נתחיל בהשבת החטופים

יוכבד ליפשיץ שהייתה בשבי חמאס מפגינה מול הקרייה למען שחרור החטופים, בהם בעלה עודד שנותר בעזה, 28 בנובמבר 2023 (צילום: Oren ZIV / AFP)
Oren ZIV / AFP
יוכבד ליפשיץ שהייתה בשבי חמאס מפגינה מול הקרייה למען שחרור החטופים, בהם בעלה עודד שנותר בעזה, 28 בנובמבר 2023

זו דעתי. היא לא חשובה במיוחד. וייתכן שדעתי שגויה. ייתכן שאני טועה. ולו חלקית. או שאני טועה לגמרי. וצריך לזכור שאלו דברים כלליים שמחייבים להעמיק בפרטים שונים. וכידוע, מפלטו של העצלן הוא הנימוק "תקצר היריעה". או: "זה לא הזמן והמקום". אבל אכתוב מה אני חושב שחייבים לעשות. ואם מישהו ישאל אותי על הפרטים, אכתוב לו שתקצר היריעה.

אז הנה:

המאבק להחלפת בנימין נתניהו וממשלת הבלהות אינו "פוליטיקה קטנה" כדברי ההבל של מעריצי הנאשם. זהו מאבק קיומי. מאבק אסטרטגי. לצד השבת כל החטופים, זהו הדבר שיכול (אולי) להצילנו מפני אבדון.

המאבק להחלפת בנימין נתניהו וממשלת הבלהות אינו "פוליטיקה קטנה" כדברי ההבל של מעריצי הנאשם. זהו מאבק קיומי. מאבק אסטרטגי. לצד השבת כל החטופים, זהו הדבר שיכול (אולי) להצילנו מפני אבדון

הנה הסדר הרצוי שלצערנו לא יתממש במלואו, אך יש לפעול כדי שלפחות חלקו המכריע יתממש:

1

השבת כל החטופים והשבויים. כולם. בכל יום שעובר, הם נגמרים. עינוי נפשי שאין כדוגמתו. פשוט אין כדוגמתו. זהו גם עינוי פיזי נורא. ואיננו יודעים מי מהם נתונים להתעללות פיזית חלילה. מי כלוא בתנאים בלתי אנושיים. מי ספג עינויים של ממש. מי עדיין סופג חלילה.

ברור שהם לא מקבלים טיפול רפואי ראוי. יש שם קשישים. יש חולים כרוניים. בחור בן 22 מגדרה, למשל, שסובל מבעיה רפואית של כאבים בלתי נסבלים ושלשולים במצבי מתח וחרדה, נחטף מהמסיבה ברעים ללא תרופותיו. לאורך 56 יום הוא מצוי במצב של סטרס בלתי אנושי ללא יכולת לטפל בכאביו האדירים. זה בלתי נסבל.

החטופים מורעבים. הם פשוט גוועים שם. נפשית ופיזית. החיילים והחיילות. הצעירים והצעירות. הגברים והנשים שעדיין נותרו שם. הקשישים. ואנחנו מתפללים שבכל זאת שירי, אריאל וכפיר ביבס בחיים. ושהם עוד יתאחדו עם ירדן ויצאו לחופשי.

2

"כולם תמורת כולם?" זה לא מובן מאליו כשחושבים על משפחות הנרצחים. ישנם 559 פלסטינים שהורשעו במעשי רצח. כמה מהם רצחו עשרות אזרחים כל אחד. ההנחה היא שרובם לא חוללו בקרבם מהפך אידאולוגי. חלקם עלולים לשוב לנסות לבצע בעתיד מעשי אלימות. אולי יש ביניהם יחיא סנוואר עתידי.

אז מה נעשה? נפקיר למוות בעינויים של שנים את אזרחינו וחיילינו לאחר שהם הופקרו פעם אחת בידי המדינה? התשובה היא לא. לעולם לא. תזכורת לדבר שנשכח: כמה טוב שגלעד שליט שוחרר מהגיהינום.

