אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כאזרחים שומרי חוק. לא צריך להיות דן אריאלי כדי להבין שאין כאן יותר ממשאלת לב. רובנו שומרים על החוק – בהינתן שלדעתנו החוק צודק ושאכיפתו לא מוטה. רוצים הוכחה? הנה היא לפניכם.

תארו לעצמכם שהגעתם לצומת. האור ברמזור הינו אדום. תעצרו, נכון? למה תעצרו? מיעוט יעצור בשל חשש מתאונה או שוטר, הרוב הגדול יעצור בשל משהו פנימי וחזק שאומר לנו "עד כאן". בלי שאלות ובלי הסברים. על המשהו הפנימי הזה נשען כל הסדר הציבורי.

תארו לעצמכם שהגעתם לצומת. האור ברמזור אדום. תעצרו, נכון? למה תעצרו? מיעוט יעצור בשל חשש מתאונה או שוטר, הרוב הגדול יעצור בשל משהו פנימי וחזק שאומר לנו "עד כאן". על המשהו הפנימי הזה נשען הסדר הציבורי

אבל מה יקרה אם תשהו ברמזור, תראו את האורות מתחלפים לבאים מהכיוונים האחרים ואילו מהכיוון שלכם האור נשאר כל הזמן אדום? מה תעשו אז? כמה זמן תישארו ישובים במכוניתכם באפס מעש? דקה? חמש דקות? כלומר, כל אדם נורמטיבי, בהגיעו למסקנה שהמערכת מקולקלת ושוב אינה מסדירה "נכון" את התנועה בצומת – באיזשהו שלב ישלב להילוך ויעבור את הצומת.

עכשיו נעבור לתרחיש ב'. נניח שידוע לכם שהרמזור אדום, לא בגלל שזה התור שלכם לעמוד, או שיש תקלה טכנית כלשהי, אלא בגלל שטכנאי הרמזורים סידר לעצמו את החלפת האורות כך, שבנסיעתו לביתו בסוף היום הוא יקבל קדימות. לטכנאי יהיה אור ירוק כל הדרך הביתה ואילו כל הבאים מסביב יקבלו אור אדום, עד אשר יחלוף האיש ויגיע לביתו. האם במצב כזה תשמעו להוראות הרמזור? סביר להניח שבמקרה כזה בכלל לא תמתינו ברמזור. רק תוודאו שלא מגיע רכב מכיוון אחר ושאין מצלמה ותמשיכו בנסיעה.

נראה שכל אזרח נורמטיבי ישמור חוק, עד אשר יבין שמשהו "התקלקל" כאן, או, חמור יותר, החוק "סודר" כך שיתאים למישהו ספציפי.

סביר להניח, שככל שירבו "רמזורים מקולקלים" בדרכנו נלמד שלא להתייחס יותר להוראות הרמזורים כלל ונתנהל בכבישים כאילו אין רמזורים בכלל.

זה ההקשר בו צריך לראות את מה שקורה לנו במהלך הקורונה. זו כבר לא שאלה של האם מגזר כזה או אחר ישמע להוראות או לא. תמיד יצביע חלק מהציבור על חלק אחר שאינו שומר ("כשהם ישמרו על התקנות בהפגנות אנחנו נשמור בבתי כנסת", או "צריך לאכוף את ההנחיות על הציבור החרדי/הערבי"). בעיית אובדן המשילות כבר אינה בעיה של מגזר זה או אחר, היא כבר הופכת להיות בעיה רוחבית של כולנו.

זו אינה אזהרה מפני העתיד, זו אזהרה מפני ההווה. ההתפרקות הזו קורית עכשיו.

נניח שידוע לכם שהרמזור אדום, לא בגלל שתורכם לעמוד, או שיש תקלה טכנית כלשהי, אלא כי טכנאי הרמזורים סידר לעצמו את החלפת האורות כך, שבנסיעתו לביתו בסוף היום הוא יקבל קדימות. האם במצב כזה תישמעו לרמזור?

