האם החברה הישראלית מסוגלת להתמודד עם דילמות קורעות לב ונשמה כמו דילמות המו"מ על גורל החטופים?

זו שאלה קשה, שכן לאיש בישראל אין ניסיון, ידע או יכולת להכריע בין נשים לילדים, בין נשים לגברים, בין אזרחים לחיילים מול משפחות החטופים.

לאיש אין עמדה מוסרית שבה הוא יכול להכריע בין חיי החטופים לבין מטרת המלחמה של הממשלה – חיסול חמאס.

לאיש בישראל אין ניסיון עם הפקרה שלטונית מוחלטת של אלפי אזרחים, צעירים במסיבה, משפחות בקיבוצים ובערים בעוטף עזה, ואלפי נהגים בכביש המוות 232. הפקרה שמחייבת קבלת אחריות ומסקנות אישיות מיידיות.

לאיש בישראל אין ניסיון עם הפקרה שלטונית מוחלטת של אלפי אזרחים, צעירים במסיבה, משפחות בקיבוצים ובערים בעוטף עזה, ואלפי נהגים בכביש המוות 232. הפקרה שמחייבת קבלת אחריות ומסקנות אישיות מיידיות

אבל איש בישראל לא לוקח אחריות אף פעם על שום אסון. מדוע שייקח עכשיו? לשום איש פוליטי (חוץ מיצחק רבין) אין אומץ לשאת באחריות אישית על מחדל, או על הכרעות שגויות שעלו בחיי אלפי אזרחים.

לכן קשה לדרוש מהחברה הישראלית את האומץ לקבל בעצמה הכרעות כה קשות.

אבל יש מספר אנשים שאומץ ליבם נבחן בדיוק בעניין הזה בימים אלה – חברי קבינט המלחמה.

הם מקבלי ההחלטות.

הם אלה שצריכים להכריע אם להחזיר את עודד ליפשיץ בן 88 או את כפיר ביבס בן ה-11 חודשים.

הם אלה שצריכים להכריע אם להציע לחמאס את כל האסירים תמורת כל החטופים ואם להכניס דלק לרצועה למרות שהצלב האדום לא הביא רשימת חטופים מחמאס ולא ביקר אצלם.

אלא שמדובר בחבורת פחדנים.

למה אני אומר את זה? אני הרי רק צופה במסיבות עיתונאים ולא משקיף בקבינט.

אני אומר זאת כי ברור לחברי הקבינט שאין להם אומץ לומר לראש הממשלה את המובן מאליו לכל אזרחי ישראל – תתפטר ותן לנו לשקם ולנהל את המלחמה.

נתניהו הוא מי שאחראי אישית לחיזוק חמאס ולעובדה שהקונספציה שלו הובילה את ישראל במשך 15 שנים מול חמאס עד למחדל השבעה באוקטובר.

אבל יש מספר אנשים שאומץ ליבם נבחן בדיוק בעניין הזה בימים אלה – חברי קבינט המלחמה. הם מקבלי ההחלטות. הם אלה שצריכים להכריע אם להחזיר את עודד ליפשיץ בן 88 או את כפיר ביבס בן ה-11 חודשים

אבל יואב גלנט ובני גנץ ממשיכים לשבת שם ולשבח את השת"פ ביניהם. לספר סיפורים על עבודה מתואמת ויעילה עם רה"מ.  לפרגן זה לזה על עוצמת צה"ל הנהדר שהם פגשו בעזה (איפה היה הצבא הנהדר הזה בשבת השחורה?) ועל כאבם על משפחות החטופים שהם פגשו והבטיחו שהחזרת יקיריהם זו "משימה ראשונה במעלה".

זה הרי לא מה שהם שידרו בשבועות הראשונים.  הם הרי עד עתה מובילים קונספט של לחץ צבאי ולא עסקה.

הם הרי לא יעצרו את המתקפה תמורת חיי החטופים כי ממשלת נתניהו תתפרק. איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' יפילו אותה אם רק תמצמץ בלחימה.

הממשלה הזו, ממשלת החירום, לא יודעת ולא מסוגלת לקבל החלטות קשות, כי גם היא משועבדת לאינטרסים של בנימין נתניהו. זה שמשפט השוחד שלו חודש השבוע, אבל פרקליטיו הודיעו שהוא לא פנוי למשפט כי "יש מלחמה".

גנץ וגלנט לא יאזרו אומץ לומר את המתבקש מאליו לנתניהו, כי הם חוששים לגורלם הפוליטי. שני האנשים הללו יהיו מספיק אמיצים לשלוח 5 אוגדות לקרבות מדממים בשג'אעיה וחאן יונס, אבל לא יהיה להם אומץ לעמוד מול רה"מ הנאשם בפלילים והאחראי להפקרת תושבי הדרום ולומר לו "כשלת, לך הביתה".

גנץ וגלנט לא יאזרו אומץ לומר את המתבקש לנתניהו, מחשש לגורלם הפוליטי. הם יהיו מספיק אמיצים לשלוח 5 אוגדות לקרבות מדממים בעזה, אבל לא יהיה להם אומץ לעמוד מול רה"מ ולומר לו "כשלת, לך הביתה"

גנץ וגלנט יודעים שנתניהו הוא שקרן בן שקרן. משקר יומיום לכל מי שסביבו. גנץ הרי ספג את נחת שקריו בקדנציה קודמת של ריסוק כחול לבן, וגלנט ספג זאת בפיטוריו בחודש מרץ כאשר הוא עצמו הזהיר מפני הסכנות הביטחוניות.

אבל אומץ פוליטי, אישי, ציבורי, לצאת בגלוי נגד האיש שמרסק את מדינת ישראל, פשוטו כמשמעו, אין להם.

מדינה לא יכולה לנצח במלחמה עם הנהגה של פחדנים ושקרן בראשה.

נתניהו הרי מבטיח שהמלחמה "תימשך עד הניצחון". אלא שסביב ההבטחה הזו מונחות עשרות הבטחות שקריות של נתניהו מהעבר. שקרים מתועבים מפוזרים לאורך כל דרכו הפוליטית.

כיצד אפשר להאמין לו?

ואם המלחמה תסתבך ומטרותיה לא יושגו, האם נתניהו יאמר אמת? האם לא יפיל שוב את הכישלון על הצבא או על השב"כ או על אמ"ן או על גנץ וגלנט?

ואם החטופים ייהרגו מהפצצות צה"ל בחאן יונס, או מידי חמאס, בגלל שאין עסקה, האם נתניהו יודה וייקח אחריות על כך?

לכולנו ברור שלא. גם לגנץ וגלנט. אבל שניהם פחדנים. פחדנים פוליטיים, פחדנים אזרחיים, פחדנים מבחינה מוסרית, ערכית וציבורית.

ואם המלחמה תסתבך ומטרותיה לא יושגו, האם נתניהו לא יפיל שוב את הכישלון על הצבא או על גנץ וגלנט? ואם החטופים ייהרגו מהפצצות צה"ל או מידי חמאס כי אין עסקה, האם נתניהו יודה וייקח אחריות?

בפעם הבאה שהם יעמדו מול חיילים בחזית להודות להם על התגייסותם ואומץ ליבם, היה ראוי לשאול אותם על אומץ הלב של חברי קבינט המלחמה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.