קצת יותר מ־200 איש היו חברים בקבוצת "ביטחון שדה", שמפעילים הקשבים רפאל חיון ומנחם גידה, בבוקר שבת, 7 באוקטובר – וקצת יותר מ־1,200 במוצאיה.

באמצע זרמו מאות בקשות, תחינות לפעמים: תכניסו אותנו פנימה, תאשרו אותנו. מפקדי גדודים, ראשי צוותים בסיירות, קציני מודיעין ראשיים מהגזרה ומחוצה לה. כולם רצו גישה לאחד מתחנות הממסר הבודדות שפעלו באותו יום נורא.

חיון הוא לא איש צבא, הוא גם לא נראה כזה. אבל מהחדר הקטן שלו בדרום הארץ הוא קיבל ושיגר החל מ־06:30 בבוקר חמ"ל מודיעין קטן משל עצמו. כשקווי המשטרה קרסו וכוחות הצבא נותרו בערפל, ללא מידע, מיקומים או אפילו הקשר מתאים לסיפור המטורף שמתרחש על הגדרות וביישובים של העוטף – רבים פנו אליו. "נתנו לי את המספר שלך, אתה חייב לעזור לי", הפך לביטוי שגור.

בשבוע שעבר, כשמלאו חודש לאסון, הכרחתי אותו לפשפש בתכתובות הוואטסאפ אחורנית לראשונה, תכתובת אחר תכתובת. שעה ארוכה עברנו עליהן בזו אחר זו. נחשפה תמונה מחרידה ומקברית של חבל ארץ שלם שמחפש מידע בתוך תהום של חוסר ודאות. כשהגענו לשעה 20:30 בערב בוואטסאפים, אחרי שסרק 14 שעות של התכתבות, הוא הראה סימנים ראשונים של קריסה.

האיש, שעיניו צמודות לעשרה מסכים במקביל – ושמתריע על תרגילים מקיפים של חמאס לפחות מאז 2021 – נראה כמי שרק לראשונה קולט באיזו צומת מופרע הוא הוצב בעל כורחו. "זה קשה לי. אני חייב לנשום אוויר. לא טוב לי. זה החזיר אותי ליום הזה ועשה לי ממש־ממש רע".

יש לך מושג כמה אנשים ביקשו את עזרתך באותו היום? כמה קצינים יצרו קשר? כמה אזרחים ביקשו שתעביר מיקומים?
"שמע, זאת פשוט כמות אדירה של מידע שכנראה לא תיגמר, גם אם אני אעלה לגג ואקפוץ ממנו. יש כנראה אנשים שאמרו לי שהצלתי להם את החיים, אבל אני לא יודע ולא הספקתי לבדוק. חלק מהאנשים שהקראתי לך כאן את מה שכתבו לי, אני לא יודע אם הם בכלל בחיים עדיין. לא הספקתי להתעסק בזה".

עיון פרטני במאות ההודעות שקיבל באותו הבוקר, שעה אחר שעה, ממחיש עד כמה קשה היה להתמצא במרחב או לתפוס את המתרחש אפילו לקצינים הבכירים ביותר, כאלה שמודיעין שדה ואיתור האויב הוא מטה לחמם

בשבועות האחרונים חיון הקשב וגידה מומחה הלוויינים – האדריכלים של קבוצת ההאזנות הדרומית שהתריעה בזמן אמת על תרגילי חמאס הקבועים מעבר לגדר, ושסיפורם המקומם נחשף בתחקיר זמן ישראל – הפכו שם דבר בתקשורת הישראלית.

פתאום מקשיבים היטב לפרסונות נון גרטה האלה, שהצבא דאג לשלול מהם את רישיון ההאזנה לרשת הקשר של חמאס לפני חצי שנה (בינתיים, בעקבות הפרסום אצלנו, החזירו להם אותו). פתאום מתברר שאולי לא מספיקים גדודים שלמים של מאזינים מוצפנים בבורות מודיעין סודיות. שלפעמים צריך להסתמך על כמה אנשים פשוטים, שאשכרה יודעים להאזין גם לחומר גלוי.

ללא אוזניים על הגדר, נותר לחיון באותה שמחת תורה ארורה לשמש כתחנת ממסר, עדכונים ושיגור כוחות הצלה מאולתרת של אדם אחד.