הנה דוגמה פוקחת עין.

בשלב הראשון למדינה היתה כמות מוגבלת של חיסונים. באופן נדיר הוחלט בהגיון, שהקדימות במתן החיסונים תינתן לאלו שהם בסיכון הגבוה ביותר.

מה קרה בשטח? עובדי משרד רוה"מ התחסנו ללא תור, עובדי עיריות תל אביב ור"ג התחסנו ללא תור, וכל מי שהיה לו קשר כלשהו למקום חיסון, התחסן. העובדה היא ששליש מהחיסונים ניתנו בזמנו לשאינם זכאים. האם התנהלות מופקרת כזאת היתה עולה על דעתו של מישהו לפני הקורונה? לא מדובר כאן על פרחחים שעוקפים אותך בתור, מדובר בשמנה וסולתה של המדינה. בשלבים הראשונים, לרבים מהקשישים לא נותרו בזמנו חיסונים. זו שחיתות ממוסדת במימון המדינה.

עד לקורונה היינו מניחים שהתנהגות כזו מתאימה למדינת עולם שלישי מושחתת מאוד, והנה המציאות מול עינינו ואף אחד לא מתרגש ולא מצייץ. לא היינו מעלים על דעתנו שרשתות גדולות יצהירו מראש שאין להן כל כוונה לשמור על החוק, ועכשיו לוקחים את החוק לידיים והכל כתמול שלשום.

כשאזרחים נורמטיביים מסרבים להזדהות בפני שוטר, כשרבים מהשבים מחו"ל, אינם נשמעים להוראת הבידוד, כשהשיח באולפנים הדנים על הסגר מתמצה ביכולת האכיפה, כשאזרחים טובים וישרים עוברים לעבוד ב"שחור", כשהמוני אזרחים ישרים-והגונים-ברגיל משננים סיפורי בדים, לקראת השתתפותם בפסיטבל מספרי הסיפורים שמתקיים בכל מחסום מזדמן, כששרים מעבירים באופן גלוי ועל פני השטח מאות מיליונים שמיועדים לעזרה לרעבים ולנפגעי הקורונה, כדי לחלקם למקורביהם, כשפקידים-ממונים עוצרים טיסות לחו"ל כאילו בשביל להגן מפני הקורונה, אבל מסבירים בריש גלי שהסיבה לעוצר חו"ל הוא "כי זה לא פייר שאלו שיש להם נוסעים ואלו שאין להם לא טסים", כשהכל מסביב הוא ישראבלוף אחד גדול, אנחנו מתקרבים לרגע שנגלה שהמדינה אותה הקמנו ואותה החזקנו שנים כה רבות, שוב לא יכולה להחזיק אותנו.

הבעיה המונעת אפשרות טיפול בבעיה הנ"ל היא, שכל דיון הופך מיד לשיח טוקבקיסטים של בעד ביבי/נגד ביבי. כפי שהפוליטיקאים רואים כל דבר רק מהזווית של מועיל לי/מזיק לי, כך גם השיח הציבורי עובר ישר למחנאות המוכרת. דיון ענייני קשה מאוד לפתח כאן.

כשהכל מסביב הוא ישראבלוף אחד גדול, אנחנו מתקרבים לרגע שנגלה שהמדינה אותה הקמנו ואותה החזקנו שנים כה רבות, שוב לא יכולה להחזיק אותנו

כל עוד לא נצליח לפתח שיח אמיתי, כל עוד כל שיח הופך להיות בעד או נגד, נגזר עלינו להמשיך ולסבול.

מה צריך ואפשר לעשות? זו כבר שאלה לפוסט אחר.

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)

לא אחת ממתינה המדינה במתח להחלטתו של הרב חיים קנייבסקי, כדי לגלות האם מערכת החינוך החרדית תיסגר בזמן הסגר, או לא. האם הציבור החרדי יישמע להוראות, או שלא. השאלה המוצבת ע"י המדיה היא: האם הרב קנייבסקי יקבל את מרות המדינה או לא.