השבת כל החטופים והשבויים. בכל יום שעובר, הם נגמרים. עינוי נפשי שאין כדוגמתו. זהו גם עינוי פיזי נורא. ואיננו יודעים מי מהם נתונים להתעללות פיזית חלילה. מי כלוא בתנאים בלתי אנושיים

ואם מזהים בין המשוחררים מנהיג כריזמטי ואכזרי שנוסק לעמדת מנהיגות לאחר שחרורו כמו סנוואר הפסיכופת? התשובה היא: צריך לדעת כיצד להגן על אזרחינו. לעולם אין להפקיר את הגבול. לעולם אין להתעלם מאזהרות אמ"ן.

לעולם אין לחולל הפיכה משטרית ולפטר שר ביטחון שהעז לומר מהי עוצמת הסכנה הביטחונית. לעולם לא מנסים לחולל דיקטטורה נפשעת מתוך רצון להימלט מהכלא. גם לא כדי לנסות לממש איזו פנטזיה על משטר עליונות יהודית אלים. אם ישראל תהיה דיקטטורה – היא פשוט לא תהיה.

ולעולם אין להפקיר שום גבול. בטח לא גבול נפיץ שמעבר לו מוחזקים 2.3 מיליון תושבים עניים בתנאים בלתי נסבלים ברובם אשר נשלטים בידי ארגון טרור נורא. ודאי שלא מטפחים ארגון זה ולא רואים בו נכס במטרה למנוע משא ומתן מדיני ומתוך כוונה למנוע עצמאות פלסטינית.

לגבי סנוואר: יתכן – אף שזו צריכה להיות אופציה אחרונה ויש להיזהר ממנה מאד – אך ייתכן שצריך במקרים נדירים להתנקש בחיי מנהיג כריזמטי אם ברור שהמשך כהונתו מסוכן מאד ואם ההערכה הסבירה היא שמחליפו לא יהיה כריזמטי ומסוכן כמוהו. אך זוהי אופציה נדירה ואחרונה, מפני שהתנקשות היא רצח ויש לנקוט בה רק במקרים נדירים ומפני שפעולת הנקם עלולה להיות איומה. ויש שיקולים ערכיים ואסטרטגיים נוספים. תמיד יש.

אם מזהים בין המשוחררים מנהיג כריזמטי ואכזרי שנוסק לעמדת מנהיגות לאחר שחרורו כמו סנוואר הפסיכופת? צריך לדעת כיצד להגן על אזרחינו. לעולם אין להפקיר את הגבול או להתעלם מאזהרות אמ"ן

נאמר זאת כך: כולם תמורת כולם זה אכן קשה לעיכול. ועלינו להשפיל מבט מול עיני משפחות הנרצחים. זה קשה מאין כמוהו. אך נראה שלא יהיה מנוס – אלא אם נחליט להפקיר שנית את החטופים שהופקרו ביום חטיפתם – לגיהינום עצום ונורא ולמוות בייסורים.

3

הנה דבר שנכתב בזהירות: במקביל לשחרור החטופים (חובה אסטרטגית ומוסרית מוחלטת), יש לפעול לצורך ייצוב הפסקת אש.

אבל למה הפסקת אש? הרי צריך למגר את חמאס. אבל כרגע, יש להודות, איננו ממוטטים את ממשל חמאס וגם לא מחסלים את זרועו הצבאית אף שבהחלט פוגעים בה.

וגם במהלך השבועות הקרובים שנותרו ללחימה, לא נמגר את זרועו הצבאית של חמאס. השעון המבצעי מכוון למספר חודשים. אולי לשנה. והשעון המדיני? הולך ומצטמצם למשך שבועות בודדים.

