זו היו בידי ישראל כ-5000 אסירים. לפי קוד ערך השבויים שנקבע בין ישראל לאויביה, די לחמאס בכ-5 שבויים לשחרור כל האסירים, ואין יודע בכמה חטופים מחזיקים חמאס, הג'יהאד או אחרים

הדרישה ל"החזרת כל החטופים תמורת כל האסירים" היא סיסמה חלולה ושקרית – ולא פלא שחמאס הציע אותה. אין אפשרות לסיים את האירוע בעסקה עם חמאס. בתוך ימים עלול להסתבר שרק לחלק מהמשפחות (אלו שחמאס מודה בהחזקת יקיריהן) יש תמורה ואילו האחרות יישארו ללא יקיריהן וללא קלפי מיקוח. צריך להיות מרושע במיוחד כדי להכניס את משפחות החטופים והנעדרים למלחמת כולם בכולם. זו בדיוק הגדרת חמאס.

כל ממשלה בישראל תחתור, כמובן, לשחרור כל החטופים. הדרישה המעשית היא לשחרר בתמורה את כל האסירים. אבל חמאס מציע תמורה חלקית לשחרור אסירים גורף זה, ואז ניוותר עם הדרישה לשחרר את החטופים הנוספים, מבלי שהותרנו בידינו קלפי מיקוח כלשהם.

עודף קלפי המיקוח שביד חמאס יאפשר להם לסחוט את ישראל בתחומים נוספים. תרשו לי לנחש שבהמשך ידרוש חמאס, בתמורה לשחרור "חטוף שנמצא", פינוי מאחז "אש קודש", או "הפסקת חילול אל אקצא", כלומר, הפסקת עליות איתמר בן גביר וחבריו להר הבית. אתם יכולים לדמיין את מהומת האלוהים שתתחולל כאן, כשבישראל יש רוב מוחלט בעד דרישות אלו, גם בלי חמאס.

דרישה לשחרר אסירים שוות ערך לדרישה לספק מטענים וחגורות נפץ למחבלים. כדי להביא מטען נפץ לתעודתו נזקקים המחבלים למטענים ולמשגרים. לצערנו, לג'יהאדיסטים אין מחסור במתאבדים ובחומרי נפץ, ומה שחסר להם הם מפעילים ומשגרים. את אלה מספקת להם ישראל, בהסכמי ההחלפות.

הפעם, יש משמעות חריגה ומהותית יותר לשחרור גורף כזה. עד כה, כשנגזרו על מחבלים מאסרי עולם בגין רציחות, הייתה המשמעות המעשית של גזר הדין כניסה למחנה הנופש ואקדמיית השב"ס ללימודי טרור מתקדמים. באקדמיה זו זכה הסטודנט לתנאי מגורים משופרים, למסיבות-חפלות, ולעיתים גם להספקת שרותי מין.

סטודנט כזה מקבל מהרשות הפלסטינית אספקה מקנטינת השק"ם במתקן, ומלגות קיום נדיבות לו ולמשפחתו, עד אשר ישוחרר בעסקה הבאה. אף על פי כן, רוצח שפוט שכזה היה מבלה שנים כלשהן בהסגר. הפעם, ישוחררו המחבלים שרצחו, ערפו ואנסו, עוד בטרם יספיקו לחמם את ספסלי הלימודים. המשמעות המעשית היא שמערכת המשפט הישראלית הופכת להיות לא רלוונטית למבצעי הפשעים, משום שאין מערכת שתגבה ממנו מחיר. אין דין ואין דיין.

הפעם, ישוחררו המחבלים שרצחו, ערפו ואנסו, עוד בטרם יספיקו לשבת בכלא. המשמעות המעשית היא שמערכת המשפט הישראלית הופכת להיות לא רלוונטית למבצעי הפשעים, משום שאין מערכת שתגבה ממנו מחיר

אחרי ששילמנו מחיר כה כבד על התמסרותנו לרעיון לא מציאותי, אולי כדאי לקחת בחשבון גם את הזוויות המציאותיות של החיים?

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אני הייתי תלמיד בינוני מאוד בעבר, ומתברר שגם היום. על כן כנראה לא הבנתי את השיעור. תאור המצב שנרשם פה ברור וגם נכון מאוד. אבל - מה השורה התחתונה? אשמח אם מר שרייבר יבהיר את כוונתו - איז... המשך קריאה

אני הייתי תלמיד בינוני מאוד בעבר, ומתברר שגם היום. על כן כנראה לא הבנתי את השיעור.
תאור המצב שנרשם פה ברור וגם נכון מאוד. אבל – מה השורה התחתונה? אשמח אם מר שרייבר יבהיר את כוונתו – איזה מסקנה אופרטיבית עלינו לגזור מ"הזוויות המציאותיות של החיים"?

עוד 680 מילים ו-1 תגובות
סגירה