לא אחת ממתינה המדינה במתח להחלטתו של הרב חיים קנייבסקי, כדי לגלות האם מערכת החינוך החרדית תיסגר בזמן הסגר, או לא. האם הציבור החרדי יישמע להוראות, או שלא

אז זהו, שהשאלה עצמה מעידה על חוסר הבנה של "השונה" (אם אפשר לכנות כך מגזר המתעלם מהוראות משרד הבריאות ומסכן בכך את כולם).

בוא נתחיל מלהיות כנים עם עצמנו. אנחנו (כלל אזרחי המדינה) איננו נשמעים להוראות משרד הבריאות. נקודה. אנחנו נשמעים להוראות הממשלה.

עד כמה שבעולם הדבר ישמע מוזר, בישראל הנוהג הוא למנות מומחה/ממונה לתחום מוגדר ואז פשוט להתעלם ממנו. כך הממשלה ממנה שר בריאות, שממנה "פרוייקטור קורונה", וכאשר הם מציגים את עמדתם המקצועית, מתכנס הקבינט כדי להחליט שלא הרופאים יקבעו כאן אלא הפוליטיקאים.

בהתאם, אמון הציבור נמוג, ההוראות הופכות להיות "הנחיות"/"המלצות" וכל מחסום משטרתי הופך להיות "פסטיבל מספרי סיפורים".

מכאן והלאה, השאלה האם לשמור או לא לשמור על ההוראות, אינה  שאלה בריאותית אלא שאלה פוליטית. חלקו הגדול של הציבור עודנו (ואני מדגיש עודנו) נשמע אוטומטית להנחיות, אבל גם זה הולך ופוחת.

בהתאם, יכולים מגזרים שלמים לצפצף על ההוראות ולרקוד על כל החתונות, בדרך אל הקורונה. גם באולפנים השונים אף אחד לא מתבייש לאיים – ולקיים – הפרות בוטות וגלויות של ההוראות. כלומר, עצם ההמרדה והפרת החוק, לא נתפסים כמשהו שלא יעלה על הדעת.

ועדיין אנחנו נמצאים במתחם הנוחות. כלומר, אי הישמעות להנחיות, מטעמי נוחות/כסף. מעבר לזה, שוכן המתחם העקרוני. רבים מאזרחי ישראל לא מוכנים לשמוע על איסור הפגנות. חלק מתנגדים לכך מסיבות של 'פגיעה בדמוקרטיה' וחלק מתנגדים במסגרת ההתנגדות לביבי.

בישראל נהוג למנות מומחה ואז פשוט להתעלם ממנו. הממשלה ממנה שר בריאות, שממנה "פרוייקטור קורונה", וכשהם מציגים את עמדתם המקצועית, מתכנס הקבינט ומחליט שלא הרופאים יקבעו אלא הפוליטיקאים

עד כאן תמונת המצב, ללא קשר לחרדים. עכשיו הבה נצלול למוחו של "שר התורה".

בעיניו, השיקול המקובל היחיד של כן סגר או לא סגר הינו השיקול הרפואי. מרגע ששיקול זה עובר דרך המסננת הפוליטית, אין להחלטות אלו שום משקל. הוא אמנם לא מתייצב באולפנים לקרוא להפרות מאורגנות של ההוראות, אבל כשלעצמו (ולשואליו) אין שום ספק: סגר הוא שאלה רפואית ולא הממשלה היא המוסמכת להחליט בדבר.

עדיין יש לו שיקול של "לא להכעיס את החילונים". לא בגלל  ש"דינא דמלכותא דינא" (כי זה נאמר על גויים, לא על יהודים) אלא מהסיבה הפרקטית, שהחילונים לא יפגעו בטובת החרדים. זה בלבד. למערכת החילונית, כשלעצמה, אין שום משקל בעיניו. התועלת של טלפון מרוה"מ ל"בית הרב", היא בעלת אפס תועלת, בדיוק כפי שמועילה הגעתו של רוה"מ לקבלת משלוחי חיסונים מחו"ל.