עיון פרטני במאות ההודעות שקיבל באותו הבוקר, שעה אחר שעה, ממחיש עד כמה קשה היה להתמצא במרחב או לתפוס את המתרחש אפילו לקצינים הבכירים ביותר, כאלה שמודיעין שדה ואיתור האויב הוא מטה לחמם והספציאליטה שלהם. הזעקה שלהם ושל האזרחים לעזרה ממשיכה להדהד גם יותר מחודש אחרי.

בסביבות 02:00 בלילה קיבל חיון מאחד הפידים שבהם הוא צופה סרטון המתעד שיירות של טנדרים עמוסים חוצים את הכביש ברצועה בדרכם צפונה. בדיעבד הסתבר שאלה היו ככל הנראה מחבלים בדרך לפעולה

06:46: מה, קרה משהו בחווארה?

בסביבות 02:00 בלילה קיבל חיון מאחד הפידים שבהם הוא צופה סרטון המתעד שיירות של טנדרים עמוסים חוצים את הכביש ברצועה בדרכם צפונה. בדיעבד הסתבר שאלה היו ככל הנראה מחבלים בדרך לפעולה. סביר להניח שהסרטון הזה נקלט גם אצל אמ"ן.

שיירה של טנדרים בדרכה לצפון רצועת עזה

משום מה, הוא לא הצליח לישון באותו הלילה. ב־06:46, רגע אחרי שהטילים הראשונים החלו לעוף מעל לראשו, הגיעה ההודעה הראשונה מקמ"ן מג"ב בירושלים. ההודעה מעידה שבשלב הזה כולם קלולס, ובכוחות הביטחון יש מי שחושבים שהשיגורים הם אולי בכלל תגובה לחיסול שהצבא ביצע.

הקמ"ן: "מה הסיפור? אנחנו יודעים על כמעט מאה שיגורים. אבל אף אחד לא יודע מה הסיפור. יודע את מי הורידו?"

חיון: "לא יודע מה הורידו. אני מחכה לראות".

כמה דקות אחר כך, הניחושים ממשיכים:

קמ"ן סיירת נח"ל: "האם היה משהו באיו"ש?"

חיון: "לא יודע".

קמ"ן: "האם חווארה?"

חיון: "בודק".

קמ"ן: "תעדכן".

חיון: "כמה (היה) המטח הראשון (של הרקטות)?

קמ"ן: "בין 50 ל־100. תנסו למקד (אזור) רפיח חאן יונס".

חיון מעדכן את הקמ"ן שמכיוון שהחזיר את ציוד ההאזנה שהיה ברשותו, אין לו ערוץ לרשת חמאס, ולפיכך אינו יכול לברר.

06:56: "זה חמאס?"

מ"פ בנח"ל: "רפאל, בוקר טוב, מכיר משהו על חדירה? זה חמאס?

רפאל: "לא ברור עדיין. יש חדירות בכיסופים".

מ"פ בנח"ל: "זה שלנו? שלהם?"

בינתיים, עוד ועוד קצינים מבקשים להצטרף לקבוצות הביטחון האזורית, ביניהם קמ"נים באזור ומפקדי גדודים מגזרות שונות ששומעים שיש קבוצה שבה כל הרבש"צים וקציני הביטחון באזור מקבלים דיווחים שוטפים. חיון עורך לכל אחד תהליך קצר של הזדהות. "סתם" אזרחים לא נכנסים.

בינתיים, עוד ועוד קצינים מבקשים להצטרף לקבוצות הביטחון האזורית, ביניהם קמ"נים באזור ומפקדי גדודים מגזרות שונות ששומעים שיש קבוצה שבה כל הרבש"צים וקציני הביטחון באזור מקבלים דיווחים שוטפים

08:03: "חבריי היו במסיבת טבע. הפצועים צריכים פינוי"

החל מהשעה 08:00 בבוקר כבר התחילו דיווחים מכל הגזרה על חוגגים ממסיבה הפזורים באזור ומחפשים מחסה. גם במקרה הזה קציני צה"ל היו בעלטה, בדיוק כמו הציבור, ושיוועו לשבריר של מידע וסיוע. לאט־לאט ההודעות הופכות לנואשות יותר.