ומפני שנהרגים אלפי חפים בעזה לרבות אלפי ילדים. אלפים. וארצות הברית ומדינות אירופה מאבדות סבלנות. וכשמדובר בראש ממשלה ישראלי שהוא אדם שנוא שמעורר בוז עמוק בעולם הדמוקרטי ואיש אינו מאמין למילה שיוצאת מפיו – השעון המדיני יתקצר עוד יותר.

בטח כשנתניהו ממוקד רק בעצמו, פועל לשמירת קואליציית הבלהות שהביאה עלינו את הקטסטרופה הגדולה בתולדות המדינה ואינו מסוגל להתחייב לפעול להביא למצב שבו תשלוט הנהגה פלסטינית מתונה ברצועת עזה – מחשש (מעורר בוז) מפני נטישת איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.

4

נזכיר מה הוביל למצב הבלהות חסר התקדים בתולדות המדינה: שום שיקול של נתניהו אינו העדפת טובת אזרחי המדינה. כל שיקול של נתניהו הוא רק מה נכון לנתניהו. מובן שגם בכך הוא נכשל: תראו לאן הביא את עצמו.

נזכיר מה הוביל למצב הבלהות חסר התקדים בתולדות המדינה: שום שיקול של נתניהו אינו העדפת טובת אזרחי המדינה. כל שיקול שלו הוא רק מה נכון לנתניהו. מובן שגם בכך הוא נכשל: תראו לאן הביא את עצמו

5

והנה דבר שחייב להיאמר שוב ושוב: כרגע נהרגים המוני פלסטינים חפים. המונים. 15 אלף בערך. מתוכם 10 אלפים לפחות שאינם חמושים. זו זוועה. ערוצי התקשורת שלנו לא מראים זאת למרבה החרפה. אבל בתקשורת הבינלאומית והערבית רואים זאת היטב: ילדים מתים. פעוטות בוכים. הורים מתאבלים. נשים הרוגות. גברים מרוטשים. משפחות שנמחקות.

זה לא רצח עם במובן של המשפט הבינלאומי. גם לא טיהור אתני במובן של המשפט הבינלאומי. מבחינה משפטית, אין כאן פשע נגד האנושות למיטב ידיעתי.

אך לא ניתן לשלול ביצוע פשעי מלחמה בידי צבאנו, למרבה הצער. וגם אם לא – גם אם באמת נמשך המאמץ לפעול לפי הדין הבינלאומי (דבר שכלל אינו מובן מאליו לאור תחקירו של יובל אברהם בשיחה מקומית), התוצאה האנושית היא בלתי נתפסת.

אלפי ילדים הרוגים. אלפי מבוגרים חפים הרוגים. בלתי נסבל. זה חייב להיפסק.

אני מבטיח לחזור עוד מעט לנושא האיום המובהק והחמור כלפינו מצד חמאס מעזה. כי אין מצב שהזרוע הצבאית של חמאס תישאר על כנה. אסור.

ערוצי התקשורת שלנו לא מראים זאת למרבה החרפה, אבל בתקשורת הבינלאומית והערבית רואים זאת היטב: ילדים מתים. פעוטות בוכים. הורים מתאבלים. נשים הרוגות. גברים מרוטשים. משפחות שנמחקות

6

הכי קריטי – חוץ מהשבת 136 שרובם כנראה חטופים חיים (ולצדם גופות המתים) – הוא הדבר הבא: הדחת נתניהו באי אמון קונסטרוקטיבי. או בכל דרך חוקית ודמוקרטית אחרת.