הרבה מעבר לזה (או, מעל זה) שוכנת השאלה של סגירת תלמודי התורה והישיבות. כאן כבר לא נידונה רק השאלה הרפואית, אלא היא כפופה לשאלת הערכים, וכפי שיש חילוניים רבים שסבורים שסגר הינו חובה, אבל זאת רק עד "פגיעה באושיות הדמוקרטיה" (קרי: הפגנות) כך, לדעתו של "שר התורה", סגר הוא אפשרות, אבל זאת רק עד לפגיעה באושיות התורה.

הרב אינו מחפש עימותים עם הציבור החילוני, אבל גם אינו מרגיש כפוף לו. כל זמן שאפשר לשמור חוק בלי לפגוע בתורה, יעשו זאת. מרגע שזו פגיעה בתורה, אין חוק ואין מדינה. נקודה. גם רבנים שנתפסים בעיניכם כמצדדים בהישמעות להוראות, מצדדים תמיד בהישמעות להוראות הרופאים, לא להוראות הממשלה. את הביטוי "הישמעות להוראות הממשלה". תמצאו אך ורק במגזר הדתי לאומי, לא אצל החרדים. ללא חריג.

בהתאם, צפוי שהרב יורה לאנשים לקיים את שני הדברים: מצד אחד, לסגור את תלמודי התורה (כלומר, את המבנים הרשמיים, כפי שענה למשה ליאון) ומצד שני ממש ובשום אופן לא לסגור את לימודי התורה (כפי שעונה למנהלי החיידרים). איך מתמרנים בין השניים? זה תפקידו של כל מנהל למצוא.

הרב אינו מחפש עימותים עם הציבור החילוני, אבל גם אינו מרגיש כפוף לו. כל זמן שאפשר לשמור חוק בלי לפגוע בתורה, יעשו זאת. מרגע שזו פגיעה בתורה, אין חוק ואין מדינה. נקודה

אין כאן הכחשת קורונה או זילזול בפיקוח נפש. להיפך, השיקול הוא פיקוח נפש. צריך להבין, שהעולם החרדי שילם בדם-בניו את מגיפת הקורונה. רוב החצרות החסידיות מצפצפות על הקורונה לא בגלל הזילזול בפיקוח נפש אלא בשל ההבנה שאין קיום ליהדות שלהם בלי המעטפת של החצר. עד כמה שזה נשמע מוזר למי שלא גדל בחצרות הללו, מבחינת האדמורי"ם, השתתפות בחתונה/טיש וכדו' היא הערובה היחידה שהבחור ישאר בתוך המסגרת ולא ינשור. מבחינתם, זהו פיקוח הנפש האמיתי ולשיקולים אלו אין משקל-נגד שיכול להם.

עמדתו של הרב ("תורה מגנה ומצילה") ומעמדו בחברה החרדית, זכו לביסוס וחיזוק דווקא על רקע הוראותיו לאי הישמעות להוראות. בגל הראשון הוראתו להמשיך לימודים כרגיל נחסמה ע"י עמיתו, הרב אדלשטיין (נחסמה ברמה שהלה לא אישר להדפיס מכתב שהרב קנייבסקי שלח לפרסום בעיתונם).

בגל השני, הרב אדלשטיין הותיר את הבמה ל"שר התורה" ולהפתעת כולם, הגם שתלמודי התורה נפתחו כולם, לא זו בלבד שלא היתה עליה ברמת התחלואה, אלא שהיא ירדה, הרבה אל מתחת לממוצע הכללי (רק חודש וחצי אחרי ההפרה הזו, צמחו לפתע המספרים). בציבור החרדי זה נתפס כ"אישור משמיים" לתפיסתו של "שר התורה".

אז מי שמצפה לכניעה/הישמעות להוראות, פשוט אינו מבין איך המערכת הזו עובדת.

מה כן אפשר לעשות? זו כבר שאלה לפוסט אחר.