מ"פ (מפקד סוללה) שולח מיקום: "חבר שלי במסיבה שהסתיימה לפני שעה בכפר עזה. אומרים שהם שומעים יריות בצמוד אליהם".

08:30 – מפקד סיירת גבעתי לשעבר שולח הקלטות:

"שבת שלום. אני קופץ למרחב, אם יש לך יכולת לחבר אותי לקבוצה רלוונטית מבחינתך וגם אם יש לך יכולת לשלוח עדכון אחרון ששלחתם? רפאל, אם אתם מכיר יישובים שיש בהם כרגע אירוע, אני עם רכב שלי ועם עוד רכבים בדרך לדרומית לכיוון מגן וניר יצחק, אלה המקומות ששמענו".

10:06 – מ"פ נוסף: "יש לי חברים שהיו במסיבת טבע, יש אירוע באורים".

11:01 – הודעה מאימא מודאגת: "היי רפאל, אליאור נתן לי את המספר שלך. אני אימא של אחד המפיקים של מסיבת הטבע. אני בלחץ נוראי. שולחת שמות של אנשים במסיבה. אין מענה במשטרה. הילדים מבקשים עזרה.

"(אנא) קשרו אותי לגורם רלוונטי להעביר את המידע. יש הרבה נפגעים בקיבוץ צאלים. דחוף, יש גם פצועים. חייבים לפתוח חמ"ל לפצועים. הפצועים צריכים פינוי. דברו איתנו בבקשה. אפשר לתת את הטלפון שלך?"

זמן קצר אחר כך:

"היי רפאל, אנחנו תקועים במכולה של הזבל ליד המסיבה. בבקשה תבואו לחלץ אותנו. אנחנו 16 איש. בבקשההההההה".

רפאל מבקש מיקומים ומעביר הלאה לכוחות עימם הוא נמצא בקשר. אין לו מושג מי מתוך החבורה הזאת חולץ בשלום.

11:07: "המחבלים מחכים מחוץ לדלת"

בינתיים חיון מקבל סרטון של חייל חטוף ברחוב הראשי של חאן יונס ומעביר אותו למפקדים בגזרה. זאת אחת האינדיקציות הראשונות לחטופים. המפקדים שזורמים לשטח לאורך כל הבוקר מכל הארץ, נשמעים מבולבלים ונאחזים בשברי מידע. חלקם פשוט עלו על ג'יפ והגיעו.

זמן קצר אחר כך:

"רפאל, אני נכנס עם הכוח שלי לחלק המערבי של נירים, אנחנו שומעים שם קולות ירי. אנחנו לא יודעים להגיד מה קורה שם. אם אתה מקבל עדכון, אני אשמח  לפרטים".

11:07 – מ"פ במסייעת של אחד הגדודים השולטים בגזרה: "משפחה בניר עוז תחת התקפה של מחבלים, האם אפשר להזניק כוח לניר עוז? הם בממ"ד מחכים מחוץ לדלת, האם יש דרך להעביר למישהו?"

חיון מעביר את המידע הלאה ואחרי כמה דקות מקבל הודעה נוספת:

"עוד מיקום בבארי, אף אחד לא זמין שם… כוחות החילוץ לא עונים לי".

11:51 – גיל מאיחוד הצלה של העוטף: "סקודה לבנה, מהבית של מלכה. מבטחים, משק 57. יש ירי במשק. רצחו את דן אסולין, חבר שלי".

אסולין, הרבש"צ הגיבור של מבטחים שנלחם במחבלים, נרצח באותו הבוקר.

סגן מפקד יחידת המגלן חן בוכריס, ויפתח יעבץ, קצין ביחידה, נהרגו בקרב עם המחבלים שחדרו לנחל עוז. באותו הבוקר התכתב איתם חיון כמה פעמים. כמעט עד לרגע האחרון

11:57 – חן בוכריס ז"ל: "עוד כמה שעות אתקשר"

סגן מפקד יחידת המגלן חן בוכריס, ויפתח יעבץ, קצין ביחידה, נהרגו בקרב עם המחבלים שחדרו לנחל עוז. באותו הבוקר התכתב איתם חיון כמה פעמים. כמעט עד לרגע האחרון.

