על טעם ועל ריח אמנם אין להתווכח. אבל על אריק איינשטיין לא ייתכן ויכוח.
הוא היה אוצר לאומי יותר מאשר אום כולתום עבור הערבים או ברוס ספרינגסטין עבור האמריקאים או שארל אזנבור עבור הצרפתים (או שמא הארמנים) או כל מי שניתן להעלות על הדעת, מהרבה סיבות.
הוא עשה את המוזיקה הישראלית – שעד סוף שנות השישים איכשהו קצת מזויפת – לאמיתית. הוא שיכלל את אמנות השימוש בשירת משוררים במוזיקה פופולרית – מחיים נחמן ביאליק עד אברהם חלפי, נתן אלתרמן ורחל – ובזאת היה מכפיל כח של התרבות העברית המתהווה. כאשר כתב בעצמו זו לא הייתה אולי שירה – אבל זו הייתה אמירה, שירים שהישירות והאמת שלהם בלתי נשכחים.
הייתה לו אוזן מבריקה ללחנים, כך שהוא חתום על רפרטואר מדהים של שירים שהיו יכולים להיות אבני דרך עולמיים אם לא היו בעברית. והיה לו קול מהנעימים שנשמעו בהיסטוריה של ההקלטות.
במיטב שנותיה ידעה ישראל כישרונות לא מעט, ורבים עבדו עם אריק איינשטיין והפכו בעצמם לאבני דרך של התרבות הישראלית, משלום חנוך ויצחק קלפטר ועד מיקי גבריאלוב ויהודה פוליקר. אבל אני הולך עם אריק איינשטיין בתור האוצר הלאומי המוזיקלי מספר אחד. כאשר מסתכלים על רשימת הזמרים הפופולריים היום, קשה לדמיין שמישהו מהם יזכה להערצה בעוד עשור. קשה לדמיין שאת אריק איינשטיין לא יעריצו בעוד מאה.
הוא אוצר לאומי, אבל הוא היה בשבילי גם אוצר אישי. המוזיקה שלו אחראית במידה לא מבוטלת לכך שלמרות שמשפחתי ירדה מהארץ בילדותי, איכשהו חזרתי לכאן. היו סיבות אחרות גם. אבל לאריק איינשטיין שמור מקום של כבוד.
הוא אוצר לאומי, אבל הוא היה בשבילי גם אוצר אישי. המוזיקה שלו אחראית במידה רבה לכך שלמרות שמשפחתי ירדה מהארץ בילדותי, איכשהו חזרתי לכאן. היו סיבות אחרות גם אבל לאריק שמור מקום של כבוד
לכן לכבוד זכרו, עשור ללכתו מאתנו מוקדם באופן מייאש, אני מציע כמה תחנות במסע שלי עם אריק איינשטיין. כל שיר וזיכרונותיו.
אמא אדמה
משום מה זה השיר הראשון של איינשטיין שאני זוכר, מתחילת שנות ה-70. יש לו אינטרו גיטרה מהמוכרים, באדיבות גבריאלוב. אני זוכר את אחי הקטן בעריסה שלו מתענג מהשיר בכל פעם שהושמע, בדירה ברחוב עציון ברמת גן.
השיר הזה הוא נוסטלגיה כה מושלמת, שחייבים למחול לו על הסקסיזם הלא אופנתי.
אני ואתה
פתיח פשוט אלוהי לאחד השירים הכי מתוקים והכי אופטימיים ששמעתי מימיי בכל שפה. מעבר לפינה, מלחמת יום הכיפורים.
עוד יהיה
אופטימיות מעט יותר זהירה. את השיר הזה כבר שמעתי בארה"ב.
סִיוּם
"חמוש במשקפיים" היה האלבום האחרון שאיינשטיין עוד ליווה בהופעות. יצא לי לראות את האחרונה, עת ביקרתי בישראל ותהיתי אם לחזור.
חייו של יוחאי
לא חזרתי, וזה אכל לי את הלב. למדתי באוניברסיטה באוניברסיטת פנסילבניה, והייתי שוכב ער בלילה ושומע שוב ושוב את האלבום הנשגב (היו אז אלבומים) "יושב על הגדר". זה השיר האהוב עליי ממנו, עם גיטרתו המדהימה של יצחק קלפטר. השמעתי לחברי, ולרוב הסכימו שזה מרהיב.