נתניהו גמר, אומרים רבים בביטול. הפעם הוא לא ייצא מזה. בטוחים? ביום 5 בנובמבר 1995 נפתח פער עצום ומוצדק בכל הסקרים בין שמעון פרס לבין האיש שנהג בחוסר אחריות משווע ורעיל בטרם רצח יצחק רבין. אבל אז פרס ביצע את כל הטעויות האפשריות. וחמאס כמובן שב לרצוח המונים: פיגועי תופת במרץ-אפריל בשנת 1996 בלב ירושלים ובלב ת"א (חמאס וג'יהאד איסלמי בנקמה פושעת על ההתנקשות בחיי יחיא עייאש בעזה) והתלקחות מול חזבאללה באפריל 1996 (ענבי זעם) ופגז ישראלי שפגע בפליטים לבנונים בכפר כנא וקטל יותר מ-100 לבנונים חפים לרבות ילדים – ונתניהו ניצח את פרס.

אז שום אשליות. ושום פנטזיות. נתניהו יעשה כל דבר כדי להישאר בתפקיד בו המיט עלינו חורבן עצום ונורא. נתניהו הוא נרקיסיסט חסר עכבות וחסר יכולת לחוש אמפתיה, שיעשה כל שניתן כדי להתבצר בכיסאו, כולל החרבת מדינה למען מה שהוא תופס כטובתו. והכל תוך שהוא משכנע את עצמו שהוא היחיד שיכול להציל את המדינה שהוא מחריב.

נתניהו גמר, אומרים רבים בביטול. הפעם הוא לא ייצא מזה. בטוחים? שום אשליות ושום פנטזיות. נתניהו יעשה כל דבר כדי להישאר בתפקיד בו המיט עלינו חורבן עצום ונורא

7

אם אכן יבוצע אי אמון קונסטרוקטיבי (קשה להאמין בכך בשל עמדתם המחפירה והפחדנית באופן בלתי נסבל של חברי הליכוד) – ברור שהשלב הבא חייב להיות בחירות תוך 90 יום. וצריך לומר: מספר שנים נוספות של נתניהו בשלטון, פירושן חיסול מדינת ישראל. חד וחלק.

8

ואם תיבחר ממשלה חדשה וסבירה, ברור שהממשלה החדשה תצטרך להיות (סוף סוף) עניינית במובנים הכי בסיסיים של המילה:

להבדיל מממשלת ההפיכה המשטרית, השחיתות, הריקבון, הפירוק, השוחד הסקטוריאלי המופקר על חשבוננו והמדיניות הכלכלית שמנצלת ישראלים עובדים, ברור שממשלה סבירה חייבת לפעול במכלול תחומים קיומיים.

דוגמאות: לפעול לשינוי המיסוי ממיסוי רגרסיבי ומקומם ונפשע למיסוי פרוגרסיבי, כלומר הפחתתו הדרמטית של המס על העבודה והעלאתו הדרמטית של המס על ההון והירושה הגדולה. לפעול גם לחיסול מחירי הדיור הנפשעים, לשיקום מערכות הבריאות, בריאות הנפש, החינוך והרווחה ההרוסות, להעלאת השכר, למהפכה בתחום השירות הציבורי, לשיקום משטרת ישראל, ללימודי ליבה דמוקרטיים בכל מערכות החינוך, לביצור יסודות הדמוקרטיה, לשיקום ההחרבה המדינית. ועוד ועוד.

ממשלה זו תצטרך להיות יצירתית, מקצועית (כלומר: ההפך הגמור משרי הבלהות הנוכחיים), בעלת לגיטימיות בינלאומית (שוב: ההפך הגמור מממשלת הכהניזם-ביביזם המוקעת בעולם הדמוקרטי) ואמיצה. היא תצטרך להתחיל לתקן את ההריסות העצומות והמקיפות שהותירה אחריה ממשלת הזוועות הנוכחית.

9

שני תפקידים מרכזיים של ממשלה עתידית זו מחייבים אומץ:

לגבש תוכנית לחיסול תרבות השיסוי הנפשעת. וכן לגבש תוכנית שבמסגרתה מסירים את האיום בעזה ומחסלים את שלטון ארגון הפשע נגד האנושות בעזה מבלי לפגוע בהמוני חפים פלסטינים, משקמים את הרצועה מהקטסטרופה האיומה, מנסים לקדם תהליך מדיני שמוליד מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, מפסיקים לשקר לציבור בלי הפסקה ומונעים סיכונים עתידיים כדי שה-7 באוקטובר לא ישוב עוד לעולם מהרצועה, מהגדה, מלבנון ומשום מדינה אחרת.