כבר ב־07:00 מדווח בוכריס:

"חמישה מחבלים הורדנו בזיקים. כוח שלנו".

חיון: "מלך, תנו בראש, אבל אל תיפגעו מהם".

10:10 – יפתח יעבץ: "זה יפתח, קצין אג"ם מגלן. אנחנו פרושים בכמה נקודות. תהיה איתי בקשר רציף".

דקות ספורות אחר כך יעבץ, ללא חמ"ל מבצעים מתפקד, מבקש מידע:

"אחי, האם אתה יכול לשלוח לי מספרים של רבש"צים של יישובים באזור חטיבה צפונית: כפר עזה, סעד, עלומים , נחל עוז וכו'. אנחנו צריכים לחבור אליהם".

חיון שולח לו את המספרים של הרבש"צים. ביניהם מספרי הטלפון של אילן פיורנטינו, רבש"צ נחל עוז ושחר אביאני, הרבש"צ של כפר עזה. מאוחר יותר יתברר ששניהם נרצחו.

חיון שולח ליעבץ פרטים של מפקד צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) של חיל הנדסה ומבקש:

"אני חייב חילוץ מיידי. הוא ממש מתחנן לעזרה".

הוא שולח מיקום, אבל לא שומע עוד מיפתח.

מודאג שהקשר עם ההנדסה לא נוצר הוא מתקשר ב־11:57 לבוכריס, שלוחם יחד עם יעבץ. בשיחה הקצרה שמתנתקת הוא שומע הדי יריות ופיצוצים. חיון שולח גם לו את הטלפון של מפקד צמ"ה ומעדכן שנודע לו שכוח החילוץ ממוקם בחולית. בוכריס כותב:

"אנחנו באמצע עולם פה. עוד כמה שעות אתקשר".

יותר הוא לא שמע מיעבץ ובוכריס. שניהם נהרגו זמן קצר אחר כך בקרבות על נחל עוז.

האירוע בחולית הסתיים אחרי שחיון הגיע לחברו רס"ר מנדי בן־ענו – ויחד עם המ"פ משה ברששת ועם אלישע חן הם יצאו למיקום שחיון שלח אליהם. שם הם חברו למפקד הצמ"ה של החטיבה הדרומית רס"ן אלעד טושר, וכך ניצלו תושבי חולית ממתקפת המחבלים. אלמלא החמ"ל הפרטי שהקים, ספק אם שלושת הגיבורים האלה היו מגיעים בזמן כדי להציל כ־130 איש שנותרו בקיבוץ חולית.

מצוהרי היום והלאה הופכים הדיווחים לבליל משוגע של קריאות מצוקה משורדי המסיבה ברעים הנמהלים בזעקות החיילים והקצינים שמשוועים לכל פריט מידע אפשרי כדי להציל עוד אנשים

כמה ימים אחרי הלחימה הגיע אליו רס"ן טושר הביתה להודות לו לאחר הצלתו, וכתב בקבוצת ביטחון השדה:

"רפאל, אתה מלך, אתה יצרת את החיבור שהציל אותנו בחולית ואני אודה לך על כך כל חיי".

12:41: "היא עומדת למות. אפשר לעזור לה?"

מצוהרי היום והלאה הופכים הדיווחים לבליל משוגע של קריאות מצוקה משורדי המסיבה ברעים הנמהלים בזעקות החיילים והקצינים שמשוועים לכל פריט מידע אפשרי כדי להציל עוד אנשים: מיקומים, מספרי בתים, מספרי טלפון.

מוקד 100 לא זמין כבר שעות, כמו בסרט אימה שבו כולם נוטשים ואתה נשאר לבד. השורדים נאחזים במה שאפשר:

"רפאל, הייתי חפ"ק מח"ט עזה. מישהו שאני מכיר תקוע במיקום הזה (מצורף). אומרים לי שיש מחבלים בחוץ".

"בארי, יש לכודים בתוך בית. יש איש קשר באזור?"

"חבר שלי, הצליחו להציל אותו. אבל את ההורים כבר לא הצליחו להציל".

"יש מישהי פצועה כבר ארבע שעות במושב ישע היא עומדת למות, אפשר לעזור לה?"

