על בני גנץ, המשת"פ וחומת המגן של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא ניתן לסמוך. לפני כל תחקיר גנץ טען שהחייל שהרג את יובל דורון קסטלמן עשה זאת בטעות. זהו עוד חלק מתהליך ההזדהות עם נתניהו שעובר על גנץ. לעומת זאת הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט קרא לחקירה מהירה ויסודית של ההריגה.
* * *
בני גנץ, שר בממשלת ישראל וחבר קבינט המלחמה, טעה טעות קשה, המוכיחה ששיקול דעתו לקוי, כאשר תיאר את רצח יובל קסטלמן כ"טעות". בטרם ביצוע כל חקירה, טען גנץ ש"אני בטוח שהחייל שירה ביובל עשה זאת בטעות". מבלי שנדע, נראה שגנץ, רמטכ"ל לשעבר, כבר ביצע תחקיר והסיק מסקנות.
גנץ, שר וחבר קבינט המלחמה, טעה טעות קשה, המוכיחה שיקול דעת לקוי, כשטען: "אני בטוח שהחייל שירה ביובל עשה זאת בטעות". נראה שגנץ, רמטכ"ל לשעבר, כבר ביצע תחקיר והסיק מסקנות
אולם, מעדות החייל היורה בטלוויזיה עולה, שהירי לא בוצע בטעות אלא בכוונת מכוון. רק המטרה, כנראה, לא תאמה את ציפיותיו של מבצעו. ויש להדגיש שגם אם לא היה זה קסטלמן שסיים את חייו באופן זה, אלא מחבל, היה מדובר ברצח.
בדבריו, הצטרף גנץ אל נתניהו, שזלזל בגבורתו של קסטלמן כשאמר: "אלה החיים". אין ספק, גנץ עובר תהליך נתניהויזציה. אי אפשר לשכוח שכניסתו לחיים הפוליטיים לוותה בסרטונים שבהם הודגש חלקו בהרג ערבים.
בדבריו על קסטלמן, נתניהו נשמע סנילי ולא ממוקד. טענתו, שכאשר מחלקים כלי נשק לכל אזרח ללא מבחנים קפדניים, חלוקה שהוא תומך בה, עלולים להתרחש אסונות – לא הייתה קשורה בשום צורה לאסון ולמה שנראה כרצח.
הירי לא בוצע ע"י אזרח תועה שקיבל נשק מאיתמר בן גביר – אלא מאוהד בן גביר, קנאי דתי, נער גבעות, שמשום מה גויס לצבא, בחוסר אחריות ניתן לו נשק, והוא הפר הוראות פתיחה באש והרג לכאורה אדם חסר ישע, שהתחנן, בעברית, על חייו.
במצב כזה גם מחבל אסור לחסל. אין קשר בין הרצח הזה, לבין חלוקת הנשק הפושעת לכל דכפין, שמבצע השר לביטחון פנים ואשר ראש הממשלה תומך בה.
מעדות החייל היורה בטלוויזיה עולה, שהירי לא בוצע בטעות אלא בכוונת מכוון. רק המטרה, כנראה, לא תאמה את ציפיות היורה. יש להדגיש שגם אם לא היה זה קסטלמן שנהרג, אלא מחבל, היה מדובר ברצח
גם הרמטכ"ל אכזב
אולם לא רק גנץ אכזב במקרה זה (נתניהו אינו יכול לאכזב), אלא גם הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, שנדמה כי איבד כל שיקול דעת. מצ"ח, הנמצאת תחת פיקודו, התרשלה במילוי תפקידה – לחקור חייל שהפר הוראות פתיחה באש וירה למוות באזרח חף מפשע.
מעבר לכך, כך עולה מדיווחים, תוך כדי שיתוף פעולה עם משטרת ישראל (מיליציית בן גביר?) – מצ"ח עשתה ככל יכולתה לטייח את פרשת הרצח.
בעקבות הירי לא נעצרו החשודים בביצוע הירי; הם לא נחקרו מיד אחרי ביצוע הירי; במקום זאת מי שצריך היה להפוך לחשוד ברצח, מיהר להתגאות במעשהו באולפן טלוויזיה; וגם אחרי שנער הגבעות נחקר – לא הוצא נגדו צו מעצר עד לסיום ההליכים, כמקובל בחשד לרצח.
מהרמטכ"ל היה מצופה, לכל הפחות, שיצא בהודעה שבה יביע צער על כך שאחד מחייליו רצח לכאורה אזרח (ובמקרה זה גם אזרח שגילה עוז רוח וגבורה), ידגיש את חשיבות השמירה הקפדנית על הוראות פתיחה באש, גם כאשר המטרה היא מחבל חסר אונים; וגם יורה לחקור את המקרה עד תום, ולהעמיד לדין את מבצעי הפשע לכאורה.
אלא שהלוי, אחרי ה-7 באוקטובר, אינו כשיר למלא את תפקיד הרמטכ"ל, וכעת גם חושש להתעמת עם ראש הממשלה, נתניהו והממשלה, בעניין כה בסיסי, כהוראות פתיחה באש.
הטראומה שהוא חווה, להערכתי, כאשר מפקדי חמאס, מתוך התעלות מתחת לאדמת עזה, הערימו עליו ועל צבאו – אינה טראומה שהוא השתחרר או ישתחרר ממנה; הוא יחיה עימה לשארית חייו. אבל כבר היום הוא אינו כשיר לפקד על הצבא, שתחת פיקודו התגלה לא רק כחסר כישורים להגן על עוטף עזה, אלא גם כמי שמפקיד נשק בידי נער גבעות, שהרג אזרח חסר ישע.
מהרמטכ"ל היה מצופה, לפחות, שיביע צער על כך שאחד מחייליו הרג אזרח, ידגיש את חשיבות השמירה הקפדנית על הוראות פתיחה באש, גם כשהמטרה היא מחבל חסר אונים, ויורה לחקור את המקרה עד תום
כשאייזנקוט הורה לחקור מקרה, שעל פניו נראה חמור פחות, בפרשת אלאור אזריה, הוא היה ברור הרבה יותר מגנץ (שבוודאי לא היה מורה לחקור את פרשת אזריה), בתגובתו לרצח לכאורה של קסטלמן:
"הריגתו של יובל בידי חייל צה"ל, לאחר שכבר הרים את ידיו, השליך את נשקו וצעק שהוא ישראלי, היא אירוע חמור ביותר, המחייב חקירה מהירה ויסודית על ידי צה"ל ומשטרת ישראל", צוטט אייזנקוט.
כל כך פשוט, כל כך בסיסי, כל כך ברור, אבל לא לגנץ, הטוען שהייתה זו "טעות", עוד לפני שהרצח נחקר. על גנץ, הנוהג לחלץ את נתניהו מכל פשעיו נגד אזרחי ישראל, לא ניתן לסמוך.
יעקב צלאל הוא עיתונאי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם