לפני שנים רבות, גיוונתי את שנות לימודי באוניברסיטה בקריאת מאמרים מז'ורנלים מקצועיים (כזה אני, משועמם). באחד מהם, ירחון נחשב, מצאתי מאמר מרתק, המסכם מחקר רב שנים שבוצע ע"י צוות גדול של חוקרים ורופאים בשבדיה. הם עקבו במשך שנים רבות אחרי מאות זוגות נשואים ומצאו כי הזוגות שישנו יחד במיטה זוגית האריכו ימים יותר מכולם, פחות מכך אלו שישנו במיטות נפרדות באותו חדר, והכי פחות – בחדרים נפרדים. אחרי סינון הרבה גורמים משפיעים אפשריים, מסקנת המחקר היתה שהגורם לכך היא הקרינה החלשה (מאוד) שמשפיע כל גוף על גוף אחר – ככל שקרוב יותר – טוב יותר.
חודשים רבים אחר כך חיפשתי את מאמר ההמשך – האם שלישיה במיטה אחת (לאורך שנים…) משפרת עוד יותר את תוחלת החיים או שהקרינה ההדדית עוברת את הסף הקריטי ומתחילה להזיק. לצערי, סיימתי את תקופת לימודי, והמידע החשוב הזה חמק ממני לעולמים.

כמי שהיה שם ונבח ללא הועיל על שיירת הצמצומים הדוהרת, מסכים עם כל מילה.
לפחות לגבי צבא היבשה, יש כבר מישהו שממונה על בניית צבא היבשה – מפקד זרוע היבשה! למה הוא וקודמיו שיתפו פעולה בששון עם הדיאטה האינסופית – לזה אפילו המכללה לבטחון לאומי תתקשה למצוא הסברים.

אני הייתי תלמיד בינוני מאוד בעבר, ומתברר שגם היום. על כן כנראה לא הבנתי את השיעור.
תאור המצב שנרשם פה ברור וגם נכון מאוד. אבל – מה השורה התחתונה? אשמח אם מר שרייבר יבהיר את כוונתו – איזה מסקנה אופרטיבית עלינו לגזור מ"הזוויות המציאותיות של החיים"?