"היי, בן זוג שלי וחבר שלו ברחו מהמסיבה וכלואים במחבוא בכפר עזה, האם תוכל לעזור להם?"

"היי רפאל, אחי שלח לי הודעה. לכודים בקיבוץ סעד בממ"ד הרבה אנשים מהמסיבה עם שני נשקים בלבד, אומר שאין כוחות אצלם, יש לך מידע? יכול להכווין כוחות?"

חיון עובר על ההודעות האלה במהירות, מבלי לקחת אוויר. אחרי כל אחת הוא מפטיר את הפעולה שעשה: "שלחתי מיקום", "העברתי למח"ט", "שלחתי בקבוצה" ורץ הלאה. כאילו אם ישתהה על אחת מהן יאלץ להכיר בקיומה הנצחי, ואולי בתוצאותיה המחרידות.

"הלאה, ממשיכים!" הוא קורא כל פעם ועובר להודעה הבאה. "זה קשה לי פיזית. כי אני רואה בפעם הראשונה את מה שעברנו באותו הזמן בלייב…"

"הלאה, ממשיכים!" הוא קורא כל פעם ועובר להודעה הבאה. "זה קשה לי פיזית. כי אני רואה בפעם הראשונה את מה שעברנו באותו הזמן בלייב…"

12:15: "רפאל שלום, צחי סגן רבש"צ ניר יצחק. יש מלא מחבלים בקיבוץ. אני שולח לך שני אנשי קשר שהם היחידים שעונים לי. אני לא בקיבוץ, אני לוחם בקבע, הקפיצו אותי, כל המשפחה שלי בקיבוץ…"

ההקלטה ממשיכה, כעבור דקה:

"נקטעה לי ההקלטה… יש מלא מחבלים בניר יצחק. דיברתי עם סמח"ט (חטיבה) דרומית. יש פלוגה של לוט"ר (לוחמת טרור) בדרך לקיבוץ, אבל ייקח להם זמן. בבקשה תעיפו כוחות. הם פורצים לבתים, הם פורצים לממ"דים, הם מתחילים גם לשרוף עכשיו. יש גם דיווח של שרפה אז בבקשה כמה שיותר מהר. אם יש לך מישהו – בבקשה לשלוח".

12:51: "רפאל שלום, שמי דנה, אני מהחמ"ל של הפקת נעדרים מהמסיבה. זה המיקום של שלושים חבר'ה מהמסיבה ליד הטנק (שולחת מספר טלפון של אחד הנערים)".

12:59 – גורם לא מזוהה שולח את ההודעה הבאה: "בקיבוץ בארי נצורים בתוך הבתים, מחבלים נכנסים בכוח. מתחננים לכוח שיציל אותנו. יש מצב ש(הם) כבר לא איתנו???"

חיון מבקש מיקום ומקבל מיקום וכמה מספרי טלפון. הדיווח ממשיך:

"אני שומע ירי, לא יודע אם בתוך הקיבוץ או בשערים. שומע ירי משער הקיבוץ. הם שומעים פיצוצי אר.פי.ג'י"

13:03: "מה קורה רפאל? אחי היה במסיבה וכבה לו הטלפון, הוא התחבא איפשהו בזמן שברח משם. יש לי מיקום אחרון שלו. יודע מה אפשר לעשות? יש לי מיקום אחרון שהיה בו. הוא התחבא בעצים".

13:55: "נאוה שלחה לי את המספר שלך. יש פה קבוצה של יוצאי יחידת מגלן ששולחים מיקומים, לשלוח לך? שני חברים שמנהלים פה קרב מול מחבלים מסתגרים במרפאת השיניים".

חיון: "זה ישן, כבר שלחתי לחלץ אותם".

14:15 – "ארבע חבר'ה תקועים פה במסיבה. הבנתי שכוח של היחידה נמצא ליד בארי. קיבלתי דיווח על מישהי שתקועה בקיבוץ תחת אש והציתו את הבית שלה. (היא) לכודה בבית שלה, בית מספר 603 – יודע להעביר לכוחות בקיבוץ בארי?"

חיון מעדכן: "אני מעביר לקבוצה של החילוץ, כל הגדודים".

ושלוש דקות מאוחר יותר מעדכן שוב: "שלדג ומגלן כבר שם, בבארי".

כעבור מספר דקות דיווח נוסף:

"אני לא יודע הרבה, יש מישהו ליד מטעי הזיתים, הוא נמצא בצד המזרחי 200–300 מטרים מגבעה. הוא לא זז מהמיקום שעות, לדעתי הוא פצוע". מספר הטלפון מצורף. "הוא עם תחתונים ומעיל שחור". שולח מיקום.

14:58: "זה נורא לדעת שמשאירים אותנו למות"

14:06 – מתקשרים ממוקד ער"ן (עזרה ראשונה נפשית). מתברר שבהיעדר מענה מ־100, ער"ן ריכזה מידע על חלק מהניצולים.

"שולח מספר (טלפון) פנייה דחופה של נערים מהמסיבה, מיובשים. יש לי שם של הפונה, עם מיקום. הסוללה של הטלפון עומדת להיגמר להם. התקשרתי למשטרה לא עונים. מה עושים?"

14:58 – הודעה מגורם בלתי מזוהה על מיקום של שורדים מהמסיבה:

"יש אחת מעולפת, חמש שעות בלי מים. יש שם כמה בנות, נראה לי אחת מעולפת. קוראים לה קייט…"

חיון מבטיח לנסות ולברר ומסביר שהוא מוצף בפניות ולכן לפעמים מתעכב.

"(תוך) כמה זמן אתה פה? יש פה אחת מעולפת, אנחנו חמש שעות בשמש בלי מים. מי בא לחלץ אותנו?????? אתה חייב לעזור לנו, יש פיצוצים לידינו. אנחנו אומללים".

חיון מבטיח לברר ומנסה להכווין לעברם כוחות. הדקות נוקפות והחרדה מתעצמת.

"מה קורה? לא הגיע אלינו, המצב פה רע מאוד. חייבת שיבואו לחלץ אותנו כבר, אף אחד לא מגיע אלינו, אני היחידה עם קצת סוללה בטלפון. התקשרתי אלף פעם למשטרה מסננים אותנו. זה נורא לדעת שמשאירים אותנו למות פה".

חיון: "חכי שם, אל תבזבזי סוללה, יש כוחות בדרך אליכם"

"אני לא מבינה איך זה לא למעלה בסדר העדיפויות. אנחנו למעלה מחמש שעות פה בלי מים. יורים עלינו. נמות פה".

16:20: החיילים מסתתרים כמו חולדות

ב־12:40 מקבל חיון מידע על בחור בשם ליאור כחלון, "ששוכב בשטח פגוע בכתף. נותק הקשר והוא מתחבא מתחת לטנק. יצר קשר לפני כמה דקות". הוא מעביר את המיקום לכוחות בשטח.

כעבור זמן קצר מקבל עדכון נוסף:

"חבר יקר, אדם נמצא מתחת לטנק, פצוע. ליאור כחלון. זה דחוף, אם תוכל להעביר".

14:40: "ליאור כחלון מאבד דם…"

ב־15:05 מעדכן חיון: "שלחתי כוחות חילוץ".

אני מעדכן את חיון שהמאמצים כנראה עזרו: אחרי שמונה שעות בהם שכב מתחת לטנק, ליאור כחלון חולץ בחיים. חיון בקושי מגיב. הוא חייב להתנתק מהאירוע הזה רגשית, או שיתפרק.

"המצב פה רע מאוד. חייבת שיבואו לחלץ אותנו כבר. אני לא מבינה איך זה לא למעלה בסדר העדיפויות. אנחנו למעלה מחמש שעות פה בלי מים. יורים עלינו. נמות פה"

16:20 – מגיעה הקלטה:

"כפרה, תעדכן לגבי נחל עוז, תראה מה אפשר לעשות שמה. החיילים שמה מסתתרים כמו חולדות בתוך מנהרות. הוא אומר שהוא נמצא בנחל עוז בתוך מקלט כזה, הוא לא מצליח לשלוח מיקום, כי אין להם את הדרך לשלוח. הוא מצליח לדבר בטלפון ממש־ממש בשקט".

חיון מעביר את המידע למפקד גדוד 890 של הצנחנים.

המג"ד מעדכן: "שחררתי אותם".

חיון: "מלך העולם, תודה".