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)

בנימין נתניהו רץ בבחירות הקרובות על הטיקט של הקורונה, ולכן זה הזמן לעשות את החשבון.

רבות נאמר על פרוייקט החיסונים המוצלח: ישראל מתגאה במקום הראשון בעולם בהתחסנות לנפש, כאשר כמחצית האוכלוסיה ורוב גדול בקרב המבוגרים כבר מחוסנים. אבל מעבר להישג הזה אין במה להתפאר.

רבות נאמר על פרוייקט החיסונים המוצלח: ישראל מתגאה במקום הראשון בעולם בהתחסנות לנפש, כאשר כמחצית האוכלוסיה ורוב גדול בקרב המבוגרים כבר מחוסנים. אבל מעבר להישג הזה אין במה להתפאר

בטבלת שיעורי הדבקה ב-221 מדינות, שבה המקום הראשון מוביל לרעה במספר הנדבקים, ובמקום 221 נמצאת המדינה עם שיעור הנדבקים הקטן ביותר, ישראל מדורגת במקום ה-9 הגרוע (ע"פ אתר worldometer.info).

היו עד כה אצלנו כ-86,000 חולים למיליון בני אדם. דומה לשיעור הנדבקים בארצות הברית (שם אין ויכוח על כישלון המדיניות). זה גרוע בהרבה מאשר במדינות מצליחות כמו גרמניה (29,000), יפן (3,400),  ניו זילנד (עם כ-1,000), טייוואן (700), אוסטרליה (11,000) וקפריסין (13,000).

גם בנוגע למתים ישראל קרובה יותר לתחתית מאשר לצמרת. היא ספגה בינתיים 630 מקרי מוות למיליון, וזה פחות מאשר בבריטניה (1,810) וארה"ב (1,593), אך גרוע הרבה יותר מאשר ברוב מדינות העולם. אחוז המתים שלה כמעט כפול מאשר בעולם, ששכל 329 למיליון.

כמו כן, שיעור המתים בישראל היה נוראי עוד יותר אלמלא האוכלוסייה הצעירה יחסית והפגיעה הרבה פחות (אוכלוסייתה הרבה יותר צעירה מזו שבכל מדינות המערב).

הביצועים של ישראל עלובים במיוחד בהשוואה לאותן "מדינות אי" – שהן ממש איים (כמו ניו זילנד או קפריסין) או שמסיבות שונות יכולות להתבודד מסביבתן. כזו היא ישראל, עם שדה תעופה בינלאומי דומיננטי אחד ומעברי יבשה הנמצאים בשליטה הדוקה.

בשבוע שעבר הכחיש נתניהו שישראל היא "מדינת אי"' בטענה שהיא "פרוצה" לכניסת פלסטינים. אבל הטענה לא מחזיקה מים.

1. ראשית, כאשר ישראל מעוניינת היא שולטת ועוד איך' לא רק בכניסת פלסטינים לשטחה הריבוני אלא גם לאזורי "האוטונומיה".
2. שנית, הפלסטינים זכו במשך תקופה ארוכה לשיעורי הדבקה נמוכים (כנראה בגלל הבידוד שלהם), ורק לאחרונה החלו לסגור במעט את הפער (ואולי לייבא את הנגיף מישראל).
3. ושלישית, גם כשישראל צברה עודפי חיסונים (ואפילו הציעה אותם למדינות אחרות), היא סירבה לעזור לפלסטינים להתחסן (כפי שהמלצתי בעמודים אלה), למרות האינטרס העצמי הטמון ממש בטענת נתניהו.

גם בנוגע למתים ישראל קרובה לתחתית מאשר לצמרת עם 630 מקרי מוות למיליון. אחוז מתים כמעט כפול משאר העולם, ששכל 329 למיליון. ושיעור המתים בישראל היה נורא עוד יותר, לולא האוכלוסייה הצעירה יחסית

אז אם זו לא אשמתם של הפלסטינים, איך ישראל נכשלה? האם היא זלזלה בנגיף? הרי נתניהו היה בין המנהיגים הראשונים שתפסו את הנגיף כמשבר גדול.