תוצרת הארץ
השיר הזה מציג את אריק איינשטיין כשחקן, ואפילו את שם-טוב לוי כיוצר להיטים. חברי אלפרד, שאינו דובר עברית, למד את זה בעל פה. "לא לשים בסל בטעות רבותי", היה מדקלם.
אוהב להיות בבית
קלידים מהמוצדקים, ומילים מהמשובחות של איינשטיין.
"יש שאנשים שמטפסים על הרים
יש אנשים שצונחים מגבהים
יש אנשים שרוכבים על סוסים
ויש כאלה שגומאים מרחקים
אבל אני אוהב להיות בבית"
הסתכל בקנקן
חצוצרות מהמוצדקות, ומילים מהמשובחות של אלתרמן – שכמו חזה את הנולד שנים רבות לפני בנימין נתניהו.
"לפעמים אריזה ציוניסטית
מסתירה מחשבה אגואיסטית
מבחוץ אידיאל ואידיאה
ובפנים חביבי, מי יודע, מי יודע"
מיליון
שיר אהבה עם שם מקורי, הפוך על הפוך. אין ממה לפחוד יותר.
האור בקצה
השיר שמשום מה אני יותר מכל מקשר עם רצח רבין. כל האלבום היה על זה. כל התקופה בעצם. אולי עד היום.
כל אחד רוצה
סגירת מעגל נשגבת עם שלום חנוך. השיר משלב סרקזם משועשע וציניות קלה (יש הבדל) עם קריאה נואשת לשלום באיזון כה מקסים שהאדם שבאמת מקשיב משתאה ומקנא. שיר אוניברסלי עם לחן בלתי נשכח באופן ישראלי לחלוטין.
"כל אחד רוצה להיות זמר
להיות זמר, להיות זמר
אם לא זמר אז שחקן,
אם לא שחקן אז ליצן
אם לא ליצן אז מבקר"
אדם בחדרו
שיר מהפנט ששמעתי בלופ בערב המר בירושלים הקרה. המילים של חלפי כאילו נכתבו עבור המצב.
"הדלת פתאום תיפתח
וייכנס הגורל
מי יודע מה צבע בגדו
אם יפה הוא ואם מגואל
על הסף יתייצב כנושה
ישאל מי בבית ישכון
ואת שנות החיים, והשם
הכון, בן אדם, הכון"
זה לא בדיוק געגוע
זה שיר שגיליתי רק לאחר מותו. המעבר בסיום האנימציה קורע לב. שם השיר מהתל: זה כן בדיוק געגוע.
אריק איינשטיין ויתר על הופעות ולא חש בנח מול קהל – אני ממש זוכר את זה. הוא יכול היה להיות כאן מלך הבמה, ולא רצה. הוא לא היה צריך את זה. הוא היה מוזיקה נטו. והיו לו כל כך הרבה שירים נהדרים שאפשר להפיק רשימות אחרות לגמרי, וכל אחת תזהר.
אריק איינשטיין ויתר על הופעות ולא חש בנח מול קהל – אני ממש זוכר את זה. הוא יכול היה להיות כאן מלך הבמה, ולא רצה. הוא לא היה צריך את זה. הוא היה מוזיקה נטו
השירים האלה – ודומיהם – הם פס הקול של הישראל שאני אוהב. זה שאנשים מבלים את זמנם בצפייה באח הגדול במקום ללמוד ולשנן את האוצר הזה -פתאום נראה לי שאולי זה קשור למה שהשתבש. אפשר עוד לתקן.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
היה מעל הכל בן 'אדם" (מענטש). אריק "קידש" את כבוד האדם ואת האהבה!
עליו בפירוש נאמר (משנה, אבות ב, ד):
"הוּא (הִלֵּל) הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד (היה מתקשר באמצע הלילה כדי לשאול שאלות טריוויה), וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד (סה"כ רציתי לטפטף טיפה), וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים (על ההצעות הכספיות שקיבל על מנת להופיע ענה: 'זה לא בשבילי, חביבי. לך אתה תופיע!'). וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ"!
אמן ויוצר בסדר גודל כזה לא מסתובב (בד"כ, רגלית) בבגדים כה פשוטים ובמקומות עממיים כמו "כתר המזרח".
כתבה נהדר. ומרגשת היכרת אותו כנרטה טוב אבל האמת שכולנו היכרנו ואהבנו את הצניעות שבבנאדם הזה,אריק היה חוויה גדולה בילדותי בירושלים,היינו מתכנסים מסביב למדורה,ודרים אריק איינשטיין כל הלילה,זמר בדרן,שחקן ונשמה גדולה.