אם אכן יבוצע אי אמון קונסטרוקטיבי (קשה להאמין בכך בשל עמדתם המחפירה והפחדנית באופן בלתי נסבל של חברי הליכוד) – ברור שהשלב הבא חייב להיות בחירות תוך 90 יום

10

אבל בואו נתחיל מהדחת ראש הממשלה. שימו לב שרק פסיכופת מתוחכם, רצחני וסדיסט כמו סנוואר הצליח להתל בו.

אז נתחיל מהדחתו של נתניהו. ואז נתקדם. ומי יודע? אולי בעתיד גם נשמע בחדשות על מותו המפתיע של יחיא סנוואר. ובעיקר נחתור לעתיד שונה. גם לישראלים. וגם לפלסטינים.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
דניאל, מה דעתך? מתוך הבנה שצריך ללחוץ כמה שאפשר אחרת לא יחזירו לנו אותם , שולחת פה רעיון, ששמעתי אותו מכמה אנשים וחברה בשם אסתי לידר ניסחה כקריאה... מה אתה ועוד אנשים סביבך אומרים? ... המשך קריאה

דניאל, מה דעתך?

מתוך הבנה שצריך ללחוץ כמה שאפשר אחרת לא יחזירו לנו אותם , שולחת פה רעיון, ששמעתי אותו מכמה אנשים וחברה בשם אסתי לידר ניסחה כקריאה… מה אתה ועוד אנשים סביבך אומרים?

לדעתי לצעדה הזאת צריך להוסיף עששיות – להביא אור לחושך.
בחנוכה אנשים פנויים ויבואו לצעוד! חייבים להחזיר אותם ! את כולם !

לגבי המסלול צריך לחשוב

קריאה –

נשים, אימהות, בנות, סבתות

הגיע הזמן שלנו.
אנו, הנשים,
האמונות על הזמן, ההולדה, ההזנה, הטבע וקדושת החיים,

אנו נקראות כעת,
לשאת את קולנו,
בדרכנו אנו.

מעלינו רועמים מטוסי הקרב
ושורקים הטילים.
על פני האדמה,
נלחמים ילדינו, אבותינו, אהובינו, ונכדינו.
ומתחת,
רוחש הרוע.
מפעפע, לא חדל,
ועמו,
בחשיכה הנוראה,
כלואים, בנינו, בנותינו, אמותינו ואבותינו,
אהובינו, ואהובותינו, נכדינו ונכדותינו.
כל חיינו.

כבר הוכחנו לעולם את כוחנו המחזק. המרפא, המטפל, היודע להחזיק, ולגייס.

הגיע הזמן
ללכת,
בדרך המוכרת והנכונה.
כמו שהלכה לפנינו,
ויקי כנפו ממצפה רמון!!
כמו שהלכו לפנינו נשות עושות שלום!!
וכמו שצעד העם ועלה בהמוניו לירושלים!!

האם לא הגיע הזמן
לצעוד אל עבר עוטף עזה?
כמה שקרוב יותר לגבול?
היכן שנוכל
לקרוא אליהם מהמקום הכי קרוב?
ואל כל העולם?

נעמוד שם,
לבושות שחורים,
ואולי
לבן?
תופים ודגלים בידנו,
ונצעק! נצעק! נצעק!

הכי קרוב ללב האטום,
הכי קרוב
לגדר החרבה
שלא השכילו לשמור עליה.
למעננו.

ונצעק.
החזירו לנו
את אהובינו!

אסתי מרוה לי-דר

המייל שלי dina.cohenor@gmail.com

עוד 1,533 מילים ו-1 תגובות
סגירה