אדרבה, הוא החל בזה מייד לאחר שהפסיד למעשה בבחירות האחרונות, ב-2 במרץ 2020. בהופעות נסערות הוא הזהיר מפני עשרות אלפי מתים עד סוף השנה וטען כי מדובר באסון כה גדול, שישראל אינה יכולה להסתכן בהחלפת השלטון.

זה שבני גנץ הפך למנהיג האופוזיציה היחיד בעולם שנפל בפח כזה, ועוד אחרי שקיבל בעצמו את המנדט להקים ממשלה מהנשיא, מעידה לא רק על רפיסותו של הטוען לכתר אלא גם על רצינותו של החובש אותו, לפחות בניצול הקורונה לטובתו.

"ממשלת האחדות" נקטה מאז בצעדים שלכאורה היו מהדרסטיים בעולם. פרויקט  אוניברסיטת אוקספורד המדרג את חומרת המגבלות ברחבי תבל מעניק לישראל ציון של 87, גבוה יותר מכל מדינה מובילה (איטליה זוכה לציון 79, צרפת 64, ספרד 72, רוסיה 46 וארה"ב 68). אף מדינה אחרת לא התקרבה לשלושה סגרים כל-ארציים שהסתכמו ביותר מחמישה חודשים בשנה האחרונה.

כתוצאה מכך, ישראל חוותה ירידה של 16.9 אחוז בשעות העבודה ברבעון השני של 2020 (האחרון שלגביו יש נתונים) בהשוואה לרבעון המקביל בשנת 2019, לעומת ממוצע באיחוד האירופי של 14.4 אחוז (הנתון העולמי עמד על 8.8 אחוז, חצי מאשר בארץ).

מדוע ההקרבה הניבה פירות די באושים? ישנן מספר סיבות, בעיקר בקשר להפרות שיטתיות של ההנחיות. זה קרה בקרב כל קבוצות האוכלוסייה, אך היה דרמטי במיוחד אצל החרדים והערבים (המהווים יחד שליש מהאוכלוסייה). חלק מהבעיה היא שקבוצות אלה (במיוחד החרדים) חיות כמשפחות גדולות בדירות צפופות, מה שהופך את הסגר למעיק במיוחד; הבעיה היא שגם לרבים בקרב קבוצות אלה (שוב בעיקר אצל חרדים) יש בסיס אידיאולוגי להתעלמות מרצון המדינה.

"ממשלת האחדות" נקטה מאז בצעדים שלכאורה היו מהדרסטיים בעולם. פרויקט  אוניברסיטת אוקספורד המדרג את חומרת המגבלות ברחבי תבל מעניק לישראל ציון של 87, גבוה יותר מכל מדינה מובילה

מדוע לא אכפו בצורה קפדנית יותר? כאן זה נהיה מעניין. בעודו עומד למשפט באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, נתניהו נלחם כמו ארי לשמר בידיו את המעמד שממנו הוא יכול לעכב הליכים ולהנדס חסינויות. והוא לא יכול להשאיר את השלטון בידיו ללא תמיכת החרדים; אין סקר שמתקרב לזה, ולא היה מניין קולות.

הרמז הראשון לבאות הגיע כאשר הממשלה, למרות אזהרותיו החמורות של נתניהו עצמו, איחרה לסגור את שדה התעופה לפני כשנה, והותירה את המדינה פתוחה לרווחה להגעתם של המוני חרדים מארה"ב. כעבור כמה ימים חזינו בחגיגות הפורים שהתנהלו ללא הפרעה ונחשבות היום לתחילת ההדבקה ההמונית בישראל.

ואז הממשלה דחתה את עצות המומחים לנהל מדיניות "רמזור" בה רק אזורים "אדומים" ייסגרו. זה מה שמדינות אחרות עשו – אך בישראל 20 האזורים "האדומים" ביותר בקיץ האחרון היו כולם של חרדים או ערבים. אי אפשר לעצבן את החרדים – כך שכל ישראל נשארה פתוחה (מה שהוביל לגל השני) ואז נסגרה קולקטיבית (מה שהכה קשות בכלכלה).