אבל החדשות המדאיגות ממשיכות לזרום. אחד הרבש"צים כותב:

"שולח מיקומים דחוף, דחוף להגיע לחלץ, שני פצועים, בקיבוץ, הם בתעלה, רכבים אזרחיים על ציר. לא מסוגלים ללכת, אין לנו הרבה זמן".

17:03 – גליה, "אימא מודאגת מאוד":

"אני שולחת הודעה לכל מי שרק אפשר. בני עילי מקיבוץ מחניים, חייל משוחרר מסיירת נח"ל, היה אתמול במסיבת הטבע באזור עין השלושה – זאת לא מסיבת נובה – הוא שלח מיקום בשעה תשע.

"הוא נמצא שם עם תשעה אנשים. אמרו לו להישאר באותו מקום ולהסוות את עצמו. הקשר האחרון היה בשעה שתיים. הסוללה כנראה התרוקנה, לא יודעת אם בצה"ל יודעים עליהם. אשמח אם תוכל לברר ולעדכן אותי".

18:02: "בית מול עצי פומלה, דלת חום כהה, רשום משפחת משה 602 – משפחה בניר עוז שלא הגיעו כוחות. יודע מה שלומם? בבקשה תעזרו לנו (הם) זוג קשישים. תודה אנחנו פשוט אובדי עצות".

רק ב־19:09 מגיע העדכון המעודד. אחרי עשר שעות של המתנה תחת ירי כוחות חוברים לחיילים מבוצרים במוצב הכבוש של אוגדת עזה.

18:50: המשפחה שלי תקועה בממ"ד והם נחנקים בעשן

פעולות החילוץ והטיהור של היחידות המיוחדות בקיבוצים ובמושבים ממשיכה כל העת, במקביל לניסיונות לאתר עוד חוגגים מהמסיבה. זעקות המצוקה מתגברות. הדיווחים שמקבל חיון מבארי עכשיו מתגברים, עדות לטרגדיה מחרידה שמתהווה במהירות.

18:49: "בית 109 מחבלים בבית, בית 514 מחבלים".

18:50: "המשפחה שלי תקועה בממ"ד והם עוד שנייה נחנקים מעשן כי שרפו להם את כל הבית. בית 613/2 שכונת הכרם תזעיקו עזרה אם אתם יכולים, תודה".

18:51: "בית 429/2 עדיין מחבלים באזור. ההורים שלי שומעים ערבים".

אחרי ההודעה הזאת חיון מבקש לעצור. יש לו סחרחורת. הוא מקריא הודעה אחרונה ממקור לא ידוע:

"בבקשה, אם מישהו קשור לאנשים שנמצאים כרגע בכפר עזה, יש שם ילד בן 20 שפצוע מירי ביד כפר שעות. אבא שלו זה אופיר ליבשטיין שנרצח הבוקר… סבתא שלו וסבא שלו ובן דוד שלו נרצחו, יש מצב שכבר מת, חייבים להגיע אליו עכשיו".

אתה יודע שגם גופת הבן של ליבשטיין, ניצן, זוהתה כעבור כמה ימים?
"לא ידעתי. אין לי שמץ של מושג מה קרה גם לכל אלה שחילצתי. אני לא יודע מי מת ומי עדיין חי. לא הספקתי ליצור איתם קשר. דאגתי שיחלצו אותם וזהו. אני מרגיש שאני חייב שנפסיק עכשיו".

"אין לי שמץ של מושג מה קרה גם לכל אלה שחילצתי. אני לא יודע מי מת ומי עדיין חי. לא הספקתי ליצור איתם קשר. דאגתי שיחלצו אותם וזהו. אני מרגיש שאני חייב שנפסיק"

19:48 – הודעה לא מזוהה:

"יש המון נעדרים ונרצחים ממסיבת טבע. יש לנו סרטונים משם וחברה שכתבה לנו שהיא מתחבאת בבר במקום. היא לא הצליחה להשיג את המשטרה וכוחות הביטחון והיא מנותקת קשר כמה שעות… יש לנו חשש אמיתי לשתף את הפרטים והנ"צ. זה יתחיל לרוץ ברשת ויגיע לידיים הלא נכונות, מה שעלול להיות מסכן חיים ממש".