כשהתותחים רועמים המשפחות מתעוררות

קבלת שבת של משפחות החטופים והנעדרים, 27 באוקטובר 2023 (צילום: ארטוים דוביצקי)
ארטוים דוביצקי
קבלת שבת של משפחות החטופים והנעדרים, 27 באוקטובר 2023

אם יש משהו עמוק ובסיסי מאוד שהמלחמה לימדה אותנו, זה כמה אנחנו חלק ממשפחה אחת גדולה. כמה עמוק הכאב שאנו חשים כאשר אנו שומעים על ילד חטוף, חייל שנפל או אישה מבוגרת שנרצחה. כמה התחושה כל כך עזה כאשר אנחנו רואים את הפנים של הקורבן או החלל והן נראות כל כך מוכרות. כאילו מדובר בבן משפחה. והכאב, דומה לכאב משפחתי.

זה זמן המשפחות. במהלך ימי המלחמה הבלתי נגמרים חיבקנו קצת יותר חזק את הילדים, ההורים, בני הזוג והקרובים לנו כי עננת המוות מרחפת בכל עת מעל כולנו.

זה זמן המשפחות. במהלך ימי המלחמה הבלתי נגמרים חיבקנו קצת יותר חזק את הילדים, ההורים, בני הזוג והקרובים לנו כי עננת המוות מרחפת בכל עת מעל כולנו

ואחרי שאבק המלחמה יעלם, נוכל לדבר על המשפחה הישראלית הגדולה, המורחבת והמקבלת שלנו. זו ששולחן השישי או השבת מקבל בה את כולם. את בני הזוג הגאים היושבים לצד האח שחזר בתשובה, היושב ליד האחות שהיא אם יחידנית, היושבת ליד בת דודה שהיא אם פונדקאית, וזו יושבת לצד אחיה המאומץ. כל אחד עם סיפור החיים הייחודי, הנדיר והחד פעמי שלו, שנשזר בסיפור החיים המשפחתי של כולנו ובסיפור המורחב של המשפחה הישראלית הגדולה. של החיים כאן.

ומתוך אותו כאב עמוק אנחנו צריכים להצמיח ישראל חדשה, מכילה, אוהבת, מחבקת. כמו אותו חיבוק חם שאנחנו נותנים בימים אלו לבני המשפחה הישראלית שלנו, אלו שאנו קוראים להם בלי לחשוב פעמים "אחים". הכאב הצורב, האותנטי והחד שאנחנו חשים עם הכאב של אחינו, מחזיר אותנו לבני המשפחה הפרטיים שלנו. לרצון לשמור עליהם, לדאגה שלא יאונה להם כל רע.

ומי מאיתנו לא התמלא חרדה וחלחלה למראה אותם בני משפחה רחוקים, אלו של המשפחה הישראלית המורחבת, נחטפים, נקטפים ונעלמים בעיצומה של מלחמה איומה? מי לא ראה את עצמו בנעליהם? מי לא שם את עצמו באותה תמונה מלא חשש מה הוא היה עושה באותה נקודת זמן? איך הוא היה נוהג? מה הוא היה עושה מול כאב בלתי נסבל שכזה?

זהו זמן המשפחות. כל המשפחות הישראליות. בבת אחת כולנו נכנסו לאותה מציאות מדממת וגורלנו נקשר, שוב, זה בזה. כאילו כולנו היינו באותו ממ"ד, האזעקות מדברות לכולנו, ללא הבדל דת, מין, מגדר, השקפה דתית/פוליטית. כולנו נדרשים להגן על המשפחה הפרטית שלנו, אבל לזכור גם את המשפחה המורחבת, הישראלית של כולנו.

זהו זמן המשפחות. כל המשפחות הישראליות. באחת כולנו נכנסו לאותה מציאות מדממת וגורלנו נקשר, שוב, זה בזה. כאילו כולנו היינו באותו ממ"ד, האזעקות מדברות לכולנו, ללא הבדל דת, מין, מגדר, השקפה דתית/פוליטית

זה זמן המשפחות והרגע הזה חייב להמשיך להדהד גם לאחר המלחמה. להסיר את הגדרות שהוקמו בינינו, להקים את החיים שמגיעים לכולנו כאן, בביטחון, בשלום, בחירות, באחווה ובאהבה. לכולנו. לכל המשפחה הישראלית הגדולה והיפה שלנו.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 410 מילים
סגירה