במהירות התברר שגורמים רבים וחשובים מקרב החרדים השאירו את תלמודי התורה פתוחים בניגוד להנחיות, ועד המהומה הבלתי נמנעת המשטרה איפשרה לכך להמשיך. באופן דומה הרשו לחרדים להמשיך עם הלוויות המוניות, תפילות, חתונות ועוד (הם לא היו לגמרי לבד, אבל חוסר הפרופורציה היה מובהק קיצוני).

לקינוח, הממשלה לא עשתה כמעט דבר להעצים את יכולות בתי החולים והתעלמה מהתחינות להקצות מייד תקנים זמניים לרופאים שפרשו או שפשוט מחקים לתקצוב. זאת, כאשר בישראל יש 2.98 מיטות בי"ח לאלף תושבים לעומת כ-7 באוסטריה ובצ'כיה, יותר מ-4 ביוון ו-6 בצרפת. אנחנו קרובים לתחתית רשימת ה-OECD בנתון חשוב זה. המצב בהוצאות בריאות לנפש דומה, והוא נסוג בתקופת נתניהו חסרת החמלה. חסכו מיליונים, אם כך, כדי לשפוך מיליארדים על סגרים מזיקים שאותם הצדיקו בטענה שבתי החולים מתקרבים ל"אי-ספיקה".

זאת, ממש בזמן שנתניהו דרש החזרי מס בשווי של כמיליון שקל על הוצאות פרטיות. קשה לעלות על הדעת שילוב כל כך מרתק של חלמאות וחוצפה. רק על המחדל הזה ציבור רציונלי היה מעיף את מנהיגיו לכל הרוחות.

לא ברור אם זה יקרה, אבל הציבור כן איבד בבירור את אמונו במדיניות הקורונה כבר בדצמבר. משם הדרך היתה קצרה לגל הבא ולסגר השלישי – שכמו השני יכול היה להיות דיפרנציאלי אבל לא היה, מאותן סיבות פוליטיות ברורות.

נתניהו יכול היה להיות עורך עיתונים נהדר. הוא מזהה את העיקר. ביום בהיר אחד בסתיו שעבר הוא תפס את החשיבות של הפיתוח המהיר להפליא של חיסונים ללא שום דיחוי מיותר.

הרמז הראשון לבאות הגיע כשהממשלה, חרף אזהרות נתניהו עצמו, איחרה בסגירת נתב"ג והותירה את המדינה פתוחה להמוני חרדים מארה"ב. חגיגות הפורים כמה ימים אח"כ נחשבות לתחילת ההדבקה ההמונית בישראל

ישראל מתאימה מאוד להיות מעבדת חיסונים, מכיוון שאוכלוסייתה המונה כמעט 10 מיליון היא קטנה אך לא טריוויאלית ומרוכזת באזור נוח למעקב ולטיפול ברצועת החוף. מערכת הבריאות שלה היא מהאמינות, הריכוזיות והדיגיטליות בעולם, חרף מחדלי הממשלה, והיא הייתה מוכנה לשתף את נתוני המטופלים. היא גם עשירה ונחושה מספיק כדי לשלם מה שצריך ולהרבות במחיר.

לנתניהו מגיע חלק מהקרדיט על ההצלחה הזו, למרות הוולגריות שבזעקתיו היומיומית על כך שהוא "הביא" והוא "הכין" את החיסונים. הוא מניח שהרבה בוחרים אינפנטיליים, וזה מצליח לו מצויין כבר כמה שנים טובות.

אבל לתגמל אותו על ביצועיו במשבר הקורונה זה יותר מדי. למה הדבר דומה? לשודד שמרוקן לך את הבית ואז חוזר למחרת עם הצעה לביטוח דירה בתנאים משופרים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan